האם המחשבות שלי אנושיות או אלוהיות?

קראו עכשיו

(Minghui.org)  [הוצג בוועידת הפא 2020 בשווייץ]

ברכות מאסטר נכבד ומתרגלים עמיתים!

החודשים האחרונים היו תחת מגפה, שהפכה למבחן בנתיב הטיפוח שלי. זה הראה לי שבסיס נתיב הטיפוח שלי לא היה מוצק כפי שחשבתי. תוך הסתכלות פנימה מצאתי חסרים רבים ומושגים אנושיים. זה היה שיעור גדול בענווה.

כיצד רגשות אנושיים משפיעים על מטפח

לבי היה כבד וחסרה לי האנרגיה לעשות את שלושת הדברים. כשהסתכלתי פנימה גיליתי שהמחשבות וההחלטות שלי לא התבססו לעתים קרובות על הפא אלא על התשוקות שלי, כמו השאיפה לנוחות או נוחיות.

המאסטר אמר ב"ג'ואן פאלון":

"אם אדם רוצה לעשות משהו או לא, הוא שמח או לא, אוהב או שונא משהו, וכל דבר בחברה האנושית כולה בא מה צ'ינג הזה. אם לא מוותרים על הצ'ינג הזה אי אפשר לטפח ולתרגל". (הרצאה רביעית)

ההבנה שלי היא שכל מה שקורה בחברה האנושית נובע מרגשות. כשהתבוננתי במחשבותיי ובמעשיי באותו יום, הופתעתי לגלות שהרגשות שלי הנחו את מעשיי ושאני לא התנגדתי לכך כלל.

לדוגמא, חסרה לי המוטיבציה לתרגל מוקדם בבוקר או שהעדפתי משימה אחת על פני משימה אחרת משום שהיא הייתה פחות לוחצת. או שרציתי לפתור בעיה בדרך שלי, או שאיבדתי את הסבלנות כשקרה פתאום אירוע לא מתוכנן ודרש הרבה מתשומת הלב והזמן שלי. ואז הפכתי חסרת מנוחה והצד האנושי שלי השתלט. זה היה כמו לטבוע בתוך רגשות.

כחלק מהעבודה המקצועית שלי נאלצתי להעביר מצגת שהייתה די מלחיצה. יתר על כן, לא הספקתי לעשות חזרות על המצגת מראש. כשהתחלתי לדבר הייתי המומה מפחד, מוחי היה ריק ואיבדתי את קו המחשבה.

זכרתי פתאום את הפא של המאסטר ב" ג'ואן פאלון":

"בתקופה ההיא התלמידים שהלכו לבתי הספר ייחסו חשיבות לישיבה במדיטציה, כשהיו יושבים הם ייחסו חשיבות לתנוחה, וכשהם הרימו את מכחול הכתיבה הם ייחסו חשיבות לתמרון ה צ'י ולנשימה. בכל המקצועות כולם ייחסו חשיבות לטיהור הלב ולהסדרת הנשימה, וכל החברה הייתה במצב כזה." (הרצאה שביעית)

מאחר שאף אחד לא יכול היה לראות אותי (הוועידה נערכה און-ליין) ישבתי בחצי לוטוס ונרגעתי. תוך כמה שניות הצלחתי לדבר בצורה זורמת וטבעית. כששאלו אותי שאלות הרגשתי כאילו הזמן מאט ומאפשר לי להסתכל ברוגע על בעיה מזוויות שונות כדי להחליט על התשובה המתאימה ביותר.

ההתנסות הזאת הראתה לי ששינוי בגישה ובמחשבה שלנו קובע את האיכות של מה שאנחנו עושים, לא משנה כמה הנושא רגיל.

כפי שאני מבינה זאת, המאסטר תכנן מחדש את חייהם של כל המתרגלים שלו. לדאוג לגבי דברים או לרצות שדברים יקרו בצורה כזו או אחרת זהו מצב נפשי של אדם רגיל.

חוויה של קשר עמוק עם הפא

החורף שעבר היה די קשה עבורי, עם מעט זמן לישון והתמודדות עם מבחן אחר מבחן. כשהסביבה שלי נרגעה קצת, חשבתי שאוכל לישון יותר. החלטתי שאקום מוקדם יותר רק אם הזמן יהיה לחוץ. בסופו של דבר ההחזקה ההולכת וגוברת הזו לנוחות הובילה אותי להאט ולעשות את שלושת הדברים ברמה שטחית יותר. בהתחלה זה לא היה מורגש ממש אבל כשהחלטתי שוב להקפיד עם עצמי יותר, הבנתי עד כמה ההחזקה הזאת נעשתה גדולה וחמורה.

