בעלי ג'אנג ג'א-גן היה בן 52, יוצא צבא. לפני מותו הוא עבד כנהג שכיר בצוות האוטובוסים לתיירים של העיר קאי-פנג. לאחר שהחל בתרגול פאלון גונג הוא זכה פעמים רבות להכרה כעובד יוצא דופן וכדוגמה למופת. ממעשיו היה ברור שאכפת לו מאוד מאחרים. הוא אהב את ילדיו וכיבד את הוריו. אך אדם כל כך טוב, המאמין ב"אמת-חמלה-סובלנות" נלקח למעצר בלתי חוקי ומעונה למוות על ידי מחנה העבודה בכפייה בעיר קאי-פנג, בגלל שהבהיר לאנשים את העובדות על פאלון גונג ודיבר למען הצדק!

לפני 1997, המועד בו החל למזלו לתרגל פאלון גונג, ג'אנג סבל ממחלות רבות. תקופה קצרה אחרי שהחל ללמוד פאלון גונג מחלותיו הרבות נעלמו, דבר שחיזק את אמונתו בפאלון דאפא. אחרי שכנופיית ג'יאנג החלה לרדוף את הפאלון גונג ב- 20 ביולי 1999, הוא נסע לבייג'ינג כדי לעתור למען הצדק לפאלון גונג. שלוש פעמים הוא נשלח באופן בלתי חוקי למרכזי מעצר, פעמיים למרכזי שטיפת מוח ופעמיים למחנה עבודה בכפייה.

הפעם הראשונה בה הוא נידון לעבודת-כפייה היתה ב- 5 בפברואר 2001. הוא נשלח למחנה עבודה מיד לאחר ששוחרר ממרכז מעצר. במחנה העבודה הוא סבל סוגים שונים של התעללויות לא אנושיות. בחודש מרץ, כדי לאלצו להסכים לשטיפת מוח, מחנה העבודה שלח אותו לבית החרושת לדשנים פוספטים בעיר קאי-פנג, בסיס לשטיפת מוח שידוע לשמצה בשל מחלקה מספר 4 שהוקמה אך ורק במטרה לרדוף מתרגלי פאלון גונג. שם הוא חויב לעבוד מעל ל- 10 שעות מדי יום. היה עליו לארוז בשקים מיכסה של 40 עד 60 טון פוספט ליום באמצעות את חפירה, כל יום כ- 200 עד 300 שקי דשן. אם הוא לא הצליח לסיים את עבודתו הוא היה נענש בצורות שונות, כגון מניעת מזון ושינה.

העבודה המאומצת הקשה גרמה לפציעות מדממות בידיו. ידיו היו כה נפוחות שהוא לא יכול היה לכופף את אצבעותיו לאגרוף. הכאב היה בלתי נסבל. בגלל המגע עם דשני הפוספט הרעילים, לא נראתה שום הטבה בפצעים המדממים שבידיו. הדשנים גם צרבו את רגליו ושוקיו וגרמו לפצעים וכתמים אדומים.

כל יום בעלי סבל ייסורים מסוג זה ובלילה הוא סבל מעינויים נפשיים.  בית החרושת היה קרוב לפסי רכבת ובמשך כל הלילה, רעש הרכבות הנעות לא איפשר לו להירדם. בנוסף, מנהל מחלקה של מחנה העבודה ליאנג הונג-טאו הורה לאסירים פליליים להתחלף במשמרות ולישון עם ג'אנג באותה מיטה כדי להפריע לו לישון. זה, בנוסף לעקיצות יתושים וחרקים אחרים, לא איפשר לו בכלל להירדם.

במאי 2001, ראיתי אותו במחנה העבודה. הוא היה רזה ועיניו היו שקועות עמוק בארובות העין, אבל הוא הצליח לשרוד למרות זאת,  בשל אמונתו האיתנה בדאפא. הוא שוחרר בנובמבר 2002.

