הוועידה האירופית: בני עזר לי לשחרר את הרגשנות

 קראו עכשיו

(Minghui.org) אני גרה בצרפת והתחלתי לתרגל פאלון דאפא ב-2018. הייתי פעם מה שאפשר לכנות "אמא מגוננת מדי", מתחשבת ואכפתית. הילדים שלי מבוגרים עכשיו, אז למה אני עדיין צריכה להתנהג כאילו הם ילדים וכאילו אינני מתרגלת?

לבני הצעיר ולי היה תמיד קשר חזק מאוד. התראינו רק לעתים רחוקות, ובפעמים המעטות שהתראינו, הוא הגיע מותש בגלל העומס הרב בעבודתו. מצבו הטריד אותי יותר ויותר, ובכל פעם שהתראינו, לבי צנח בקרבי. הוא לא דברן מטבעו, אבל לי אין כל בעיות לקיים את השיחה בעצמי.

סילוק ההחזקה ל"אמהיות"

בחורף האחרון התראינו רק לעתים רחוקות. כשהוא הצליח לקחת חופשה מהעבודה, נראה היה שהתלהבתי יותר מדי כשראיתי אותו, וזה עצבן אותו. כשעזב, הרגשתי פגועה עמוקות. הבנתי שאני חייבת באמת לשחרר את ההחזקה שלי כאמא.

נרגעתי בהדרגה באמצעות שליחת מחשבות נכונות, קריאת הפא, ודיון עם מתרגלים אחרים על המצב שלי. עם זאת ידעתי שהדאגה האימהית שלי אינה מגיעה מלב רחום וחומל של מתרגלת פאלון דאפא.

מצוקה פתאומית

בשבוע שעבר הבן שלי חזר הביתה לכמה ימים. קיצרתי את סוף השבוע שלי בביתה של אחותי כדי שאוכל לבלות אתו. אבל הדברים לא התגלגלו כפי שקיוויתי.

שתיקותיו הארוכות הטרידו אותי והעציבו אותי. כשלא הגיב לשאלותיי איבדתי את העשתונות ויצאתי בסערה מהחדר. הרגשתי שנעשה לי עוול שלא בצדק, והרגשתי מבוזה ומושפלת.

יצאתי מהבית ושמרתי מרחק רוב שעות אחר הצהריים. לבי כאב ממש. הפעם האחרונה שהרגשתי כאב כזה, צער כזה, הייתה כשאמא שלי מתה פתאום.

התחלתי ללכת, אבל כל צעד הרגיש כאילו אני שוקלת כמה טונות. בשלב מסוים פרצתי בבכי ולא יכולתי להפסיק להתייפח. ידעתי שזהו מבחן, אבל הרגשתי כאילו אני בתוך מכונת כביסה, נזרקת קדימה ואחורה.

חשבתי על דבריו של המאסטר בהרצאה תשיעית ב"ג'ואן פאלון":

"איך סובלים את הקשיים על גבי קשיים? לדוגמה, יום אחד אדם הולך לעבודה ומקום העבודה לא כל כך מצליח, יש יותר עובדים מעבודה. המצב הזה לא יכול להימשך עוד. מקום העבודה יעבור שינוי וייקח עובדים בקבלנות. עובדים מיותרים יפוטרו. אדם זה הוא גם אחד מאלו ש"קערות האורז" שלהם נלקחו לפתע. איך הוא ירגיש? אין מאיפה לקבל משכורת, איך הוא יכול להתפרנס? אין לו שום מיומנויות אחרות, אז הוא הולך הביתה במצב רוח ירוד. ברגע שהוא מגיע הביתה הורה מבוגר בבית חולה, חולה מאוד. הוא ידאג וימהר לקחת את ההורה המבוגר לבית החולים. הוא יעבור קשיים רבים כדי ללוות כסף בשביל האשפוז. אז הוא יחזור הביתה להכין משהו בשביל ההורה המבוגר. ברגע שהוא ייכנס הביתה, מורה מבית הספר יבוא וידפוק על הדלת: "הילד שלך פצע מישהו בקטטה, עליך לבוא מהר לראות". מיד אחרי שהוא מטפל במצב וחוזר הביתה, ממש ברגע שהוא מתיישב, יש שיחת טלפון ואומרים לו: 'לאשתך יש רומן עם מישהו'".

