לפני מספר שנים הייתה לי תאונה גורלית קשה. מורנו הגדול הציל אותי ממוות ברגע קריטי זה ונתן לי לחיות בשנית, שגרם לי להיות עדה לפלא של פאלון דאפא.

התחלתי לתרגל פאלון גונג ביוני 1997. בסוף ינואר 1999, בני, בעלי ואני רכבנו על אופנינו הביתה בסביבות עשר בערב. בהצטלבות, אופנוע שנסע מהר מאוד בא לעברי מהר מאוד, הוריד אותי, וגרר אותי יותר מעשרה מטר. איבדתי הכרה מיד. אחרי כן, שתי אחיותיי ובעלי אמרו לי שהם ראו דם יוצא מאוזני ואפי. הדם נספג בסוודר שלי ובבגדי. נשלחתי לביה"ח. הדימום לא פסק, והייתי במצב קריטי. הדוקטור שלח למשפחתי הודעה שאני פצועה קשה, שאם הם היו מבצעים ניתוח הייתי מתה, ואם לא – אהיה צמח. הרופא ביקש מבעלי להכין הכנות להלוויה. בני משפחתי היו מפוחדים מאוד.

שתי אחיותיי הבכורות אמרו: "אחותנו הצעירה מטפחת פאלון גונג. המורה יטפל בה לבטח. היא לא תמות". הם נשארו אתי בבית החולים בכל מהלך הלילה. ביום הבא, הרופא הגיע לבדוק אותי וגילה שהעצבים במוחי החלו להחלים. במהלך שניים שלושה ימים הבאים, התחלתי לחזור להכרה. כאשר הייתי בהכרה חלקית, ראיתי שהמורה ישב בראש מיטתי לדאוג לי. לא יכולתי לקרוא לו, בגלל שדיממתי מאד. כמובן, קיבלתי עירוי דם מכיוון שאיבדתי הרבה דם, אבל תוצאות בדיקת הדם שלי הראו רמת דם נורמלית, כלומר שלא הייתי צריכה שום עירוי דם. הרופא הופתע מאוד. חזרתי הביתה כמה ימים לאחר מכן. ברגע שחזרתי הביתה, למדתי את ה"פא" [1] וביצעתי את התרגילים בחריצות. הבראתי אחרי חודשיים.

בזמן קריטי זה, המורה טיפל בי ונתן לי לחיות בשנית. אינני מסוגלת לבטא במילים את הבעת תודתי לנדיבותו של המורה בכך שהציל את חיי. בכל פעם שאני נזכרת ברגע זה, עיני מתמלאות בדמעות ואני אומרת לעצמי: "תודה רבה לך, המורה".

אני מתרגלת פאלון גונג במשך 8 שנים קשות. אף פעם לא היססתי בדרכי בטיפוח. אפילו אחרי רדיפתם האכזרית של ג'יאנג ומפלגתו את מטפחי פאלון גונג שהחלה ב-20 ליולי 1999, תמיד האמנתי בצורה איתנה בדאפא ובמורה. אנצל את ההזדמנות להציל אנשים נוספים, אשאף לשיפור ואטפח בנחישות, ואמשיך בדרך הנכונה של הטיפוח שהמורה תכנן לנו.

[1] "פא" – חוקים ועקרונות ; לימודי הפאלון דאפא.