[חוגגים את יום הפאלון דאפא העולמי]: בהשפעת עקרונות הפאלון דאפא בני גדל להיות איש צעיר טוב לב והגון

קראו עכשיו

(Minghui.org) התחלתי לתרגל פאלון דאפא ב-1998. הדרכתי את בני בהבנת העקרונות של "אמת-חמלה-סובלנות" מאז ילדותו. כעת הוא איש צעיר טוב לב, מצליח והגון. לרגל יום הפאלון דאפא העולמי ה-24 אני רוצה לשתף אתכם בכמה סיפורים על בני כדי לאמת את יופיו של הפאלון דאפא. אני גם רוצה להביע את תודתי האין-סופית על החמלה האדירה של מאסטר לי (מייסד הפאלון דאפא).

"אמת-חמלה-סובלנות" נשתלים בלב בני

בני היה בן שלוש כשהתחלתי לתרגל פאלון דאפא. לימדתי אותו לדקלם את "הונג יין". אני תמיד קוראת את הפא (כתבי הפאלון דאפא) בקול רם כדי שיוכל לשמוע. יום אחד הופתעתי מכך שהבן שלי הצליח לדקלם את "לון-יו". הבן שלי גדל בשדה החיובי של הדאפא והיה טוב לב עד מאוד, רגוע והגיוני.

כשהיה בגן, הגננת שלו הגיעה אליי הביתה ואמרה: "אחד הילדים נשך את מפרק כף היד של בנך. את חייבת לבוא לראות זאת". הלכתי לגן וגיליתי שלבני יש סימני שיניים עמוקים ומדממים על פרק כף היד. הגננת הייתה מפוחדת והטילה עליי את האשמה: "את צריכה להגיד לבן שלך להגן על עצמו", היא אמרה. "כשהילד השני נשך אותו ביקשנו ממנו להשיב מלחמה, אבל הוא לא עשה כך. איך זה שלימדת את בנך כך?" אמרתי לגננת שהבן שלי בסדר. לא ביקשתי מההורים של הילד להתנצל, אבל הם בכל זאת התנצלו בפניי.

פשוט ביקשתי מהבן שלי לפעול על-פי העקרונות של "אמת-חמלה-סובלנות". הוא הצליח בלימודים ואף פעם לא היינו צריכים לדאוג לגבי הציונים שלו. רק עודדתי אותו לקרוא את הפא. שיעורי הבית שלו תמיד היו מוכנים כהלכה, והוא לא היה זקוק לי שאבדוק אותם.

יום אחד בעלי הלך לבית הספר של הבן שלנו וגילה שהתלמיד שישב לפניו היה כל כך גבוה שהסתיר את שדה הראייה שלו. בעלי דרש ממני לבקש מהמורה לשנות את מקום הישיבה של הבן שלנו. שאלתי את הבן שלי: "האם לבקש מהמורה להחליף לך מקום ישיבה?" הבן שלי ענה: "לא, אני לא צריך. את לא יודעת אימא, אבל כיום כל האימהות רוצות שהבן שלהן יישב קרוב יותר למורה. איך המורה שלי תוכל להתמודד עם זה? זה לא משנה היכן התלמיד יושב. לשבת ליד המורה זה חסר תועלת אם התלמיד אינו רוצה ללמוד. סיפורים רבים מספרים על ילדים עניים בעבר שלא יכלו להרשות לעצמם ללכת לבית הספר, אבל הקשיבו לשיעורים מחוץ לכיתה והפכו לתלמידי חכמים מפורסמים. אני יכול להסתדר גם אם אני יושב מחוץ לכיתה, שלא לדבר על מקום ישיבה מרכזי בכיתה". כל כך שמחתי לשמוע את דבריו ששחררתי את זה.

חמותי גרה אתנו, ופעם אחת כשהבן שלי חזר הביתה מבית הספר, הוא ראה אותה בוכה. הוא שאל אותי: "אימא, למה סבתא עצובה?" אמרתי: "ובכן, קנינו את הבית של הדודה שלך כדי שתוכל ללכת לבית ספר יסודי כאן. שילמנו לדודה שלך, אבל היא סירבה להעביר לנו את הבעלות על הבית. יש עוד בעיה עם הדוד שלך. הוא לא רוצה להחזיר את 50,000 היואן שלווה מאתנו. הזכרתי את הדברים האלה לסבתא שלך ובגלל זה היא מוטרדת ועצובה".

הבן שלי אמר: "זה לא קשור כלל לסבתא, אז למה אמרת לה את הדברים האלה וציערת אותה? המידות הטובות המסורתיות מלמדות אותנו לא להעציב את האנשים המבוגרים בבית. אם היית שמה עצמך בנעליה של סבתי, לא היית רוצה שאגיד משהו שיעציב אותך, נכון?"