המצב הגרוע ביותר היה שלא יכולתי לקום לתרגל בבוקר אף שתרגלתי במשך שנה ללא קושי רב. בהתחלה ניסיתי כמה דברים מובנים מאליהם כמו: החלפת שעון מעורר, שינה במקומות לא נוחים ומקלחת קרה. כל אחד מהם עבד רק כמה ימים.

ההחזקה הזאת לנוחות הסתירה למעשה החזקות רבות אחרות שלא היה קל לגלות. כשהסתכלתי פנימה הבנתי שההכרה העיקרית שלי (ג'ו-יואן-שן) לא חזקה מספיק. שינה גרמה לי לא להתמודד עם קשיים יומיומיים. באופן דומה, כאשר ההכרה העיקרית שלי במדיטציה נרגעה בשל ישנוניות או הוסחה על ידי קארמת מחשבה, אז אמנם הרגליים כבר לא כאבו. אבל זאת כבר לא הייתה ההכרה העיקרית שלי שתרגלה דאפא באותם רגעים.

זה עזר לי להבין שכל מה שלא תואם את עקרונות הדאפא צריך להיחשב כטבע דמוני, שיש לסלק אותו במהלך הטיפוח.

המאסטר אמר ב" לימוד הפא בוועידה הבין-לאומית לשיתוף התנסויות בבייג'ינג"

"רק אלה המחויבים לערכים מוסריים מציגים טבע בודהא. מה זה לטפח לבודהא? זה להיפטר מהטבע הדמוני שלך ולהיטמע לטבע הבודהא".

כשהתבוננתי עוד יותר פנימה הבחנתי שההחלטה שלי להיות מתרגלת פאלון דאפא הייתה למעשה מסיבות אנוכיות. זו הייתה החזקה שישבה עמוק והתחילה להפוך למכשול רציני. לדוגמה, השתמשתי בפא כדי למצוא את משמעות החיים כאדם רגיל ולמצוא שביעות רצון ונוחות. אבל המאסטר אמר שתלמידי פאלון דאפא נמצאים במשימה לעזור לו במהלך תקופת תיקון הפא. לטפח את הדאפא אינו אומר להיצמד לחיי אדם רגילים תוך כדי עשיית שלושת הדברים בצורה שטחית.

כשמסתכלים מבחוץ, ההבדל אולי לא נראה כה גדול, אבל ההבדל הוא באמת עצום. להבנתי זה מראה אם מסתכלים על הפא מנקודת מבט אנושית או אלוהית. לאחר שהתעוררתי לכך הבנתי שהמושגים האנושיים שלי מושרשים מאוד, והם הפרידו ביני לבין טיפוח אמיתי כמו חומה.

המאסטר אמר ב" הונג יין 3" (" מחשבה אחת"):

מחשבה אחת

"ארצי וקדוש, אפיק אחד מפריד ביניהם

להתקדם או לסגת: שני תחומים שונים

עומדים להיכנס למקדש שביער

צעד אחד ואתה בשמים"

בכל רגע נתון אנחנו יכולים לבסס את הפעולות שלנו על ההבנה שלנו את הפא או על המושגים האנושיים וההעדפות שלנו הנגזרים מהרגשות שלנו. אני מבינה שאסור לנו להתייאש ולחשוב שזה קשה מדי, מפני שזהו תהליך. אי אפשר לעשות את זה מתוך גחמה או באמצעות "שיטה" זו או אחרת, כי זה מצריך פרידה אמיתית מההיגיון האנושי.

באמת להאמין

בכל פעם שנעשיתי מודעת באמת להשפעה של הצד האנושי הזה ולחוזק האמונות שלי שהתפתחו במהלך חיי, עלו בי מחשבות נכונות חזקות. אבל  יכולתי להישאר במצב הזה רק לכמה ימים. ואז כאילו שכחתי את המחשבה הזו, היא הפכה לתיאוריה, וחזרתי למצב של טיפוח אדיש.

אני מבינה שזה לא מספיק להסתכל פנימה ולזהות את ההחסרות של האדם. צריך באמת לדחות, לדכא ולרסן את ההחזקות באופן פעיל ולשפר את שין-שינג. רק אז יכול להתרחש שינוי מהותי ויסודי.

המאסטר אמר ב" לימוד הפא בסן-פרנציסקו בשנת 2005":

"אם באמת תתייחס לדברים האלו ברצינות שכזו, תוכל לרסן אותם. אז תוכל להחליש אותם ובהדרגה להיפטר מהם לחלוטין. אם זה מקרה שבו אתה מודע לזה ומרגיש מודאג בקשר לזה אבל בפועל אתה לא באמת מרסן ומדכא את זה, אז למעשה לא התקדמת מעבר לפעילות המנטלית הזו של לראות ולהרגיש משהו, אבל לא נקטת בשום פעולה לדכא את הדבר הזה. במילים אחרות, רק חשבת על זה, אבל לא באמת טיפחת ולא יישמת את זה בפועל." 