הוא נעצר שוב במרץ 2005. המשטרה שיקרה והבטיחה שהוא נשלח למרכז לשטיפת מוח במלון, אך למעשה הוא שוב נשלח למרכז מעצר. כשמשפחתי ואני באנו לבקר אותו נודע לנו שהוא פתח בשביתת רעב. השוטרים הרשו לנו לבסוף להיכנס רק על מנת שנשכנע אותו להפסיק את שביתת הרעב. למרות מצבו הנורא לא ניסיתי לשכנע אותו, אבל שאר בני המשפחה שאינם מתרגלים ניסו במרץ להניאו משביתת הרעב שלו, והוא החל לאכול. ב-7 לאפריל הוא הועבר למחנה העבודה בכפייה ומאז לא הרשו לנו לראותו.

ב- 24 ביוני 2005, מחנה העבודה קאי-פנג קרא לי לבקרו בבית החולים האוניברסיטאי הנאן. הוא היה בחדר חרום, מונשם על ידי מכונה, נראה כועס, עם עינים אדומות ופתוחות לרווחה ולא היה לו דופק. אחרי מאמצים הצליחו בבית החולים להחיותו אך הוא קיבל חום גבוה ביותר והמערכות שלו קרסו. כל גופו התנפח והוא לא יכול היה לסגור את עיניו. ב- 28 ביוני הרופא קבע את מותו.

כל אותם ימים בהם היה מאושפז בבית החולים, מחנה העבודה שלח שוטרים לשמור עליו, והם לא הרשו לבני משפחה ולידידים לבקרו. גם כאשר גופתו נלקחה, קבוצה גדולה של שוטרים ליוותה אותה.

חייו של ג'אנג ג'א-גן, אדם טוב, מתרגל פאלון גונג חזק ובריא, נלקחו באמצעות עינויים עד מוות – רק בגלל שהתמיד באמת-חמלה-סובלנות.

מחנה העבודה הציע למשפחה לפתור את העניין בפשרה, לפצות אותנו כספית ולשאת בהוצאות השריפה וטכס ההשכבה. אך מחנה העבודה לא עמד בהסכמים הכספיים, וגם הפיץ שקרים שג'אנג מת ממחלה חמורה, ושרצו לקחתו לבית החולים אך הוא סירב. המשפחה ואני בקשנו מרשויות המשפט לחקור את מותו, אך נציגי הממשל נתנו לנו תירוצים לא הגיוניים.

ב-12 ביולי, לאחר שבועיים של משא ומתן, התקיימה פגישה בתחנת המשטרה של העיר קאי-פנג בראשות מזכיר ועדת המשפט וון סונג-שאן ובהשתתפות נציגי מחנה העבודה ובית החולים, נציגי יחידת העבודה שלי ושל שני בני ובנוכחות כבדה של שוטרים. הם ניסו לשכנע אותנו לקבל את תנאיהם, וטענו שמותו של ג'אנג נבע מהתנגדותו לשטיפת מוח ושהוא התאבד. הם התעקשו על גרסתם והודיעו לנו שישרפו את גופתו ב- 15 ליולי ואם המשפחה אינה מסכימה, לא יינתן כל פיצוי. המשפחה יכולה לבקש נתיחה שלאחר המוות לפני ה- 15 ביולי.

מחוסר ברירה הסכמנו וניתן לנו לקיים את טכס האשכבה. שומרים מועדת השכונה שמרו יחד עם שוטרים רבים, במדים ובלבוש אזרחי. כל אדם שבא לחלוק כבוד אחרון למת נחקר.

ג'אנג ג'א-גן נלקח למשרפה בליווי משטרתי כבד ביותר. לא הותר לבני המשפחה להיעצר לפני גופתו אך ראינו שראשו היה גדול באופן לא נורמאלי, שפתיו היו יבשות ומבוקעות והיו שתי פציעות שחורות ואדומות מתחת לאוזנו ועל לחיו. פחדם של העבריינים היה בולט. בכל אופן, זהו חוק שמימי שטוב מתוגמל בטוב ורוע ייענש ברע. ברור שיום אחד ישפך אור על מותו של ג'אנג ג'א-גן.

על פי החוק הפלילי הסיני, אנשים במחנה העבודה קאי-פנג ונציגי רשויות ממשל אחרים ביצעו פשעים של התעללות פיזית באסיר, גרימת מוות, עדות שקר, רשלנות במילוי תפקיד ועוד.