"אושר" לעומת "אומללות"

קראו עכשיו

 (Minghui.org) מתרגלת מקומית אחת מחייכת כל היום. היא עליזה כשהיא מבהירה את העובדות לאנשים לגבי פאלון דאפא וכולם אומרים שהיא ידידותית מאוד. גם כשאנשים אינם מסכימים עם דבריה או שהם מתנגדים לשמוע אותה, היא מחייכת אליהם ומאחלת להם הצלחה.

בעלה התגרש ממנה עקב לחץ הרדיפה של המפלגה הקומוניסטית הסינית. לפעמים כשהיא מבהירה את העובדות לאנשים, הם שואלים אותה על בעלה. היא עונה: "אני גרושה". הם משתוממים כיצד היא יכולה להיות כל כך עליזה, ואחדים אומרים שמעולם לא פגשו מישהי בעלת גישה כה חיובית לאחר גירושיה.

מתרגלים מקומיים רבים מאושרים מאוד ונלהבים לאחר שהחלו לתרגל בפאלון דאפא. אני חשה שהמאסטר תמיד איתי ומשגיח עליי. על אף כל זאת לאחר שנים רבות של טיפוח, אין בי את ההתרגשות ותחושת השייכות שיש למתרגלים אחרים. אני מניחה שזה עקב תכונת ההארה העלובה שלי.

תרגלתי במשך שנים רבות אבל לא טיפחתי עצמי לרמה שאני תמיד מאושרת. אני מרגישה מדוכאה ופניי רציניות. לא משנה מה קורה, אינני חשה מאושרת.

שאלתי את עצמי: "למה אינני יכולה להיות עליזה? למה אינני מחייכת אף פעם? האם זה בגלל שאין הרבה דברים שעושים אותי מאושרת?" לעתים קרובות קורים לי דווקא דברים לא משמחים, כמו למשל שהבן שלי לא עבר את המבחן. הוא תמיד משחק עם הטלפון הנייד שלו, אינו צייתן ואינו מתמקד בלימודיו. בעלי לא מתייחס אליי טוב ויש לי הרבה טרדות בקרב המשפחה המורחבת שלי, וכו’. יש כל כך הרבה דברים לא משמחים, לכן אני חשה לא מרוצה ולא מסופקת. בקיצור הדברים אינם עולים בקנה אחד עם מה שאני מצפה, לכן אינני מאושרת.

השורה התחתונה היא שעדיין יש לי תשוקות, ואני עדיין רודפת אחרי עניינים של אנשים רגילים. אכפת לי עדיין מרווח והפסד בקרב אנשים רגילים.

שאלתי את עצמי: אחרי מה אני רודפת? אני רוצה שהכל יהיה טוב וחלק, אני רוצה שילדיי יהיו ילדים טובים ושכולם יקנאו בי, אני רוצה שעבודתם של בני משפחתי תתנהל היטב כדי שיוכלו להרוויח הרבה כסף. אני רוצה שהוריי יהיו בריאים ושלא יהוו בעיה עבורי. אני רוצה לחיות חיים אמידים בלי בעיות. בקיצור אני רוצה לחיות חיים נוחים בקרב אנשים רגילים. אני אומללה בגלל שהחיים שלי אינם עומדים בציפיות שלי.

מה מדאיג אותי? אני מפחדת מדברים לא נעימים ומדברים מטרידים. אני מודאגת מארעיות החיים ואי היכולת לנבא את האירועים בעולם. אני אומללה מפני שאני פוחדת להפסיד. אפילו אם יש דברים משמחים אינני מעזה להיות מאושרת מפחד להפסיד את מה שהרווחתי. כל ה"אומללות" הזאת היא בגלל שלא השגתי משהו, או מפחד להפסיד משהו. בקיצור האומללות הזאת סובבת סביב רווח והפסד של תהילה, רווחים וחיבה.

מתברר שאחרי 20 שנות טיפוח, המחשבות שלי עדיין לא השתנו. אני עדיין מנסה להשיג רווח בחברה האנושית, ועדיין יש לי החזקות לדברים שאנשים רגילים רוצים.