הוא הוסיף ואמר: "אם דודה שלי לא רוצה להעביר לנו את הבעלות, אז בואו נעבור דירה כשאסיים את בית הספר היסודי". אמרתי לו: "הבית הזה יהיה שלך בעתיד!" הוא אמר: "אם זה כך, אני לא רוצה אותו, תחזירו אותו לדודה שלי". כששמעתי את דברי בני, שחררתי את התרעומת ואת ההחזקה שלי ולא חשבתי עוד על נושא הבית. כעבור שנתיים הסכימה הדודה להעביר לנו את הבעלות על הבית.

חבריו לכיתה של הבן שלי אמרו לעתים קרובות שהוא טוב לב מדי ושאנשים עלולים להציק לו בעתיד. הוא אמר להם: "אני חושב שאדם טוב יזכה לברכות".

כשבני היה בחטיבת הביניים הוא תמיד קרא את הספר "ג'ואן פאלון", ואהב לקרוא סיפורים על האופן בו מתרגלים מטפחים את השין-שינג שלהם על-פי העקרונות של "אמת-חמלה-סובלנות".

מעולם לא רשמתי את הבן שלי לכיתות עזר של אחר הצהריים, אבל הוא הצליח בלימודים שלו. המורה בחרה בו לנציג הכיתה.

אבל יום אחד המורה ניגשה אליי ואמרה: "הבן שלך טוב לב מדי. אם הוא לא ישתנה, גם אם יצליח בעבודה בעתיד, אנשים אחרים יקחו קרדיט על עבודתו. הוא חייב להשתנות".

אמרתי: "אני חושבת שעדיף לילד להיות טוב לב ואדיב". סיפרתי לה את האמת על פאלון דאפא, אבל המורה לא קיבלה את זה. היא התחילה להציק לבן שלי בבית הספר. הוא כבר לא היה נציג הכיתה. נוסף על כך היא ביקשה ממנו לנקות את הלוח לאחר השיעור ולעמוד מחוץ לכיתה.

הבן שלי שאל אותי: "אימא, האם קרה משהו בינך לבין המורה שלי?" השבתי: "שום דבר לא קרה, רק סיפרתי למורה את האמת על הדאפא אבל היא לא קיבלה את זה". הבן שלי אמר: "אני מבין, זה בסדר, ואני שמח לנקות את הלוח".

כעבור זמן מה הוא חזר הביתה ואמר בשמחה: "אימא, המורה אמרה שאני לא צריך לנקות את הלוח היום. כעת קצת לא נעים לי להפסיק לעשות את זה", חייכתי.

כשהוא עמד לגשת למבחן הקבלה שלו למכללה, המפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס) עצרה אותי והכניסה אותי למרכז לשטיפת מוח. בעלי לא דאג לצרכיו, אז הוא כיבס בעצמו ואכל בחוץ כל יום.

יום אחד הבן שלי התקשר ואמר: "אל תדאגי לי. אני יוצא לטיול בית ספר בשבת אז לא אוכל לבקר אותך בשבת הזאת. אבוא לראות אותך עם דודה שלי ביום ראשון. תהיי חזקה".

כשביקר אותי הוא חייך כל הזמן. השוטרים מהמרכז לשטיפת מוח לחצו עליו לבקש ממני לוותר על הטיפוח. הוא אמר: "תנו לי לדבר עם אימא שלי לבד".

הוא העלה את כל הספרים האלקטרוניים של הדאפא על טאבלט קטן, עטף אותו בבד ונתן לי אותו. הוא אמר: "אימא, אסור לך לוותר על האמונה שלך בפאלון דאפא. אל תישני יותר מדי. שלחי מחשבות נכונות, השקיעי זמן רב יותר בלימוד הפא ובביצוע התרגילים. את לא צריכה לדאוג לי. ציוני המבחנים שלי היו גבוהים ב-30 נקודות מהרגיל. בתחרות הנאום האחרונה, הנאום שלי היה כל כך מוצלח שהמורה שלי וחבריי לכיתה מחאו לי כפיים במשך שתיים וחצי דקות ורבים ביקשו ממני עותק של הנאום". מאוחר יותר, אחד מצוות המרכז לשטיפת המוח אמר: "הבן שלך כל כך טוב".

כשהשתחררתי וחזרתי הביתה, השכן שלי אמר: "כששאלתי עלייך, בעלך אמר שביקרת את אימא שלך. יום אחד, בנך בא ולווה ממני 600 יואן כדי לשלם את שכר הלימוד שלו. שאלתי אותו איפה את והוא אמר בגאווה שנעצרת בגלל שסירבת לוותר על אמונתך". שנינו צחקנו. השכן אמר: "הבן שלך כל כך נחמד. אני ממש מחבב אותו".

