(Minghui.org) (לחלק 5)
הצבע הכחול
בסביבה נטולת זיהום אוויר, כחול הוא אזור הצבע הגדול ביותר שאנשים יכולים לראות כשהם יוצאים מהדלת, כי הוא הצבע הבסיסי בשמים העצומים.
צבע השמים, כידוע, אינו גוון אחד של כחול שלא משתנה. הוא נראה כחול בהיר במשך היום וכחול כהה בלילה. ויחד עם שינוי העונות ומזג האוויר הוא לפעמים כחול סגול, ולפעמים תכלת.
קבוצות אתניות רבות מאמינות בהרמוניה בין שמים וארץ, ומודעות לאבן חן על פני האדמה שנראית כמשקפת את צבע השמים. היא משקפת מגוון רחב של גווני כחול כמו כחול כהה, תכלת, כחול סגול, כחול ירוק, וכן הלאה. אבן חן זאת נקראת בסינית "צ'ינג ג'ין שי" ובמערב היא נקראת "לאפיס לאזולי".
צ'ינג ג'ין שי (לאפיס לאזולי)
מאז העת העתיקה, נראה שקבוצות אתניות שונות זיהו שסוג זה של אבן חן מסמל את הקוסמוס העצום והקדוש. לפני אלפי שנים השוּמֵרים והמצרים הקדמונים, ובצידו השני של הגלובוס הילידים האינדיאנים, הוקירו את הלאפיס לאזולי כיקרת ערך ביותר. השתמשו בה בפולחני הקרבה, טקסי סגידה, או טקסי גירוש שדים. מסורות אלו היו מושרשות בתרבות וכמה מהיבטיהן שרדו והמשיכו בתרבויות אחרות גם אחרי שהתרבויות המקוריות נעלמו. לדוגמה, עד לשושלת צ'ינג בסין (1644-1912), בטקסי כבוד גדולים לשמים, הקיסר לבש תלבושת חצר רשמית בצבע כחול כהה ומחרוזת של 108 חרוזי לאפיס לאזולי.
ידוע שבפלנטה שלנו יש המוני מינרלים כחולים ויש לא מעט אבני חן שצבען תכלת שמים. אז מדוע הלאפיס לאזולי מיוחדת כל כך?
הסיבה טמונה בקשר הייחודי שלה לאלוהויות ולבודהות. הנה כמה דוגמאות:
אל הירח במיתולוגיה המסופוטמית באכד, באשור ובבבל נקרא "חֵטְא" ("נאנאר" בשומרית). האגדה מספרת שהיו לו תווי פנים מיוחדים, ושזקנו היה עשוי מלאפיס לאזולי.
באופן דומה במצרים העתיקה האמינו שגופו של אל עשוי מזהב אך שערו עשוי מלאפיס לאזולי.
שמו הראשי של אל השמש במצרים העתיקה היה "רָא". העריצו אותו גם כבורא הכול. המצרים הקדמונים האמינו שלאל זה היה גוף מזהב ושיער לאפיס לאזולי.
לעם הסיני אין כל בעיה להבין שלאלים יש גוף מזהב ושיער כחול, כי כך צוירו ופוסלו רוב ציורי הבודהא.
יש גם סוג של פיגמנט הנקרא "ראש בודהא כחול" או "כחול-בודהא" שהשתמשו בו באמנות בודהיסטית לצביעת השיער בפורטרטים ובפסלי הבודהא. "בודהא כחול" אפשר להפיק מחומרי גלם שונים כמו אבקת אזוריט, אבקת לאפיס לאזולי, או מתערובת של שניהם.
האולטרה-מארין המשמש לשיער של פסל בודהא הוא עמוק וכהה ויוצר ניגוד מרשים לזהב. בעת העתיקה, כדי לשקף טוב יותר את הגוון הכחול על הראש של גוף מוזהב השתמשו בפיגמנטים של אבקת לאפיס לאזולי מזוקקת.
אבל בשל עלותם הגבוהה של פיגמנטים כאלה יישומם היה לרוב על פריטים בודהיסטים עתיקים בגודל קטן או בינוני שנמצאו באזורים המערביים בסין, שם לבודהיזם הייתה השפעה גדולה. באזורים אחרים בסין השתמשו במשך אלפי שנים הרבה באזוריט, כחומר גלם כדי להפיק פיגמנטים דומים. כמובן ישנם הרבה פסלי בודהא ששערם לא צבוע. אך בטיבט הפיגמנטים שהופקו מאבקת לאפיס לאזולי מזוקקת היו בשימוש נרחב בציורי תאנגקה שצוירו ביד [על אריג].
