מתרגל א' ואני דברנו על מה שקרה למתרגל ב' שהיה הנהג של מכונית שהייתה מעורבת בתאונת דרכים בינואר האחרון. במכונית היו חמישה מתרגלים וכשהיא החליקה מהכביש הוא צעק: "המורה, בבקשה הצל אותי".

המכונית התדרדרה לתעלה עמוקה והנוסעים היו בהלם כשיצאו ממנה. עומק התעלה התלולה כ-20 מטר. היא הייתה כל כך עמוקה שהם לא הצליחו לטפס למעלה. אבל כשהמכונית נפלה, הם לא הרגישו את זה בעוצמה. שניים מהם סיפרו שהמכונית ירדה לאט כמו מסוק הנערך לנחיתה. לאף אחד מהנוסעים לא נגרמו פציעות כלשהן, אפילו לא שריטה. המכונית אפילו לא ניזוקה! ברגע שמנוף הרים אותה החוצה, היא פעלה כרגיל.

כפי שאנחנו יודעים, המורה הציל אותם.

מתרגל א' אמר: "המורה הציל אותי כבר פעמים רבות". המתרגל הזה עובד במכרה פחם, כך שעבודתו מסוכנת. להלן כמה מהתנסויותיו במכרה הפחם:

יום אחד בשנת 2001, הוא ותריסר מחבריו לעבודה ירדו למכרה. הוא תמיד הלך בראש השורה. בעבודתו הוא היה אחראי לפיצוצים. כשעשן הפיצוץ נמוג, האנשים האחרים היו מתחילים לעבוד. באותו יום, הוא לא שם לב לקול הסלעים שנופלים מרצועת הפחם והוא המשיך ללכת. לפתע ערימה גדולה של פחם נפלה עליו וכיסתה אותו לגמרי. האנשים שהלכו מאחוריו היו בהלם. הם עמדו מסביב לסלעים ופחדו להזיז משהו באזור, כשהם חוששים מהתמוטטות נוספת. הם חשבו שמתרגל א' נהרג, אבל הוא לא. הוא היה כל הזמן עם מחשבה בהירה. כשנפל לאדמה הוא שמע מישהו צועק. הפחם הנופל הכה בעצם השוק שלו והכאיב לו. אף אחד לא ניסה להציל את מתרגל א' או לחפור ולהוציאו, כי כולם חשבו שהוא מת. הסלעים שנפלו שקלו מספר טונות, וסביר להניח שהן הרגו את האדם שנפגע. המתרגל אמר לעצמו שאסור לו להישאר בתוך ערימת הסלעים ועליו לקום ולעמוד אז הוא עשה מאמץ לעמוד. כשעשה זאת, הכורים המפוחדים שהיו סביבו החלו לברוח מייד. הוא הרגיע אותם: "אל תפחדו. לא מתתי".

הוא טיפס אל מחוץ לערימה, התיישב על סלע ואמר שהוא מרגיש מעט בחילה ורצה להקיא ואז הוא איבד את הכרתו. האנשים סביבו מיהרו לשאת אותו החוצה ורצו לקחת אותו לבית-החולים. הוא הרגיש סחרחורת ושמע קול רפה: "קחו אותו לבית-החולים". הוא היה מספיק מודע כדי להבין שאין עליו ללכת לבית-החולים ושעליו לצאת מהרכב שאמור לקחתו לשם. הוא התעורר וביקש אותם להפסיק להסיעו. הוא יצא מהרכב והתעקש לא ללכת לבית-חולים, כשהוא מספר לחבריו שהוא יהיה בסדר אחרי שישב שם כמה דקות ושאין צורך לדאוג לו.

הוא הסביר לנו מאוחר יותר, שבאותו זמן הוא הבין שהאיברים הפנימיים שלו נפגעו חמורות ושבית החזה שלו התמוטט. אף על-פי כן הוא אמר לעצמו: "אני תלמיד דאפא והמורה שומר עלי, הכול יהיה בסדר". ואז הוא הרגיש אנרגיה רבת עוצמה מגיחה מהחלקים המקרוסקופיים ביותר בגופו לעבר פני השטח. כשהאנרגיה הגיעה לפני השטח גופו החל להשתקם מבפנים החוצה. הוא אמר שאינו יכול להביע במילים את מה שהרגיש. כמה דקות לאחר מכן הוא נעמד. מלבד הזעה מרובה, נראה ששום דבר לא קרה מעולם. הוא הלך לעבודה כרגיל והצטער שלא אמר שהוא מתרגל פאלון גונג והחמיץ הזדמנות לאמת את הדאפא לאנשים. לאחר מכן אנשים רבים שמעו שהוא מתרגל פאלון גונג.

בשנת 2006 קרה מקרה מעט דומה. יום אחד הוא הרגיש שדיסק מגנט עצום החזיק אותו במקום, כשהוא ניסה לברוח מפיצוץ. הוא הביט למעלה וראה סלע ענק נופל מלמעלה. כשהסלע נחת לפניו, הוא ידע שהמורה הציל אותו פעם נוספת.

