התנשאות על אחרים היא הדרך של הכוחות הישנים
(Minghui.org) כאדם מערבי, שום דבר לא מעציב אותי יותר מאשר השפעת תרבות המפלגה הקומוניסטית על קהילת המתרגלים שלנו.
בעיניי הדברים האלה באמת מייצגים את הטבע הערמומי של הכוחות הישנים, מפני שהם מנצלים את הצדדים האנושיים של המתרגלים כדי ליצור השקפה שלילית על שיטת התרגול שלנו בעיני אנשים שאינם מתרגלים. אני חושב שניתן להימנע לחלוטין מההיבט הזה של מעורבות הכוחות הישנים אם ניתן תשומת לב ללימוד הפא ונטפח חמלה.
אני רוצה לדבר על בעיה באופן שבו מתרגלים מקיימים אינטראקציה עם אנשים אחרים, ואיך לפי הבנתי בעיה זו נובעת מהגישה שלנו כלפי עצמנו, שיכולה להשפיע על האופן שבו אנשים מסתכלים על הפאלון דאפא.
המאסטר אמר:
"באמצעות טיפוח גם אופיו המוסרי יתרומם, וכשהוא יוכל להבחין בין טוּב לרֶשע, בין טוֹב לרע, ויֵצֵא מעבר לרמה של המין האנושי, רק אז הוא יוכל לראות, רק אז הוא יוכל לבוא במגע עם היקום כפי שהוא באמת ועם החיים שבממדים השונים וברמות השונות". ("ג’ואן פאלון", "לוּן יוּ")
הבנתי היא שכשאנחנו מטפחים נוכל להבחין בבירור מהו טוב ומהו רע, ובאופן טבעי נהפוך לסוג הישות שמשקף מה שטוב, בגלל שזה מה שקורה כשאנחנו נטמעים ב"אמת-חמלה-סובלנות".
אבל יש מתרגלים, שברגע שהם מרגישים שהם רואים בבירור את הבעיות המוסריות בחברה, הם מתנשאים על אחרים כאילו הם עצמם כה אדירים, שוכחים שעד שהם לא ישלימו את הטיפוח שלהם, הם רק אנשים רגילים שמטפחים. ללא החמלה העצומה של מאסטר לי והדאפא הם עצמם לא היו מבינים את העקרונות האלה.
לולא המאסטר והדאפא לא היה לנו מושג לגבי המצב האמיתי של היקום, בדיוק כמו כל אדם אחר בחברה. זה צריך לגרום לנו להיות ענווים, לא יהירים.
מתרגלים עם הלך רוח מתנשא כזה יגרמו באופן בלתי נמנע לאנשים לקבל רושם שאלו הלומדים את הדאפא מאמינים שהם מעל כולם, ואף אחד לא יחשוב שאנשים כאלה ראויים להערכה, שלא לדבר על כך שהם אנשים טובים.
אז כשאנשים כאלה מנסים להבהיר את העובדות זה ייצור בעיות, מפני שאף אחד לא יחשוב עליהם טובות. אם הם יגידו שפאלון דאפא הפך אותם לאנשים טובים, אנשים ישוו את דבריהם לאופן שבו הם פועלים, ובסופו של דבר הם יקבלו רושם רע על הפאלון דאפא.
אף שההרגל לזלזל באנשים אינו מוגבל רק ל"תרבות המפלגה", תרבות המפלגה דוחפת את ההרגל הזה לקיצוניות. זו בעיה רצינית מאוד בגלל שהכוחות הישנים עיצבו את הטקטיקות שלהם, בדיוק כדי לוודא שמתרגלים לא יצליחו בטיפוח ושיהיה בלתי אפשרי להציל ישויות חיות.
להבנתי הכוחות הישנים עיצבו את המנטליות הזאת כדי ליצור מצב מזיק כזה, שקשה מאוד לצאת ממנו.
אחת הסיבות שהופכת את ההתנשאות הזאת לכל כך קשה להתגבר עליה, היא מפני שאנחנו מטפחים לסלק את ההחזקות שלנו שכבה אחת בכל פעם, לכן אנחנו נתקלים בבעיות יותר מפעם אחת בטיפוח שלנו. ואז אנחנו מרגישים שההחזקות שכבר טיפלנו בהן צצות שוב.
ברגע שאישיות של מתרגל מתמזגת עם המושג הזה של זלזול באחרים, אבל אז הוא בעצמו חווה אותה בעיה כשאחרים מזלזלים בו, נוצר מצב מוזר שבו הוא מזלזל בעצמו.