ידעתי שזהו מבחן, אבל לא הצלחתי להירגע. הייתי המומה ממש מאהבתי האימהית המתוסכלת. אף שכאב לי כל כך רציתי בכל לבי לוותר עמוק בלבי על הדמעות האלה, ובמיוחד על ההחזקה המופרזת שלי כלפי בני. זה הרגיש כמו חווית מוות. ברמה שלי הבנתי מה זה אומר לוותר על ההחזקה לחיים או מוות. למעשה הבנתי שקל יותר לוותר על חיי מאשר לוותר על ההחזקה הרגשית שלי לבני.

במהלך השעות הבאות הרהרתי בהחזקה הזאת, ונוכחתי לדעת שהסתכלתי החוצה: למה הבן שלי מתנהג אליי רע כל כך?

נזכרתי בדברי המאסטר ב-"יסודות להתקדמות במרץ":

"אדם רשע נוצר מקנאה. בגלל אנוכיות וכעס הוא מתלונן שדברים אינם הוגנים כלפיו.

אדם רחום הוא תמיד עם לב של חמלה. ללא טענות וללא שנאה, הוא מתייחס לקשיים כאל אושר.

לאדם מואר אין כלל החזקות. הוא מתבונן באנשי העולם, המובכים על-ידי האשליה". ("מצבים")

כשחלמתי על בני הסתכלתי החוצה וחשבתי רק על הרגשות הפגועים שלי. חשבתי מה הוא צריך לעשות כדי להיות בן טוב.

רציתי שהבן שלי יעשה את זה או את זה, או ינהג כך או כך, כשכל מה שהייתי צריכה לעשות למעשה זה לומר לעצמי שאני צריכה לתת לו את החופש שלו ולא לאפשר לגישה שלו להרגיז אותי. הסתכלתי החוצה! במהלך כל החודשים האלה שבזבזתי בניסיון לשחרר את ההחזקה שלי לבני קיוויתי איכשהו שהמחשבות הנכונות שלי יגרמו לו להשתנות ולהיעשות יותר "איש שיחה" ויותר "ידידותי". מה שהייתי צריכה לעשות זה להסתכל פנימה ולהבין שאני דורשת ממנו אבל אינני דורשת מעצמי. האם זו הגישה של מתרגלת דאפא?

הפא של המאסטר עזר לי לקבל טוב יותר מה שקורה לי:

 "לטיפוח הגונג יש דרך, הלב הוא הנתיב

הדאפא הוא ללא גבולות, הסבל הוא הספינה". ("הונג יין " – "פאלון דאפא")

על ידי קריאת השיר הזה בקביעות הרגשתי עד כמה הסבל הוא אחד המרכיבים הבלתי נמנעים בהתקדמות שלי בטיפוח.

במשך יומיים אחרי האפיזודה הכואבת הזאת, לבי היה כבד ובכיתי. אבל הייתי צריכה ללכת לעבודה, שם עמיתיי לעבודה אומרים תמיד שאני עליזה. לפיכך העליתי חיוך על פניי, כי לא רציתי שאף אחד יחשוב רע על הדאפא.

זה עזר לי לקחת צעד אחד אחורה ולייצב את לבי, כי לא רציתי שהחיוך שלי יהיה מראית עין בלבד.