פעם אחרת הוא רחץ את ידיו במכרה מיד לאחר העבודה, כששמע לפתע רעש מחריש אוזניים. הוא נבהל, אבל לא הייתה לו דרך להימלט. כשחזר להכרתו הוא מצא עצמו עומד במקום אחר לגמרי: בפינת כביש הגישה למכרה. 70 מטר מכביש הגישה למכרה פשוט התמוטטו לחלוטין ובכללם המקום בו הוא רחץ את ידיו. המורה הציל אותו פעם נוספת, המורה הציל אותו פעמים רבות.

מקום עבודתו של מתרגל א' הוא על הר תלול מדרון. למעלה ממאה אנשים עובדים שם וביניהם צעירים רבים. אף אחד מחבריו לעבודה לא מסוגל לרכוב על אופניו לראש ההר. היה עליהם לדחוף את האופניים למעלה ואז לרכוב למטה בחזרה הביתה בתום יום העבודה. מתרגל א' בשנות החמישים לחייו, ובכל זאת הוא רוכב מידי יום על אופניו כל הדרך לעבודה. מספר אנשים מציינים שמתרגלי הפאלון גונג במצב פיזי טוב יותר מאחרים.

מתרגל ג' הוא מפקח על פיצוצים. יום אחד בשנת 2007 חילקו את כביש הגישה למכרה שאורכו 70 מטר לארבעה חלקים. ארבעה אנשים היו אחראים על הפיצוצים. באחד מארבעת החלקים לא נשמע קול. כעבור זמן מה, מתרגל ג' הלך לבדוק מה קרה. האדם שהיה אחראי על החלק הזה עבד בעצמו, לא הבחין בהגעתו של מתרגל ג' והפעיל את הנפץ. כשמתרגל ג' היה במרחק של שני מטרים מבור הפיצוץ, הנפץ התפוצץ והסלעים והרסיסים שעפו מהפיצוץ התפזרו למרחק רב. מתרגל ג' בקושי הרגיש גל הדף קטן ולא נפגע מהתפוצצות הסלעים. בעבר, מתרגל ג' שמע תמיד מתרגלים אחרים מספרים כיצד המורה הציל אותם מסכנה גדולה, אבל הוא נשאר ספקן. הפעם הוא התנסה באופן אישי בכוחו של הדאפא. כשאנשים שמעו על התנסותו של מתרגל ג', הם סיפרו שהם מבינים עכשיו שהתעמולה בטלוויזיה על הפאלון גונג לא הייתה נכונה.

להלן סיפור טיפוח של מתרגל א':

בשנת 2002 הוא נהג להתעורר ב-4:30 בבוקר כדי לתרגל את תרגילי הפאלון גונג. יום אחד שכנו דיווח עליו כשהשמיע את המוסיקה המלווה את התרגילים. שני שוטרים התכוונו להחרים את נגן המוסיקה ואת קלטות התרגילים ואיימו עליו שאם ימשיך לתרגל פאלון גונג, הם יעצרו אותו וישלחו אותו למחנה עבודה בכפייה. הוא לא פחד ואמר להם: "תרגול הפאלון גונג אינו מזיק לאחרים. במקום זאת הוא מועיל לי פיזית. אם לא תרשו לי לתרגל פאלון גונג, אסע לבייג'ינג לעתור". כששמעו זאת, אחד השוטרים אמר: "עדיף שתתרגל בבית, אבל עליך לנגן את המוסיקה של התרגילים בקול נמוך כדי שהשכן שלך לא ישמע אותה. אחרת כשמישהו ידווח עליך יהיה לנו קשה לטפל בכך". ואז הם עזבו.

לאחר מכן הם הגיעו לביתו פעמים רבות. הוא לא נתן להם להשפיע עליו והוא למד את הפא ותרגל את התרגילים מדי יום. יום אחד שישה או שבעה שוטרים פרצו לביתו, כולם בכירים בדרגות גבוהות. הם איימו עליו שאם הוא ימשיך לתרגל פאלון גונג הם ישלחו אותו למחנה עבודה בכפייה. הם אמרו לו: "אנחנו נותנים לך שלוש הזדמנויות. מוטב שתחשוב על זה טוב". ואז שאלו אותו: "האם אתה רוצה להמשיך בתרגול הפאלון גונג?" הוא ענה בחיוב. הם כעסו ואיימו עליו שיש לו עדיין שתי הזדמנויות נוספות. הם לא התבדחו והמשיכו לאיים עליו בצורות רבות. הם עדיין שאלו אותו אם ימשיך בתרגול הפאלון גונג והוא עדיין השיב בחיוב. הם הכו על השולחן, הביטו בו ואמרו: "נשארה לך רק הזדמנות אחת ואנחנו מקווים שתשקול זאת היטב אם תמשיך להתעקש על תרגול הפאלון גונג, נעצור אותך ונדון אותך לחמש או שש שנות מאסר". ואז שאלו אותו שוב: "האם אתה עדיין מתעקש על תרגול פאלון גונג? זו ההזדמנות האחרונה שלך". הוא עדיין ענה ביציבות בחיוב. אותו שוטר שינה לפתע את יחסו ואמר בחיוך: "מדוע אתה לא מאפשר לנו לשמור על הכבוד שלנו? אתה יכול לומר שתוותר אל אמונתך כשנשאל אותך, ואחרי שנעזוב תוכל להמשיך בתרגול". הם עזבו ולעולם לא חזרו.