שיתוף התנסות מוועידת פאלון דאפא השביעית לשיתוף התנסויות בישראל

שלום מאסטר נכבד, שלום חבריי המטפחים.

ההתנסות שלי קשורה לעבודה בסניף הרוסי של NTDTV.

הרעיון לעבוד ב-NTD הופיע אצלי בפעם הראשונה בשנת 2004, בניו יורק, כאשר ראיתי צוות מטפחים מ-NTD הסיני. המחשבה הופיעה אז כניצוץ קטן כיוון שמקצועי לא קשור לתקשורת כלל. כל חיי עבדתי עם צמחים. הניסיון שלי בתחום התקשורת הסתכם בצילום חובבני ובניסיון קטן בפרויקט של העיתון א.ט ברוסיה – ראיינתי פעם אחת איזה אמן. בשנת 2008 ראיתי עבודות של צוותים סינים ואנגלים בזמן ההופעות של ה"Shen Yun" בניו יורק. המחשבה על עבודה ב-NTD הפכה להיות חדה יותר. התחלתי לשאול את עצמי שאלות כגון: "מה אני יודעת לעשות?" "במה אוכל לעזור?" אבל לא היה לי ביטחון בעצמי, וגם תחושת פחד הפריעה לי. צוות מטפחים צעירים וכתב מניו יורק הם אלה שהעניקו לי את הביטחון. התמזל מזלי לפגוש אותם בזמן העבודה בתצוגת אופנה. אווירת יצירתיות, שיתוף פעולה ואמון נגעו בלבי והבנתי פעם נוספת ששום דבר לא אקראי וזאת הייתה תחילת ההבנה מה זאת אומרת לעבוד ב-NTD. דבר נוסף שהבנתי הוא שמה שמפריעה לי להתחיל בתהליך הוא התמקדות יתר בעצמי – אגואיזם.

החודש ששהייתי בניו יורק נתן לי הזדמנות לעבור כמה מבחנים ולהתעמק בהסתכלות פנימה ולראות את ההחזקות שהפריעו לי בעבודה על הפרויקטים האחרים, כגון: התערוכה "אמת-חמלה-סובלנות", הבהרת אמת ברחובות, הפצת עיתונים לערים אחרות ופרויקטים נוספים. בכל מקום היה אותו דבר: החזקות, עמידה על הרעיונות שלי, אגואיזם, חוסר סובלנות לחסרונות של אחרים, חוסר חמלה, התבטאות עצמית.

הבנתי שיש החזקות וטעויות רבות, שצריך לעבוד על עצמי יותר. אבל להבין זה דבר אחד, ולהתנהג לפי עקרונות הפא, להתבסס על הפא בכל צעד וכל מחשבה, זה משהו אחר.

לפני שנה באתי לצוות NTD בסנט-פטרסבורג. מבחוץ הפגנתי חוסר ביטחון, אבל בפנים הייתי בטוחה שהניסיון המועט שלי מאפשר לי להתחיל ישר בעבודות גדולות. למתאם הצוות הייתה הבנה אחרת, הוא חשב שלפני תחילת העבודה צריך ללמוד קצת. הסכמתי אתו, אך לא בלב שלם, כיוון שעלתה השאלה "מה בדיוק אני רוצה לעשות?" (שנשאלה, לפי דעתי, לא בחמלה) עניתי שברצוני לעבוד בתור כתבת וצלמת גם יחד. זאת הייתה החזקה עליה לא הייתי מוכנה לוותר. נוצר בינינו חוסר הבנה ונוצרה התנגדות ממושכת. הייתי בטוחה שאני צודקת ולא הסכמתי לטענותיו שצריך ללמוד משהו אחד טוב ולעשות אותו היטב. פעם אחת לאחר ויכוחים רבים ורמזים על חוסר ההכשרה שלי, שאלתי את עצמי למה זה קורה רק לי. נזכרתי בכך שהבטחתי לעצמי לטפח באמת והתחלתי להשתדל בכל כוחי. ראיתי בתוכי תחרותיות ומאבק ודברים אחרים רבים, שכבות שלמות. ובו זמנית הייתה לי הבנה שכבר אסור להשאיר בעיות לא פתורות בתוך נפשי. חבריי המטפחים מהקבוצה/מהצוות שלי ומטפחים מערים אחרות עזרו לי להבין. המטפחים שיתפו בהבנתם שמה שעזר להם לטפח הוא ההסתכלות התמידית פנימה.

