[ועידה פא בטורקיה] אסיר תודה על הזדמנויות הטיפוח הרבות שלי

(Minghui.org) ב-2007 כשעדיין הייתי בצבא שמעתי לראשונה על פאלון דאפא. ב-2008 לאחר שסיימתי את שירותי הצבאי התחלתי לתרגל פאלון דאפא. במשך שלוש שנים ניסיתי שיטות מדיטציה שונות, ומדיטציה תמיד הייתה חלק מחיי. פאלון דאפא היה שונה מאוד. כשהתחלתי לתרגל קראתי שוב ושוב את הספר הראשי "ג'ואן פאלון". פאלון דאפא היא שיטה ברמה גבוהה שענתה על כל שאלותיי לגבי החיים, ונמשכתי לזה עמוקות כשיטת טיפוח תרגול. זה לא רק תרגול גופני; זו גם שיטה לטיפוח המחשבה, או במילים אחרות, טיפוח הלב.

שנים רבות עברו מאז שהתחלתי לתרגל, וזה היה מסע מספק מאוד. אף שהיו בו קשיים, במבט לאחור אני מבין עכשיו שהכול היה חלק מההשתפרות שלי.

לאחרונה קבלתי רמזים רבים על שיפור השין-שינג שלי שדחפו אותי להסתכל פנימה. כמתרגלים, אנחנו יודעים שעלינו ללכת רק בדרך אחת או בשיטה אחת. הגעתי להבנה שלאורך ההיסטוריה, לא משנה באיזו שיטה ספציפית, רק אלו שהקדישו עצמם מכל הלב לטיפוח שלהם יכלו להצליח באמת.

תובנה נוספת שהייתה לי היא שתהליך הטיפוח מחזק את הלב, מחשל אותו להיות חזק כפלדה. באנגלית מתייחסים לזה כ"חישול". פלדה נוצרת על ידי חימום באש עזה ואז מחושלת בפטיש שוב ושוב עד שהיא מגיעה למרקם הרצוי. רק לאחר שתהליך זה מושלם הפלדה יכולה באמת להיווצר. כפי שאני מבין את זה, הטיפוח הוא אותו הדבר. המטרה הסופית היא לפתח שין-שינג גבוה ורצון חזק כפלדה.

כפי שאני מבין זאת, המפתח הוא להסיר מהשדה הממדי שלנו את הצ'ינג, ולהחליפו ב"אמת-חמלה-סובלנות". מתרגלים המטפחים היטב יפתחו באופן טבעי חמלה. באותו זמן, כיוון שהם מושרשים בעיקרון של היקום, לא ניתן לתמרן אותם כמו אנשים רגילים. וזה, כפי שאני רואה זאת, חשוב מאוד בשיטה שלנו.

מה ההבדל בין לב של מטפח לבין לב נוקשה וקשוח שרואים לפעמים אצל אנשים רגילים? שאלתי את עצמי את השאלה הזאת הרבה פעמים והבנתי שאנשים רבים שנפגעו ונבגדו בחברה האנושית חווים אכזבה. לרוב קשיים כאלו מגיעים מאלו הקרובים לנו. אנשים רבים שלא מבינים מה זה קארמה או חיים קודמים, מגיבים בטינה ובמרד. כדי להגן על עצמם הם מסתירים את האני האמיתי שלהם מאחורי קליפה קשיחה, ומְאמְצים אישיות מרוחקת וקשה יותר. עבור חלקם זה הופך להיות רק מנגנון הגנה, בעוד שאצל אחרים זה משתרש בלב ומוליך אותם שולל עוד יותר.

זהו נושא חשוב עבורי כי הגעתי להבנה שעמוק בפנים יש לי לב שאוהב אנשים ואת כל היצורים החיים. אך אכזבות החוזרות על עצמן בילדותי ומאוחר יותר בחיים, כמו גם הדרך בה התייחסו אליי, הובילו אותי להסתיר את הלב הזה ולכסות אותו בקליפת הגנה. לפני שהתחלתי לטפח עשיתי טעויות רבות עם הלב הנוקשה הזה, ועם הזמן הפכתי לאדם כזה.