פסל הבודהא של בוקוצ'י טאתאגאטה המעוגן ב"מקדש המולד של רנואין" בעיר טמנה שבמחוז קומאמוטו ביפן. בודהא זה, אחד מחמישה טאתאגאטות טנטריים, חולש על "גן עדן הלוטוס" הצפוני. הוא מוזהב כולו חוץ משערו הכחול, שזהו מאפיין עיקרי באמנות הבודהיסטית
מריה, אמו של ישוע, צוירה על ידי הצייר האיטלקי ג'ובאני בטיסטה סלבי דה סאסופרטו בסביבות שנת 1654. השימוש בכחול אולטרה-מארין בציור הופק מלאפיס לאזולי שנטחן לאבקה דקה
ציור שמן “L’Apparition du Christ aux pèlerins d’Emmaüs” מ-1656, של הצייר הצרפתי לורן דה לה הייר. בגדו של ישוע צויר בפיגמנט כחול אולטרה-מרין מאבקת לאפיס לאזולי
השימוש בפיגמנטים מחומרי גלם יקרי ערך כמו זהב ולאפיס לאזולי היה נפוץ ביצירות אמנות של הזמנים הקדומים. אנשים נהגו לחשוב שזה מתוך הכבוד שאנשים רחשו לאלים, והשתמשו בחומרים כל כך יקרים בציורים כדי לכבד את האלים. זה אמנם נכון, אך זה מראה את הכבוד לאלים ברמת פני השטח. העובדה שחומרים אלו נבחרו לא הייתה רק משום שהם יקרים, אלא גם בשל ההקשרים שמאחוריהם. למעשה בכל הדברים קיימת תבונה ולכל דבר יש סיבה עמוקה יותר לקיומו, אפילו לחומרי גלם. אדם יוכל להבין הקשרים כאלה מתוך מחשבה מוארת כשיגיע הזמן.
יש לציין דבר נוסף, לאפיס לאזולי לא נקראה "אבן צ'ינג-ג'ין" בסינית לפני שושלות מינג וצ'ינג. זה משום שמהעת העתיקה בסין, הלאפיס לאזולי יובאה תמיד ממדינות אחרות, ניתנו לה שמות שונים בתקופות שונות ובמקומות שונים, ויכול להיות שבלבלו בינה לבין מינרלים כחולים אחרים. ניתן לראות בלבול כזה בקלאסיקות סיניות עתיקות. אבל כשמתייחסים לספרות בשפות זרות בנושא הזה, אפשר לפתור בקלות את הבלבול הזה.
קחו לדוגמה את "מאסטר הרפואה ומלך אור הלאפיס לאזולי". בצרפתית הוא נקרא: “Maître guérisseur de la Lumière de Lapis-lazuli” ובאיטלקית: “Maestro della Medicina dalla Luce Lapislazzuli”. גן העדן שהוא מולך עליו ידוע בסינית כ"ליו-לי שי-ג'יה (Liuli Shijie)", באנגלית כ"הארץ הטהורה המזרחית של לאפיס לאזולי טהורה", בצרפתית כ-“Terre pure de pur Lapis-lazuli” ”, ובאיטלקית כ-“Pura terra di puro Lapislazzuli". בשלוש השפות הזרות האלה ההקבלה ל"ליו-לי" היא "לאפיס לאזולי". בבירור, "לאפיס לאזולי" זה מה שאנחנו מכנים היום בסין "צ'ינג-ג'ין שי".
"בודהא הרפואה" יושב ברגלים משוכלות עם שתי בודהיסאטוות משני צדדיו. שמו המלא של בודהא הרפואה הוא "בודהא הרפואה של זוהר גביש הלאפיס לאזולי". בבודהיזם כחול לאפיס לאזולי הוא צבע גופו של בודהא הרפואה
בין אם זה "ליו-לי שי-ג'יה" או "הארץ המזרחית הטהורה של לאפיס לאזולי טהורה", זהו רק שם שאנחנו מכירים בעולם האנושי הזה, ו"לאפיס לאזולי טהורה" בעולמות גבוהים יותר אינה אותו הדבר כמו שיש לנו כאן בעולם הארצי. המינרלים בעולם הארצי אינם טהורים למעשה, והם רחוקים מהאוצרות יקרי הערך המתועדים בקלאסיקות הבודהיסטיות.
אף שלאפיס לאזולי נחשבת לאחד משבעת האוצרות בבודהיזם – ובעלת ערך רב אצל התכשיטנים – מאז הזמנים העתיקים שיטות לטיפוח אמיתי דרשו כולן שמתרגליהן יוותרו על החזקות לנוחות חומרית ולרכוש. זה מפני שהדבר שהחשוב ביותר הוא לשפר את האופי והמוסריות ולחזק את האמונה הנכונה באלים ובבודהות.