עברו חמישה חודשים. את הנושא הראשון לכתבה הביאו לי על מגש הכסף, ובנוסף, הוא היה  קשור למקצוע שלי. בזמן ההכנות התרגשתי מאוד. היה לי פחד להציג את NTD, האחריות היא גדולה ואני עדיין לא יודעת להחזיק מיקרופון כמו שצריך. איך אני אמורה להציל יצורים חיים? באירועים של פאלון גונג זה משהו אחד ופה הייתי צריכה להבין מיד, שזה פרויקט מסוג אחר ויש דרישות מסוימות בנוגע לכך. הדבר הראשון שחשבתי לעבוד עליו בקשר לעצמי הייתה המנטליות של ההתפארות. אבל השתלט עלי פחד בצורה כזאת שלזה כבר לא היה מקום. נוסף לכך אף אחד לא שם אליי לב. היה מספר רב של אנשים – תזמורת ניגנה בגן, אמן מפורסם הגיש מופע, כולם היו במצב רוח טוב, ואני עם מיקרופון ביד כאילו הפרעתי לכולם – כל הזמן ביקשו ממני לזוז. חיזקתי את המחשבות הנכונות וסילקתי דאגה בקשר לעצמי (איך אני נראית), ולאחר הקונצרט אנשים אפילו עמדו בתור להתראיין אצלי. עבדתי עם מטפחים צעירים שכבר היה להם מעט ניסיון והם יעצו לי בחמלה ועזרו לי בכול.

אחר כך היו פעמים בעבודה שנדרש ידע מסוים ותיאום טוב, ופעם נוספת התגלו אצלי החסרות רבות. אלו היו אותם הדברים, ונוסף להם חוסר הבנה בחשיבות התיאום. עשיתי הכול לפי רצוני ולפי איך שזה נראה לי, והדבר גרם לקשיים לכולם. אבל חשבתי שיש לי הבנה טובה בתיאום. רק כששמעתי את דברי המורה על זה בהרצאת הפא בפגישת NTD  הבנתי את הסטיות שלי בנושא.

תשובת המורה לשאלת מתרגל מ"לימוד הפא בפגישת NTDTV" (יוני 2009) :

המאסטר: "אם הייתם עובדים בחברה רגילה והבוס שלכם היה אומר לכם לעשות משהו, האם הייתם אומרים לו שאתם פשוט עומדים לעשות את מה שמתחשק לכם? אז, מדוע אינכם יכולים לשתף פעולה היטב כאשר אתם מאמתים את הפא? מדוע אינכם יכולים להתמודד עם זה היטב? מדוע אתם יכולים לעשות משהו היטב רק כאשר הוא מוצא חן בעיניכם? אלו הן בדיוק בעיות של תיאום ושיתוף פעולה. הייתה לכם שאיפה משותפת שקיבצה אתכם ביחד למיזם הזה, אבל כשכל אחד מכם מתעקש על הדעות שלו, ועושה רק את מה שמתחשק לו, איך יכול לצאת מכך שיתוף פעולה? אם כל אחת מחמש האצבעות שלי כאן רוצה להתיישר, אז לא ניתן ליצור אגרוף ולא ניתן יהיה לחבוט אתו (צוחק). הוא חלש אם הוא כך. אז עליכם לעבוד היטב ביחד."

מאז עשיתי יותר מ-20 כתבות. כאשר אני נפגשת עם אנשים בצילומים, ניתן לראות שההתעניינות בערוץ הטלוויזיה שלנו גדלה. ה"קובייה" (המיקרופון) של NTD מושכת אנשים כמו מגנט – הרי כל היצורים החיים חיכו זמן רב להצלה.

מזמן שמתי לב שאם אני במצב נכון, כל עבודה נעשית בצורה מאורגנת יותר. אבל אם קיימות בעיות בטיפוח האישי שלי, כמו שלעתים אני לא מבצעת את כל התרגילים, מניחה לעצמי או דורשת מעצמי פחות, ובקונפליקטים אינני מצליחה לשמור על רמת שין-שינג שמטפחת צריכה שיהיה לה, הדבר משפיע מידית על העבודה, וזה אומר שגם על הצלת יצורים חיים.