לאחר מבחן הכניסה לתיכון של בני, מתרגל עמית הציע לו להגיש בקשה לאוניברסיטאות בארה"ב. גם אני רציתי שיעזוב את סין, אבל הוא לא רצה. מתרגל אחר אמר לו: "אמריקה כל כך נחמדה. זה כמו גן עדן". הבן שלי אמר: "בגן עדן אין סבל, אז איך מתרגל יכול להשתפר בסביבה נוחה? המק"ס היא רעה, אבל אני אעשה את מיטבי להיות אדם טוב כאן".

כשהוא למד לתואר שני, עדיין רציתי שיעזוב את סין ויחווה דמוקרטיה. הוא אמר: "למה את רוצה שאסע לחו"ל? האם אחזור לסין? אם אתם חוששים שאהיה מושפע מהאידיאולוגיה הקומוניסטית הסינית בבית, אז הרשו לי לומר לכם שהאנושות כולה הזדהמה על ידי האידיאולוגיה הקומוניסטית ואין ארץ טהורה בשום מקום. אם לא אהיה בעל רצון חזק, עדיין אזדהם. אינכם צריכים לדאוג לי. יש לי את הפא שינחה אותי".

יישום עקרונות הפא בעבודה

לאחר שהוא התחיל לעבוד, הזכרתי לו לאמוד כל דבר על-פי העקרונות של "אמת-חמלה-סובלנות".

הציעו לו עבודה במשרד עורכי דין גדול. הוא קיבל הרבה תיקים ביום העבודה הראשון שלו, אבל אף אחד במשרד לא הדריך אותו אישית.

הוא היה  נרגש  מאוד. למחרת הוא נסע לעיר אחרת עם עורך דין לעסקים, שהציע לו לעזוב את המשרד. עורך הדין אמר לו: "למנהל המחלקה יש יחסים גרועים עם הממונים עליו והרבה סכסוכים עם עורכי הדין. לכן, עורכי דין רבים במחלקה עזבו. המשרד הראשי חושב כעת על ארגון מחדש של המחלקה. עזוב לפני שיהיה מאוחר מדי".

היו הרבה משרדי עורכי דין, כך שהיה קל לבן שלי למצוא עבודה אחרת. הוא חשב לעזוב וסיפר לי על המצב.

כששמעתי זאת, אמרתי לו: "אתה חייב להיות אדם ישר. חתמת על חוזה כשהצטרפת למשרד עורכי הדין הזה. אינך יכול לעזוב ככה. מה שאנשים אחרים עושים זה לא עניינך. זה לא משנה שאין לך מדריכים אישיים, כי אתה לומד בעצמך במהירות. עם זאת, אינך צריך להלחיץ עצמך יותר מדי לגבי עומס העבודה. פשוט עשה כמה שאתה יכול".

הבן שלי שחרר את החששות שלו ורק התמקם בעבודה. תוך ימים ספורים המשרד הראשי העביר אותו  למחלקה אחרת. הוא היה מרוצה מתפקידו החדש וקיבל את תשומת הלב של ההנהלה.

פחות מחצי שנה אחר כך, מנהל סניף אחר הזמין את בני להצטרף לצוות שלו, שהתאים יותר לתחום הפרקטיקה שלו. אבל מנהל סניף הבית שלו לא רצה שיעזוב. אמרתי לבן שלי: "אתה חייב להבין שהמחלקה הנוכחית שלך לא רוצה שתעזוב למען התועלת של הקבוצה; רצית לעזוב למען העתיד שלך. אבל עלינו, כמתרגלים, להתחשב קודם כל באינטרסים של האחרים". אחרי שהוא שמע זאת, הוא אמר למנהלי הסניף שלו שהוא יישאר.

אחרי כעשרה ימים, כשכמעט הגיע זמן חופשת החורף, מנהל מחלקת סניף הבית של בני אמר לו: "עכשיו אתה יכול לעבור לסניף השני". אבל הסניף החדש ביקש מבני לחזור לעבודה רק אחרי חופשת החורף. בני הבין ששני הצדדים לא רוצים לשלם את משכורתו במהלך חופשת החורף. אמרתי לו: "אל תדאג בקשר לזה, אני אשלם את משכורת החופשה השנתית שלך". בני שחרר את התרעומת וההחזקות שלו לאינטרס אישי. הוא לא התווכח ולא התלונן.

להפתעתו, לאחר חופשה רגועה ושמחה של ראש השנה, שני הסניפים שילמו לו בונוס.

הוא למד מכך שהוא צריך לתת למהלך הדברים הטבעי לעשות את שלו. הוא הבין שהוא לא יאבד שום דבר ששייך לו. הוא הבין שלהילחם ולהתחרות עם אחרים לא יועיל לו. לאחר מכן, הוא כבר לא רק למד את הפא, אלא גם עשה את שלושת הדברים והחל לצעוד על נתיב הטיפוח האמיתי.

(מאמרים נבחרים שהוגשו לאתר מינג-הווי לכבוד חגיגת יום הפאלון דאפא העולמי ה-24 )