מושגים אנושיים הם ההיפך מטיפוח. המאסטר לימד:

"אם תחיה טוב ובנוחיות בין אנשים רגילים איך אתה יכול לטפח? איך הקארמה שלך תוכל לעבור טרנספורמציה? איך תוכל להיות לך סביבה לשפר את השין-שינג שלך ולהפוך את הקארמה שלך?"  ("גואן פאלון" הרצאה שישית, "הפרעה דמונית מהמחשבה של האדם עצמו")

למעשה, חוסר נוחות היא הנורמלית. איך זה ייתכן שאנשים יחיו בנוחות לאחר שיצרו קארמה עצומה במהלך גלגולי החיים שלהם? רק כשמישהו חי בחוסר נוחות הוא יסבול, יסלק את הקארמה וישתפר. אם אין לך בעיות, זאת אומרת שהמאסטר אינו דואג לך.

סוף סוף הבנתי שהמושגים האנושיים שלי צריכים להתהפך.

לאחר שנים כה רבות של טיפוח חשבתי שאוכל לשחרר אינטרס אישי לנוכח מבחנים, ולעשות זאת בשלווה. חשבתי שכבר ויתרתי על החזקות לתהילה, רווח וחיבה. אבל מה שוויתרתי עליו בקלות היו דברים שאינם קשורים אליי. את מה שקשור אליי אחזתי בחוזקה. אחרת למה שלא אהיה מרוצה ואדאג לגבי רווחים והפסדים? האם אינני חשה גרוע כשאני חווה הפסד של כסף, תהילה או חיבה? האם אוכל לקחת דברים אלה איתי לשמים?

עקרונות הפא שהמאסטר לימד אומרים לנו שטיפוח הוא סילוק החזקות אנושיות הכוללות את כל המושגים של האנשים הרגילים. עלינו לשחרר ולהתנתק  מ"אנושיות". טיפוח הוא תהליך שחרור של "דברים אנושיים", צעד אחר צעד בהליכה לעבר האלוהיות. רק עם הויתור על כל ההחזקות האנושיות אפשר להתרומם ולהגיע לאלוהיות. אי אפשר לעלות לרמה גבוהה יותר אם שומרים אפילו מעט מהדברים האנושיים.

למעשה, כל מה שנקרא "אומללות" ו"חוסר שביעות רצון" אלה הן הזדמנויות שאורגנו על ידי המאסטר להתנתק מהאנושיות. אלה הם דברים טובים. הם עוזרים לנו להתנתק מהחזקות אנושיות הכוללות תהילה, רווח, רגשות, חיבה ואהבה, כדי שנוכל לעלות לקראת האלוהיות. אני יודעת זאת באופן ברור. אבל אני עדיין אובססיבית לגביהם ואיני יכולה לשחררם. זה בגלל שהמושגים האנושיים שלי חזקים מדי, הצד האנושי שלי מושלה מדי, ותכונת ההארה שלי עלובה.  

מדוע אותה מתרגלת עמיתה יכולה להיות מאושרת כל יום? זה משום שהיא ויתרה על דברים אנושיים ולא איכפת לה מהפסד או רווח, כך שבאופן טבעי היא לא תהיה אומללה. היא שטופה באור הפא בכל יום וצועדת בנתיב הטיפוח שהמאסטר תכנן עבורה בקפידה. כל יום היא מבצעת את שלושת הדברים שהמאסטר ביקש. המאסטר אמר:

"אנחנו לא רודפים אחרי מה שאנשים רגילים רוצים להשיג, ואילו מה שאנחנו מקבלים זה משהו שאנשים רגילים לא יכולים להשיג, גם אם הם רוצים, אלא באמצעות טיפוח". ("ג’ואן פאלון" הרצאה רביעית "הפסד ורווח")

לאחר שאדם מקבל את כל הדברים הטובים האלה, איך הוא לא יהיה מאושר בכל יום?