הסיבה שלא יכולתי להישאר על הדרך הישרה הייתה שחסרה לי מוטיבציה מספקת. אחרי כמה ימים שבהם הצלחתי לרסן את הפעולות והמחשבות שלי, כוח הרצון שלי התרופף שוב, ובסופו של דבר היה לי נוח ופשוט יותר רק לזרום הלאה.

כשחיפשתי את הסיבה שבגללה לא יכולתי להרפות לתמיד מהחזקות שלי, גיליתי הרבה מושגים מדעיים, אתאיסטיים ומודרניים. לדוגמה, היה לי קשה להבין את הפא של המאסטר ביחס לנושא הזה.

המאסטר אמר ב"ג'ואן פאלון":

"צ'יגונג הוא מדע והוא מדע גבוה אף יותר". (הרצאה שישית)

באופן כללי אין לי הבנה מספקת לגבי מה זה אומר לטפח ולתרגל ומה זה להיות מתרגלת שיש לה מאסטר. זה קרה בגלל האמונות המודרניות שלי. אבל אם לא אוכל להבין את העקרונות האלה, כיצד אוכל להיות מתרגלת אמיתית? זה כמו תלמיד ששינן את השיעור שלו אבל לא באמת הבין את המשמעות של מה שהוא שינן. הוא אינו מסוגל להשתמש בכך בחיי היומיום שלו.

עכשיו כשאני לומדת את הפא אני מנסה לזכור להשתמש בפא כמדריך, לשמור על התנהגות צנועה ולהאמין שכל דבר מדברי המאסטר הוא האמת. לקרוא את "ג'ואן פאלון" באנגלית היה גם כן לעזר רב, במיוחד מכיוון שזה דרש ריכוז עמוק יותר שמנע ממחשבתי לשוטט.

אותה הפרעה שמנעה ממני לקום מוקדם בבוקר לתרגל ולהתקדם במרץ היא זו לדעתי שמנעה ממני לעשות את שלושת הדברים היטב. זו גם סיבה שהלכתי אחר הסידורים של הכוחות הישנים. מאז אינני מחפשת פנימה רק את הסיבה להפרעה, אלא אני גם שולחת מחשבות נכונות כדי למצוא את הסיבה האמיתית להפרעה הזאת. לאחר מכן אני מסלקת את כל הסידורים של הכוחות הישנים – או כל סידור שלא נעשה על ידי המאסטר.

הסביבה היא כמו ראי העוזר לנו להסתכל פנימה

באשר לפרויקט הבהרת האמת מסוים, היינו צריכים להחליט לאיזה כיוון לקחת אותו. זה היה דיון חשוב, אבל לא הצלחנו להחליט.

מתרגל עמית בקבוצה שלנו מדבר לעתים קרובות על דברים ברמה גבוהה ולפעמים די בהתלהבות. כשהקשבתי לו פיתחתי מחשבות רעות וגיליתי שהרעיונות שלו הגיעו לקיצוניות, ושאנשים רגילים לא יכולים לקבל אותם. נהגתי לדחות את רעיונותיו ולהציג אחרים במקומם.

בפגישה האחרונה הבנתי שההיגיון שלי מבוסס כולו על היגיון אנושי, בעוד שלמתרגל הזה יש מחשבות נכונות חזקות ואמונה חזקה בפא. הוא לא יכול היה לקבל את ההצעות שלי משום שהן התבססו על מושגים אנושיים, על פחדים ועל תשוקות שונות.

כששיתפנו בינינו את נקודות המבט וההבנות שלנו, הבנתי כמה שההיגיון שלי מבוסס על מושגים אנושיים והחזקות שונות אחרות. זה עזר לי להבין את החשיבות של הסתמכות על הפא בעת שיתוף הבנה או קבלת החלטות. הלבבות האנושיים שלנו הם מכשולים, והם מפריעים לרווחתם של ישויות חיות.

היה כואב מאוד להבין זאת. בדיעבד הרצון שלי להתגבר על ההחסרות האלה התחזק פי כמה וכמה עכשיו.

הודיתי בכנות בלבי למתרגל הזה על שהצביע על ההחסרות שלי והוקרתי את מחשבותיו הנכונות החזקות. מאז הגישות שלנו השלימו לעתים קרובות זו את זו ואני מעריכה את דעתו. גם הגישה שלו נעשתה רציונלית ורגועה יותר. הלוואי שלא היה לוקח לי כל כך הרבה זמן להסתכל באמת פנימה ולתקן את ההשקפה הלא נכונה שלי.

תודה מאסטר נכבד ומתרגלים עמיתים!