היום הדברים השתנו ואני שליו.

גברים חונכו לדכא את רגשותיהם. אך כשאנחנו מסתכלים על ההיסטוריה, אנחנו רואים שהרבה שליטים גדולים בעלי עוצמה קראו שירה והקדישו עצמם למשפחותיהם ולאהוביהם. אף שאולי זה נראה כסתירה, אנחנו יודעים שבכל בן אדם מתגלם האיזון בין יין ויאנג. גבר הוא בעיקר יאנג, אך באופן טבעי יש בו גם יין והוא אינו צריך לתפוס זאת כחולשה. אותו עיקרון קיים אצל נשים. עכשיו אני משתדל להביע את הרכות הזאת בתחומים רבים בחיי. אני מביע את חמלתי בפתיחות והתוצאות חיוביות מאוד.

היו לי קונפליקטים של שין-שינג עם מתרגלים או עם אנשים רגילים, ולפעמים מצאתי את עצמי נופל שוב לדפוסים ולהתנהגויות הישנים. הבחנתי שהתוקפנות שלי עולה שוב, ובצורך בשליטה, תכונות שהסתמכתי עליהן כדי להגן על עצמי בשלבים שונים של חיי. הנטיות האלה עזרו לי לגונן על עצמי מפגיעה ואפילו לזכות בחברויות. גישות כאלה אולי עובדות בעולם האנושי הרגיל, אבל מנקודת מבט של מתרגל אנחנו מבינים בבירור שהן אינן בהתאם לנתיב הטיפוח. הבנתי שעליי לעבוד על זה יותר ואני יכול לראות שאני עושה התקדמות משמעותית. 

לשיפור הלב יש חשיבות עצומה. עלינו לטפח רצון עז אך גם להקרין את האור של "אמת-חמלה-סובלנות". להקדיש את הלבבות שלנו לעשיית שלושת הדברים, ולסייע למאסטר מכל הלב בתקופת תיקון הפא. אני מקווה שכולנו נצליח  להמשיך להתקדם, לשמור על מחשבות נכונות חזקות ופעולות נכונות.

לאחר קונפליקט שין-שינג הסתכלתי פנימה. זה לקח קצת זמן, אך בעזרתו של מתרגל עמית גיליתי את ההחזקה שלי ל"ציפייה".

ציפייה היא החזקה שכיחה שיש לאנשים רבים והיא מתבטאת לרוב במערכת יחסים. לדוגמה, כשעושים למישהו טובה הוא עלול לחשוב: הוא צריך להחזיר טובה, או, עשיתי לו טובה, אבל מי יודע מה אקבל בתמורה! בדומה, כשאני משתף משהו עם מתרגלים עמיתים והם לא מקבלים את זה, זה עלול ליצור קונפליקט.

מנקודת מבט של אדם רגיל דרך החשיבה הזאת נראית הגיונית, טוב צריך להיות מתוגמל בטוב, וכשמישהו אומר את האמת, זה צריך להתקבל ולא משנה מי אומר זאת. אך נקודת מבט של מתרגל היא שונה.

אולי אנחנו חייבים לאדם הזה מחיים קודמים ואנחנו משלמים את החוב. או אולי אנחנו מבצעים מעשה טוב ובתמורה מרוויחים מוסריות. אם מישהו מגיב אלינו רע, אנחנו מרוויחים אפילו יותר כי הסובלנות שלנו נבחנת ומתחזקת. בדומה לכך, כשמציעים עצה למתרגלים אחרים, אם היא לא מביעה חמלה, יתכן שהאדם האחר לא יקבלה.

בהתבוננות עמוקה יותר, הבנתי שזה היה ה"אגו" שלי שציפה למשהו בתמורה.

