תקנו פעולות שנעשו ללא כוונה אך אינן לפי הפא

(Minghui.org) אני כותבת על משהו שעשיתי בטעות ללא כוונה. המטרה שלי היא לחשוף התנהלות שאינה בהתאם לפא, בתקווה שזה יעורר את תשומת הלב והערנות של מתרגלים עמיתים. זכרו, אנחנו צריכים תמיד לאמץ את הפא, ולא לעשות שום דבר כדי לערער את הפא.

התחלה של הבעיה

אני בת 70. עם הזמן, אספתי כמה פסקאות מהרצאותיו של מאסטר, שחשתי שהן מעוררות השראה או משמעותיות עבורי במיוחד, כמו גם כמה קטעים ממאמרי שיתוף של מתרגלים, שמצאתי שהם מועילים מאוד. העתקתי את כל אלה על פיסות נייר. כתבתי אותם בקפידה משני צִדי הנייר. היו לי גם כמה קטעים מהרצאות של המאסטר שהעתקתי על פיסות נייר קטנות עוד יותר. שמרתי את הניירות בשקית ניילון שקופה, ולעתים קרובות הוצאתי אותם וקראתי בהם. לפעמים הראיתי אותם למתרגלים אחרים כשהגיעו לביתי.

יום אחד, מתרגלת עמיתה באה לבקר אותי. מתוך הרצון להתפאר ולאמת את עצמי, הראיתי לה את האוסף שלי. המתרגלת הסתכלה על הניירות וציינה שמה שעשיתי אינו תקין. לא ציטטתי מאילו הרצאות הוצאו המובאות. יתר על כן, ערבבתי את הציטוטים של המאסטר עם קטעים ממאמרים של מתרגלים. המתרגלת הציעה שאשרוף את הניירות, אחרת זה יגרום לערעור הפא.

חשבתי שמה שאמרה המתרגלת העמיתה נכון. אבל נרתעתי מלשרוף ממש את הניירות. אחרי זמן מה שכחתי מזה.

לפני שנתיים, הראש שלי החל להרגיש חוסר נוחות. זה החמיר ב-2021, והפך להיות רציני במיוחד ב-2022. נראה היה כאילו מכונות מרעישות לי בראש, והרגשתי חוסר תחושה כמו קפואה בחורף. השמיעה שלי התדרדרה, וראייתי התערפלה. הרגשתי חוסר יציבות בהליכה. לפעמים אפילו לא יכולתי לעמוד ביציבות. המחשבה שלי נעשתה פחות בהירה. הרגשתי שאני הולכת ומשתגעת.

שלחתי מחשבות נכונות, והגברתי את לימוד הפא וביצוע התרגילים. ניסיתי לא לתת לאחרים לראות את הבעיות האלה, משום שלא רציתי לגרום רושם שלילי לדאפא. ובכל זאת הבעיה החמירה יותר ויותר. המשכתי להסתכל פנימה, אבל לא הצלחתי למצוא מה עשיתי לא נכון.

למה הניירות לא נשרפים?

יום אחד תכננתי לשרוף כמה מגזינים שעבר זמנם והקלטות ישנות ממוסיקת התרגילים שאיני משתמשת בהם עוד. לקחתי את הדברים למקום נקי בשדה. הדלקתי גפרור כדי להבעיר את הניירות, אבל משב רוח כיבה זאת. אחותי הצעירה ניסתה וגם היא לא הצליחה. בסופו של דבר, השתמשנו בקופסה שלמה של גפרורים, אבל לא יכולנו להדליק אף אחד מהניירות. החזרתי הכול הביתה כמות שהוא והרגשתי מבולבלת מאוד.

שוב הסתכלתי פנימה. גיליתי שיש לי החזקות להתפארות, לקנאות, לזלזול באחרים, לאנוכיות, לתאווה בין בעל ואישה, ולחוסר רצינות לגבי דברים. הבנתי שכל ההחזקות הללו אינן האני האמיתי שלי, והן מושגים אנושיים נרכשים.

המשכתי להסתכל פנימה. בינתיים הבעיה בראש המשיכה.

שינוי מיידי מתחיל

כשהמאסטר ראה שהשתדלתי בקפידה להסתכל פנימה, הוא נתן לי רמז. לפתע עלתה בראשי מחשבה: "לא שרפת את פיסת הנייר הזו". מיד נזכרתי בפיסת הנייר שעליה העתקתי את המובאות. מצאתי אותה, קרעתי אותה לחתיכות ותכננתי לשרוף אותן למחרת. כרעתי ברך מול הדיוקן של המאסטר והודיתי בטעותי.

כשהתעוררתי למחרת בבוקר, גיליתי שהמאסטר תיקן לי את הבעיה בראש. חזרתי למצב נורמלי.

לקחתי את פיסות הנייר הקרועות לשדה, ביחד עם הדברים שניסיתי לשרוף קודם לכן. הפעם השתמשתי רק בגפרור אחד. הכול נשרף ללא תקלות.

מספר ימים לאחר מכן, בעודי ישנה-למחצה, ראיתי שמיים כחולים מאוד ומפה עשויה מנקודות צבעוניות ויפות. התרגשתי מאוד. המפה נפתחה מעצמה.

בקצה הייתה מוצגת מילה גדולה: "משימה". התעוררתי, חשתי שכל תא בגופי היה נרגש. אני כל כך אסירת תודה למאסטר!

מסקנה: היזהרו מפעולות המערערות את הפא ללא כוונה

דרך ההתנסות הזו, הבנתי שלא התייחסתי לטיפוח ברצינות. עשיתי דברים על סמך ההעדפות שלי, מבלי להתחשב בעקרונות הדאפא.

המאסטר אמר ב"יסודות להתקדמות במרץ":

"לערעור פא יש צורות רבות. מביניהן הערעור של התלמידים מבפנים ללא כוונה הוא הכי קשה לזיהוי. כך התחיל סוף הדהרמה של דת הבודהיזם של שאקיאמוני, והלקח הוא רציני". ("ערנות")

פעם חשבתי שערעור הפא אינו קשור אליי, לכך לא התייחסתי לכך ברצינות. רשמתי את הקטעים של המאסטר מבלי לצטט את המקור, ואפילו ערבבתי אותם עם משפטים של מתרגלים. יתר על כן, הראיתי אותם למתרגלים אחרים. אם זה היה מופץ הלאה, אנשים לא היו יכולים לדעת מאוחר יותר מי אמר מה. אני מודה למאסטר על ששלח אליי מתרגלת עמיתה להצביע על מעשיי המוטעים. זה שלא שרפתי את הניירות מיד, הראה על תכונת ההארה הגרועה שלי. זה היה שיעור רציני. אף שזה לא נראה דבר גדול, זו הייתה למעשה ההתחלה של ערעור הפא.

כמתרגלים, חובתנו להגן על הדאפא. עלינו להיזהר מה"דברים הקטנים" שמערערים את הפא.

האמור לעיל הוא ההבנה האישית שלי. אנא תקנו כל דבר שאינו תואם את הפא.

[מאמרים בהם מתרגלים משתפים את הבנותיהם משקפים בדרך כלל תפיסה אישית בנקודת זמן מסוימת, בהתבסס על מצב הטיפוח שלהם, והם מוצעים ברוח המאפשרת התרוממות הדדית].