לא מזמן שמתי לב לסיטואציה שחוזרת על עצמה: ברגע שאני ועמיתיי לעבודה מתחילים לעבוד על עריכת כתבה, מיד מופיעות הפרעות: טלפונים ללא הפסקה, אנשים קרובים מתחילים להתעצבן ולהיעלב. וכל זה בדיוק בזמן בו חייבים להתרכז ולסיים את העבודה בזמן. אחרת, בגלל האיחור שלנו, ייפגע השלב הבא של תהליך הכנת הכתבה, ומאמצים של מטפחים רבים יעלו בתוהו, או שכוחות רבים יתבזבזו על סילוק ההפרעות.

בהתחלה חשבתי שכיוון שהפרויקט חשוב מאוד הרוע משתולל ועושה לנו כל מיני מבחנים. אבל אחר כך שותפיי לעבודה ואני התחלנו לחשוב ולנתח את כל המקרים. יחד הגענו למסקנה שההפרעות מופיעות כשיש בעיות שין-שינג, אז הרוע מוצא את דרכו דרך ההחזקות הלא מסולקות שלנו. התברר, שזה ברור כל כך. למה לא ראינו את זה קודם? כנראה שהסיבה לכך היא חשיבה אנושית שלפעמים שולטת על מחשבותינו. נוסף לכך עדיין יש רגשות רבים שבגללם הולכות לאיבוד בהירות המחשבה וצלילות הדעת. הסיבה לכל אלה היא אגואיזם. במבט ראשון לי בעצמי נראה ברור שכולם צריכים להבין שאנחנו עסוקים בדברים חשובים מאוד, אבל הקרובים שלנו במקום לעזור לנו מתחילים להתלונן ולפעמים זה אפילו מוביל לגירושין. במצבים קשים אלה אנחנו משתדלים לשתף התנסויות וזה עוזר לראות את שורש הבעיה. אנחנו נזכרים, אמנם באיחור, שהמורה מלמד לחשוב קודם על אחרים.

כשאתה עובד בצוות ולא חושב על עצמך אתה יכול לשים לב לאנרגיה חזקה שעומדת מאחורי כל כתבה. כמות הצפיות בכתבות שלנו עולה והאופקים מתרחבים. העבודה בפרויקט דורשת תפוקה עצמית רבה, לימוד עצמי והקרבה עצמית.

כאשר מתחילים לצוץ רגשות, למשל, כשמותחים ביקורת על הכתבה שלך – שלא הבעת את הרעיון מספיק ברור, או כשלא מתייחסים למאמציך, הדבר יכול לגרום לייאוש. ואז הרוע מהר מאוד זורק לך מחשבות לא נכונות בשפע. אם לא תעצור אותם בזמן, אז העלבון והקנאה מתחילים לאכול את לבך. מתחילות להופיע מחשבות שאין לי כישרון, למה לעשות בעיות לאחרים, עדיף לעזוב את הכול ולא להפריע לאף אחד. המצב הזה מופיע בגלל האגואיזם. הרי המורה הסביר לנו לא פעם אחת שכולנו ירדנו לרמה האנושית הזאת בגלל שצברנו אגואיזם ביחסי גומלין עם אחרים.

מה שחשוב עכשיו הוא: האם נוכל לסלק את ההחזקות האגואיסטיות שלנו ולהראות את היכולות שלנו כשאנחנו בתהליך בניית הגוף האחד, האם נוכל לטפח את עצמנו בתהליך תיקון הפא והצלת היצורים החיים. הרי כאשר אנחנו מתמקדים בעצמנו ומתייחסים ליכולות שניתנו לנו לתיקון הפא כאילו הן היכולות של עצמנו, הדבר גורם להפרעות בתפקוד של הגוף האחד. זה מה שנקרא אגואיזם. ההבנה הזאת עזרה לי להתעורר ולהבין שאסור לנו לאבד את מה שכבר השגנו בטיפוח ואל לנו לעשות בעיות לתיקון הפא ולהצלת יצורים חיים בגלל החשיבה האנושית.

בלימוד הפא בוועידה בקנדה 1999, המורה אמר: (תרגום זמני, לא רשמי)

"אומר לכם כולכם שאתם נמצאים בתהליך טיפוח. כל אחד מכם מטפח. לכן זה אומר שלכל אחד יש לבבות של אדם רגיל. הם יכולים להתבטא גם בשאלות שאתה שואל או בדברים עליהם אתה חושב, באיך שאתה מדבר על אחרים או באיך אתם נוהגים זה בזה, או אף בדברים שבינך לבינך. כל אלה יכולות להיות החזקות כיוון שלכל אחד מכם יש לב של אדם רגיל. כאשר מישהו עושה עבודה עבור הדאפא מתוך שאיפה לתהילה ולרווח אישי, אני אומר שהוא לא יוכל להשיג את השלמות בטיפוח אם לא יסלק את הלב ההוא. ואם ברצונך לעשות בכנות דברים עבור הדאפא, אז עליך לשים את הדאפא במקום הראשון, ואת דעותיך אחריו. אם אתה מדגיש תמיד את עצמך ואינך מתחשב בדאפא, אני חושב שזה לא נכון. הדאפא צריך להיות ראשון במעלה."