תרגמתי מאמרים רבים על חוויות של סף מוות, ואנשים שעברו זאת לרוב מדברים על אהבה ללא תנאי. המאסטר נושא קשיים שלא ייאמנו עבור כל הישויות, אבל לא מצפה לדבר בתמורה. בודהא מציע הצלה אך מתוך חמלה, מבלי לבקש שום פרס.

עם ההבנה הזאת, הבנתי שאורו של הפא מאיר את העולם כולו. כמתרגלים, עלינו לטפח את האור שלנו ללא ציפיות ולתרום להצלתם של אחרים. כשאנחנו מוותרים באמת על ציפייה לתמורה על פעולותינו, אנחנו מגיעים לסטנדרט האמיתי של מתרגל. אני מקווה שנצליח כולנו להשיג זאת יחד כשאנחנו ממשיכים את הדרך על נתיב הטיפוח שלנו.

להמשיך בטיפוח-תרגול ויהי מה

כשהתחלתי לתרגל לראשונה, תרגלתי לבד וחוויתי הרבה דברים לא רגילים, לפעמים אחרי המדיטציה הרגשתי כאילו נולדתי מחדש, לא היה שום כאב. במקום זה הרגשתי קהות מתוקה, וזה היה כאילו כל עומס העולם הוסר ממני. היו לי חוויות נפלאות רבות כאלה. תהיתי מה מתרגלים אחרים הרגישו.

ב-2009 פגשתי לראשונה מתרגלים בוועידה באנקרה ואחרי זה ב"שן יון" באיסטנבול. לא יכולתי להבין למה מתרגלים מסוימים היו קשוחים כל כך כלפיי. חשבתי: "למה המתרגלים האלה הם כאלו?". ב"ג'ואן פאלון" המאסטר מדבר על "אמת-חמלה-סובלנות". נזכרתי שהמאסטר אמר להסתכל פנימה וכך עשיתי. כשזה המשיך לא התווכחתי או הגנתי על עצמי. זה נמשך כשנתיים. חשבתי: "הם מתרגלים ותיקים: אז יש לי הרבה מה ללמוד מהם".  

בדרך כלל אני קורא את הפא עם מתרגלים מגרמניה, לפעמים במשך 4-5 שעות, ועשיתי את זה מספר שנים. אחרי שקראנו את הפא היינו מדברים על התנסויות הטיפוח שלנו. המתאם, מתרגל עמית, החל לנזוף בי, וזה נמשך זמן רב והתגבר. תמיד שתקתי והסתכלתי פנימה. אמרתי לעצמי: המאסטר אומר שמתרגלים לא משיבים מלחמה. לבסוף היה לי קונפליקט שין-שינג עם המתרגל הזה; זה היה קונפליקט השין-שינג הראשון שלי.

לאחר מכן היו לי הרבה קונפליקטים של שין-שינג עם אשתי לשעבר, או בעבודה, עם הוריי, וכו'..., אבל במיוחד עם מתרגלים. לדוגמה, כשהצבעתי על כמה פרצות בפרויקטים, היו לנו קונפליקטים רציניים וזה באמת התיש אותי. שאלתי את עצמי למה אמרתי משהו, אם הם לא מבינים אותי אז כדאי להניח לזה. רק תתרגל לבד ויהיה לך שקט. אבל חשבתי על מתרגלים ועל המאסטר. אמרתי שלא משנה מה קורה, לא אפרוש. אעשה את שלושת הדברים היטב ואגשים את הנדר שנדרתי למאסטר.

אני מקווה שכל המתרגלים העמיתים ואני נמשיך לעשות את שלושת הדברים ונגשים את הנדרים שלנו. עלינו לזכור שכל הישויות המוארות הגדולות בעבר, ישוע, סוקרטס, שאקימוני, מילה ריפה, וכו', כולם התגברו על מבחנים גדולים. אז אף פעם אין עלינו לוותר, ועלינו ללכת על נתיב הטיפוח עד הסוף, לעתים לרוץ, לעתים לצעוד, לעתים לזחול אם צריך, אך אף פעם לא לוותר. וכך אנחנו מייצגים את העמדה והרצון של מתרגל אמיתי.