אני חושב שזו אחת הסיבות מדוע מתרגלים לא מוקירים את עצמם כשהם עושים טעויות, ולוקח להם הרבה זמן להרים את עצמם חזרה. הם נכנסים לדכדוך ומרגישים חסרי אונים.
כאשר אנו מסכימים למושגים האלה אנחנו עלולים להאמין שמי שמתבטאים אצלו מצבים לא נכונים כאלה הוא באמת חסר ערך ולא ראוי להצלה. המושג הזה לא קיים בחלל ריק, אלא קשור קשר הדוק לאמונה שאנחנו עצמנו חסרי ערך ולא ראויים שהמאסטר יציל אותנו.
זוהי בעיה מהותית הפועלת נגד השאיפה של המאסטר להציל את כל הישויות החיות. אם באמת לא הייתה דרך לתקן את הפא ולהציל ישויות, המאסטר לא היה מגיע. אם באמת לא הייתה לנו דרך לטפח ולהשיג את "הדרך", לא היה צורך שהמאסטר ייתן לנו את ההזדמנות לשמוע את הפא ולטפח.
האַלְטֶרְנָטִיבָה למושגים שהכוחות הישנים רוצים שנתמוך בהם היא פשוטה מאוד. במקום להשתמש בהבנות שלנו את הפא כדי לזלזל בעצמנו כשאנחנו עושים טעויות, נשתמש בהבנות מהפא כדי שתהיה לנו חמלה עבורנו עצמנו; ובמקום לזלזל באנשים העוסקים בהתנהגות הרסנית, נשתמש בהבנותינו מהפא כדי באמת לחמול עליהם.
מטפחים יודעים כמה קשה להתנתק מהחזקות אנושיות. ההתנסויות האישיות שלנו יכולות לשמש דווקא כסיבות לפתח חמלה במקום להתנשא על אלה שעדיין מסתבכים בהן.
כשאתה מזדהה עם מצוקותיהם של אחרים, אנשים יראו שאתה בן אדם טוב מבלי שתאמר מילה.
הם יחושו שבאמת איכפת לך מהם כשאתה אומר להם מה טוב או מה רע, ושאינך מתנשא עליהם. כשיש לך חמלה כלפיהם הם באמת יאמינו לך כשתאמר להם שהדאפא הוא טוב.
אני מאמין שזה יקרה בתנאי שקודם כל יש לך חמלה כלפי עצמך, בגלל שיחסך לעצמך הוא היחס המהותי ביותר שיש לך. אם אינך חושב שאתה ראוי להצלה, איך תוכל אי פעם להיות מסוגל להושיט יד למישהו אחר?
אני חושב שיש מתרגלים שלא יסכימו באומרם: אי אפשר להשתפר אם אינך מקשה על עצמך ואינך שם לעצמך סטנדרטים גבוהים.
חמלה כלפי עצמך לא אומרת להרפות את הסטנדרט שלך. זה קשור לאופן שבו אתה מתייחס לעצמך וכיצד אתה מטפל בטעויות שאתה עצמך עושה בנתיב שלך.
הכוחות הישנים מאמינים שאם אתה עושה טעויות ולא יכול לעמוד בסטנדרטים הגבוהים שלהם, הדרך לעורר אותך היא לרדוף אותך. אני חושב שזה בעצם מה שמתרגלים שמתנשאים על אחרים עושים גם כן, כי בגישתם אין שום דבר המאפשר לאחרים להבין את האמת אודות הדאפא או שמשקף את החמלה של המאסטר.
המאסטר אמר:
"אז אם אתם לא פועלים היטב תישארו עם חרטות. תלמידי הדאפא הוותיקים האלה, במיוחד: אל תרפו. אתם עברתם כל כך הרבה שנים ארוכות ומפרכות כדי להגיע עד היום, וזה באמת לא היה קל! האם אינכם יודעים להעריך ולהוקיר את זה? אפילו אני מוקיר אתכם! אפילו האלוהויות מוקירות אתכם! (מחיאות כפיים נלהבות של התלמידים). אז עליכם אפילו עוד יותר להעריך ולהוקיר את עצמכם". ("הוראת הפא בוושינגטון די.סי. ב-2018")
אם אנחנו באמת מוקירים את עצמנו, נוכל באמת להוקיר אחרים, מה ששולל את מה שהכוחות הישנים מנסים לעשות עם המושגים הקיצוניים של "תרבות המפלגה" – לגרום לתחושת התנשאות על אחרים.