נסעתי חזרה לביתי בחופשת הקיץ בשנה זו. דודתי מיהרה לראות אותי, כשפחד על פניה. היא אמרה "קבלתי חוברת שהיא נגד המפלגה הקומוניסטית. אני זוכרת שביקשת מבעלי לפרוש מהמפלגה הקומוניסטית. אני פוחדת שאתה מעורב בזאת. לכן מיהרתי ובאתי לומר לך לא להיות מעורב. מי מעז להיות נגד המפלגה הקומוניסטית? למרות שהיא רעה מאד היא שולטת, אתה תסבול. היא הרבה יותר חזקה ממך!".

בסבלנות נתתי לה לסיים את דבריה ואז עניתי: "דודה, באת לכאן לומר לי זאת היות ואת דואגת לי. אנשים בגילך חוו את מה שהמפלגה הקומוניסטית עשתה. כך שאת מפחדת מאד ממנה. האם לא סיפרת לי על האנשים שמתו במחנות העבודה? איזה פשעים הם ביצעו? הם נכלאו עד שמתו, רק בגלל שסיפרו את האמת".

"כן", היא ענתה "הם היו מאד מוכשרים ומלומדים. הם הורעבו באותה תקופה, אך אולצו לשאת סלים גדולים מלאי עפר כדי לתקן את הכבישים. הם מתו כתוצאה מהרעב והעבודה המאומצת. בשנות השישים האנשים במחנות העבודה כמעט ומתו. לאנשים שמתו מאוחר יותר לא היה את הכוח לקבור את אלו שמתו לפניהם. כך שהגוויות נקברו כמעט על פני השטח. הריח של הגוויות המתות התפשט בכל מקום. גוויות מתות צפו בנהר, והסרטנים טפסו עליהם. אף אחד לא העז לאכול סרטנים היות והאנשים פחדו שמא הסרטנים אכלו את גופות האדם המתות. שלטי עץ גדולים ננעצו על קברים של קצינים, וקטנים יותר על קברי החיילים. בתי קברות היו באורך כמה מיילים. אני עדיין פוחדת כאשר אני חושבת על זה כיום". והיא המשיכה, "היו שני בורות גדולים ליד בית החולים המחוזי! אף אחד לא יודע כמה גופות של תינוקות נקברו שם. התינוקות האלו רק יצאו מרחם אמם. זמן לידת התינוקות הגיע, ואמותיהן נשלחו לבית החולים. התינוקות נולדו לאחר שהאמהות קבלו זריקה מיוחדת. כאשר התינוקות יצאו לאוויר העולם הכניס הצוות בבית החולים את ראשם למים כדי שלא יבכו. לאחר שמתו גופותיהם נזרקו לבורות הגדולים. המפלגה הקומוניסטית רצחה כל כך הרבה אנשים. אתה לא חווית את הזוועה, לכן אתה לא מפחד מהם."

אמרתי לדודתי "דודה אני חושש לך , אני חושש לך ולקרובים שלך. המפלגה הקומוניסטית רצחה כל כך הרבה אנשים, והיא נלחמת נגד הטבע ונגד האנושות. הפשעים שלהם כה גדולים. הרוע יוענש. השמים יסלקו את המפלגה הקומוניסטית. את הצטרפת למפלגה הקומוניסטית, ואם לא תפרשי ממנה את תחלקי איתם את גורלם. האם את רוצה לסכן את עתידך בגלל המפלגה המושחתת ביותר? לביטחונך, את צריכה לפרוש מהמפלגה הקומוניסטית".

דודתי הבינה זאת. לאחר מכן ביקשה מכל בני משפחתה לפרוש מהמפלגה הקומוניסטית.