עד היום הסניף הרוסי של NTDTV לא קיבל מהרשויות אישור רשמי. הסיבה לכך, כנראה, היא שהבהרת אמת למשרד הפנים בזמן בו המק"ס (המפלגה הקומוניסטית הסינית) המרושעת הפיצה את שקריה, נעשתה לא בצורה מספיק טובה. בנוסף, יש סעיף 8 בהסכם (בין רוסיה לסין)  על "השכנות הטובה" וגם הוא מפריע לקבלת האישור. כמו כן, בחשיבה שלנו, כנראה, יש החסרות רבות. בהתחלה חוסר האישור הפריע מאוד לעבודה, אבל לאחר שהקבוצה במוסקבה התחילה להבהיר את האמת למשרד הפנים, החלטנו שהדבר לא צריך להפריע לנו. אנחנו יכולים להמשיך לעבוד במסגרת החוקה כך שהצופים הרוסים יוכלו לראות אותנו.

כשהיינו צריכים לעשות כתבות שדרשו תיאום עם רשויות הממשלה המחשבה על חוסר האישור הייתה מופיע בעומק לבי, אך היא הייתה מתחלפת במחשבה נכונה שזו הזדמנות מצוינת להבהיר אמת ולהציל פקידי ממשלה.

היה מקרה כשהייתי צריכה לנסוע לעיר ליד הגבול, 150 ק"מ מסנט פטרסבורג. הייתי צריכה להכין מכתבים לעירייה ולמשמר הגבול של סנט פטרסבורג. בנוסף, הייתי צריכה לתאם עם מארגני הפסטיבל. חלק מהאנשים אמרו שחייבים לתאם את הנסיעה עם משמר הגבול וחלק אחר אמר שלא חייבים בהכרח. באותו רגע הרגשתי שאסור לזלזל באפשרות נוספת להבהרת אמת ושלחתי מכתב למשמר הגבול. בעומק לבי ידעתי שהייתי צריכה להיפגש אתם אישית, אבל החשיבה האנושית הפריעה לי לעשות את הכול טוב. ביום המחרת התגלתה הטעות. מפקד משמר הגבול התקשר אלי לפלאפון ואמר בצורה מאיימת שבמשרד שלו החלטות בנושא תיאומים מתקבלות תוך חודש ולא תוך יום אחד. כאן הבנתי שחששתי מהסתבכויות, וקודם כול חשבתי על הנוחות אישית: הרי קל יותר לשלוח מכתב מאשר למצוא זמן לפגישה. בצורה כזאת גרמתי ליחס השלילי שלו לחברה שלנו. הבטחתי לו שהדבר לא יחזור על עצמו וביקשתי ממנו לסלוח לנו כי זאת הפעם הראשונה שאנחנו עוסקים בתהליך הזה. כך קיבלתי הזדמנות להבין יותר לעומק מה שהמורה אומר: שקודם כל צריך לחשוב על אחרים.

כל עבודה, אם מדובר על ארגון נסיעה לשטח או צילומים, אם זה עיבוד חומר לווידיאו או תיאום עם עורך ראשי ועורכי משנה, כמו כן תיאום עם  התסריטאי, אחראי החדשות ועורכי המהדורה של 30 דקות, בכל שלב של תהליך העבודה הגדול הזה אתה נדרש להתאים לעקרונות הפא: אמת-חמלה-סובלנות.

ההשתתפות בפרויקט הזה נותנת לי הזדמנויות רבות לעבוד על עצמי. הדרישות הן גבוהות מאוד. אני מבינה שאם לא אתאים לסטנדרט אז אפסיד את ההזדמנות שקיבלתי ממורה. אותן בעיות שחשבתי שלא אוכל לפתור נראות לי עכשיו זניחות בהשוואה לשליחות שלנו.

אני מאושרת שביחד עם מטפחים אחרים אני יכולה לעזור למורה להציל עוד יצורים חיים.