* * *
סדרת המאמרים הזאת סוקרת רק כמה צבעים מסורתיים ייצוגיים טיפוסיים, ומותירה רבים אחרים ללא התייחסות. הנקודה העיקרית שברצוני להעלות היא שהצבע המסורתי של סין אינו האדום החד, המסנוור שעושים בו שימוש לרעה כל כך בסין הקומוניסטית היום.
באמצעות חקר ההיסטוריה מצאנו שצבעים מסורתיים אמיתיים מקושרים מאוד עם אלים, עם בודהות, עם השמים והארץ. בין שזה "גוף מוזהב" שמכבדים בבודהיזם או "צ'י סגול" שמכבדים בטאואיזם, הצבעים האלו מעניקים לאנשים תחושה חיובית מאוד. הם נראים אציליים וחגיגיים, יוצאי דופן ואלגנטיים. בניגוד להם, לדאגות ארציות יומיומיות ולרדיפות אחר תהילה ורווח בעולם הארצי מתייחסים בסין כאל "אבק אדום", ומקומות בהם נפוצים עסקים הקשורים למין ולשימוש בסמים מכונים לרוב כ"אזורים של אורות אדומים". די ברור שאנשים חולקים רגשות דומים לגבי צבעים. כמובן לכל הצבעים יש השימוש שלהם ואפשר להשתמש בהם בהתאם, במגוון רחב של יישומים. גם אינני מנסה לעורר שנאה כלפי הצבע האדום עצמו, כי אדום מתבטא במגוון סוגים של אדום ברמות שונות ובממדים שונים. מה שאינני מסכים איתו הוא השימוש לרעה בצבע אחד לשם מטרות מזיקות, כמו הסגידה הלא הגיונית והעיוורת לאדום חזק וחד בסין הקומוניסטית היום.
אני מקווה שסדרת המאמרים הזאת מספקת פרספקטיבה חדשה לאנשים המכבדים צבעים מסורתיים ומעריכים את ההקשרים העמוקים שלהם. תקוותי היא שנהנה שוב מהיופי והברק של התרבות המסורתית שלנו, שלמרבה הצער ממשיכה להצטמצם בסביבה האנושית המודרנית שבה אנו חיים היום.
רפרנס:
ג'או מינג וון שואן (מבחר ספרות יפה) אוסף מתקופת השושלות הצפונית והדרומית.
שי ג'י (רשומות ההיסטוריון הגדול).
"דברי הימים הבסיסיים של צ'ין שי הואנג" מאת סי-מא צ'יאן משושלת האן המערבית.
"גאו-צ'ו שי-ג'י" מאת ליו צ'ן משושלת מינג.
"שאו-וֶון ג'י-דְזי" מאת שוּ-שֶן משושלת האן המזרחית.
"צ'ינג באי ליי צ'או" נערך על ידי שוּ קֶה, הרפובליקה של סין.
"פא-יואן ג'ו-לין" אנציקלופדיה בודהיסטית מ-668 לספירה, נערכה על ידי דאו-שי.
"לינג גווי ג'י" רומן בן שלושה כרכים מאת שוּן, משושלת ג'ין המזרחית.
"לוּן הֶנְג" טקסט קלאסי סיני רחב היקף מאת וואנג צ'ונג משושלת האן המזרחית.
"טאי-פינג גואנג-ג'י" אוסף סיפורים מתחילת שושלת סונג.
האנציקלופדיה מהמאה ה-12 Hortus deliciarum מאתHerrade מלאנדסברג.
"ספר ההתגלות" מהמאה ה-1 מאת יוחנן השליח.
La valeur de l'or dans la pensée égyptienne מאת פרנסואה דומה, 1956.
Compendium of Materia Medica – כרך הרבולוגיה סינית מאת לי שְה-גֶ'ן משושלת מינג.
"שי-מינג" מילון סיני שהכיל הערות הגייה, מאת ליו שי משושלת האן המזרחית.
"טונג-דיאן" טקסט אנציקלופדי והיסטוריה מוסדית סינית מאת דו יואו משושלת טאנג.
"אי צ'ינג" (ספר התמורות).
"ספר [שושלת] האן המאוחרת" מאת פּאן יֶה מהשושלת הדרומית.
"גואן פו סאן-מיי האי ג'ינג", ידוע גם כ"סוטרת ים הסמדהי".
(פרק אחרון בסדרה)
(כל הזכויות שמורות לאתר Minghui.org) Copyright © 2024 Minghui.org. All rights reserved