התגלות

בוקר אחד, במהלך הפגישה המקומית שלנו, לא הצלחתי לעצור את דמעותיי ולא הצלחתי לקרוא. הקשבתי למתרגלים האחרים קוראים את הפא, מה שעזר לי להירגע. כשנפגשתי עם בעלי לאחר מכן, הוא ראה את עיניי האדומות ושאל אותי מה קרה. זה היה בלתי נתפס בעיניי שהוא לא יכול היה להבין למה אני בדיכאון. לפתע הרגשתי עטופה בגל עצום של חמלה: בעלי לא הצליח להבין מה קורה לי משום שהוא אינו מתרגל, אבל אני כן מתרגלת! באותו רגע, זה היה כאילו הזהות שלי התגלתה לי פתאום: אני לא זאת או זאת, אשתו של... או אמא של... בתו של... אני מתרגלת של פאלון דאפא!

איזו התגלות! כאילו נפתחה פתאום דלת והכניסה פנימה את האור, והתא האפל ששהיתי בו הוכחד לחלוטין.

הקושי עדיין לא נגמר

עם זאת עדיין שמרתי טינה עמוקה מאוד כלפי בני. ידעתי שאני חייבת לשחרר את ההחזקה שלי. אני כבר לא "אמא רגילה", אני קודם כל ולפני הכול מתרגלת דאפא, לכן אינני יכולה להמשיך לשמור את הסבל הזה בלבי שמטרתו אך ורק להזיק.

בני הודיע לנו שהוא מתכנן לחזור ביום ראשון הבא לכבוד יום האם. כל אותו שבוע הרהרתי על כך, לא הצלחתי לשחרר את הכעס שלי אף שידעתי שזה לא בסדר. רציתי לגרום לו לשלם אף שבעצמי הייתי מזועזעת ממה שהרגשתי. ידעתי שהפתרון היחיד נמצא בתוך הפא. קראתי ושלחתי מחשבות נכונות כדי לסלק את כל הרגש השלילי הזה שמטרתו היחידה הייתה להרוס אותי ואת הסובבים אותי.

הסתכלתי פנימה: מה שראיתי היה מכוער ואלים, הייתי חייבת להיפטר מזה.

רגע נוסף יוצא מהכלל

יום האם המיוחל והמלא בחששות הגיע. בני הגיע ולפתע נעלמו לחלוטין כל מחשבות זדון או נקמה. פשוט שמחתי לראותו, והוא היה נינוח ורגוע מאוד. בילינו יום רגוע מאד, ללא כל מתח. זה לא שלבשנו סבר פנים אמיצות, לא, זה משהו גדול הרבה יותר: זה כאילו המצוקה הזו מעולם לא התקיימה! כן, זה בדיוק זה!

המאסטר אמר ב"ג'ואן פאלון": 

"אנחנו אומרים שכשאתה לוקח צעד אחורה בזמן קונפליקט, תגלה שהים והשמים הם ללא גבולות ובטוח יהיה מצב אחר" (הרצאה תשיעית)

פשוט חוויתי נס! תוך ימים ספורים הצלחתי לפרוץ דרך מצוקה כה עצומה שנראה שלא ניתן לעבור אותה, כמו ויתור על חיים ומוות, ובסופו של דבר זה כמעט כאילו כלום לא קרה.

סוף סוף הבנתי שהסתכלות פנימה היא המפתח להתקדם הלאה בטיפוח שלנו. זה לא עניין של מָטֶה קסמים כלשהו שיסיר את כל המכשולים, בכלל לא. זה נוגע במשהו הרבה יותר גדול וקדוש: זה נוגע להתמודדות עם קשיים עם לב ישר, טהור וקליל, ללא כל השמטה.

לנו המתרגלים יש מצד אחד אחריות להיות מתרגלי פאלון דאפא ומצד שני אנחנו בני מזל ממש להיות מתרגלי פאלון דאפא.

תודה לכל עמיתיי המתרגלים שעוזרים ותומכים בי כל יום. אנחנו באמת גוף אחד.

תודה לך מאסטר רחום וחומל על החיים שהענקת לי!