ויתור

לוותר על החזקות זה חלק קריטי בטיפוח. עלינו לטפח את עצמנו, להסתכל פנימה, לעשות את התרגילים, וללמוד את הפא. אך לשחרר החזקות באמת זה אתגר משמעותי.

כמתרגלים, התחלנו את נתיב הטיפוח הזה כאנשים רגילים, בהדרגה השלנו החזקות צעד אחר צעד. בעבר, כשנזיר נכנס למקדש הוא ניתק כל קשר עם משפחתו, ויתר על נישואים, נמנע מאכילת בשר, ונטש כל רכוש אישי וחומרי. אבל הנתיב שלנו שונה.

המאסטר מדריך אותנו לטפח בתוך החברה הרגילה, להתייחס לדברים בקלילות ובהדרגה לוותר עליהם עם הזמן.

בהסתכלות אחורה, הבנתי שוויתרתי צעד אחר צעד על דברים רבים כמו עישון, לקלל, ללכת מכות, לשתות אלכוהול, ועוד תחביבים רעים. בתחילה אלו היו שינויים רק ברמת פני השטח. עם הזמן הפסקתי להיות ספציפי לגבי מזון, נטשתי העדפות מסוימות, סילקתי מחשבות רעות, והפסקתי להתווכח עם אחרים.

שחררתי דברים רבים, ואני רואה שככל שאני מוותר יותר, כך אני עולה גבוה יותר. נראה שרמתו של מתרגל נקבעת על ידי כמה הוא באמת יכול לוותר. עם זאת, התהליך הזה חייב ללכת בעקבות המסלול הטבעי, לא ניתן לכפותו או למהר.

מה שהבנתי הוא שהדברים הקשים ביותר לוותר עליהם הם ההחזקות של הלב האנושי וצ'ינג (רגש). אלה דורשים את הערנות והמאמץ הגדולים ביותר.

המאסטר אמר:

"למעשה, כשאתם מרגישים מוטרדים בגלל שהתהילה, הרווח והרגשות נפגעו בין האנשים הרגילים, זה כבר מצביע על זה שאתם לא מסוגלים לוותר על ההחזקות של האנשים הרגילים. זכרו את זה: הטיפוח עצמו לא מכאיב – המפתח הוא חוסר היכולת להניח את ההחזקות של האדם הרגיל. תרגישו כאב רק כשאתם עומדים לוותר על התהילה, על הרווח ועל הרגשות". ("טיפוח אמיתי", מ"יסודות להתקדמות במרץ")

הבעיות שאנחנו מתמודדים איתן

 לאחרונה, מתרגלים רבים נתקלים באתגרים – בין אם בבריאות, ברגשות, בכלכלה, בעניינים ידידותיים. כפי שאני מבין זאת, הכוחות הישנים משתמשים בקארמה שלנו ובכל חוזה שעשינו איתם כתירוץ להפריע לנו ולרדוף אותנו.

הרדיפה בסין היא מרושעת באופן בלתי נתפס. כשאנחנו מתרגלים בסביבה רגועה יותר, ללא רדיפה ישירה כזו, הנוחות הזו יכולה לגרום לנו להיות שאננים או פגיעים להפרעות שונות.

לכן, אפילו בסביבה נוחה עלינו לעמוד על המשמר ולא להרפות. מהניסיון שלי, היו זמנים בהם הרפיתי ונלכדתי יותר מדי בענייני החיים הרגילים. אני מקווה שכולנו נוכל להישאר ערניים ולא משנה מה יקרה, נמשיך לעשות את שלושת הדברים היטב ולמלא את האחריויות שלנו.

כמתרגלי פאלון דאפא, אנחנו בני מזל ביותר. אור הפא וחיי נצח מחכים לנו.

תודה לך, מאסטר חומל! תודה לכם, מתרגלים עמיתים!