כשהייתי צעירה, אמי אמרה לעיתים קרובות: "להסתכל לאחור זה משהו שאין להחליפו אפילו באלף מטבעות זהב". היא אמרה לי לזכור להסתובב אחורה כשאני יוצאת, למקרה שאולי אשכח משהו; לפנות אחורה כשאני הולכת ברחוב, במקרה שאולי אפספס משהו; אם אעשה משהו לא נכון עלי באומץ לב להודות בזה; אם אפול, עלי לקום; לזכור לפנות אחורה לעיתים קרובות כדי לראות דברים ואנשים מסביבי, כי זה הדבר היקר ביותר שיש בחיים.

מעולם לא חשבתי האם למילים של אמי הייתה איזו משמעות מיוחדת, עד שיום אחד כאשר עברתי שלושים וששה אביבים ובאופן מקרי הסתובבתי פעם, בהפתעה הבנתי שחיי כבר השתנו.

פגישה מקרית

זה היה בסתיו 2002. ביום ראשון אחר הצהרים חיכיתי לידיד אתו קבעתי להיפגש באינטרנט; אולם, בלי הסבר, הוא לא הופיע, אז העברתי את הזמן בדפדוף בחדשות. ממש אז שמעתי צליל הדפיקה – אדם זר ביקש לאמת את זהות ה-QQ שלי [עבור חדר צ'אט QQ].

תחת נסיבות רגילות, לעולם לא הייתי מתפתה לשוחח עם אנשים זרים. דבר ראשון, אין לי זמן לדברים האלה; דבר שני, אני די חשדנית לגבי אנשים זרים באינטרנט. אבל המסר שלו משך את תשומת ליבי: "ברכות לשנינו". איזה משפט מנחם! זה לא היה מתרפס, וגם לא מהסס. הקשתי על הפרופיל שלו והוספתי אותו לרשימת הידידים שלי. פשוט כך, נפגשנו בין מיליוני צ'אטרים און-ליין. "להסתכל לאחור הוא משהו שאין להחליפו אפילו באלף מטבעות זהב." כל דבר נקבע מראש.

ב"אתר האינטרנט האישי שלו" (אחר כך, נודע לי שזה לא היה האתר שלו, אלא אתר האינטרנט שנקרא "בית החלום יאן-לינג") נוכחתי לדעת שהוא היה מתרגל פאלון גונג, אדם ממוצא סיני שחי מעבר לים. באתר אינטרנט הזה היו הרבה צילומים יפים, שמאוד הרשימו אותי.

"אתה מתרגל פאלון גונג?" שאלתי (אפילו צליל הקול שלי שיקף את השפעת המק"ס). עם קצת קשיים להדפיס סינית, הוא העתיק עבורי פסקאות מאמרים בחלון המסר שמציג את פאלון גונג.

אמרתי לו: "למען האמת, אני לא מסכימה עם רדיפה כזו". ניסיתי לנחם אותו אבל לא ידעתי מה לומר. יכולתי רק להביע את אהדתי. הוא ביקש ממני להפיץ את האמת (על פאלון גונג) ליותר אנשים, שכל אחד יוכל לדעת את האמת, מכיוון שזה מאוד חשוב. לא נעניתי לבקשתו. בסין אין הרבה אנשים שאוהדים כמוני, בפומבי, את הפאלון גונג. אין אף אחד קרוב אלי, שאני יודעת עליו שהוא מתרגל פאלון גונג. שיחתנו הסתיימה בחיפזון, כי זה היה הזמן בשבילי לאכול.

במשך החודשים הבאים לא יצרנו קשר. הוא היה כמו אחד הזרים האלה שפוגשים אותו במקרה בין המיליונים באינטרנט. לא ידעתי מי הוא או איפה הוא חי. לא הייתי אפילו בטוחה מה מינו של האדם הזה (על אף שהנחתי שהוא זכר). הזיכרון על האדם הזה דעך.

נפגשים שוב

היה אביב בשנה שלאחריה. כאשר שוב פעם פתחתי את ה-QQ שלי ראיתי מסר ממנו: הוא איחל לי שנה טובה. שלחתי לו אותם איחולים. זמן קצר לאחר מכן שוב נפגשנו באינטרנט. לא דיברנו יותר מדי, אבל הייתה הרגשה של איחוד מחדש אחרי זמן ארוך מאוד.

הוא עדיין דיבר על פאלון גונג, כיצד להיות אדם טוב, אדם אדיב ולא אנוכי. לפעמים רציתי להחליף את הנושא, אבל אחרי זמן מה חזרנו שוב לפאלון גונג. כיבדתי את האמונה שלו, אבל לא תכננתי ללמוד את התרגול. הייתי בריאה וקריירה שלי הייתה טובה. הייתי מסופקת מחיי הנוכחיים, ללא רצון לשנות דבר. יתר על כן, (פאלון גונג) היה בפרוש אסור בסין. לא רציתי כל צרה.

הוא שוב ושוב הסביר לי כי אינני צריכה ללמוד את התרגול. הוא רק רצה שיותר אנשים ידעו את האמת. הוא אמר לי לא להיות מרומה על ידי התעמולה של המק"ס (המפלגה הקומוניסטית הסינית). "ההצתה העצמית" בכיכר טיאננמן הייתה מרמה גמורה. אמרתי לו שידעתי את זה, וידעתי איך להשתמש במוחי לשפוט את הדברים. אני אוהדת את הפאלון גונג.

חצי שנה עברה. יום אחד הוא דיבר על אמו. אמו גם היא תרגלה פאלון גונג. היא הייתה בשנות הששים שלה, אבל נראתה עשר שנים יותר צעירה, עורה לא מקומט וגוון פניה ורדרד בריא. גם הוא נראה כך; הוא נראה יותר צעיר מאנשים בגילו. המילים שלו נגעו בליבי.

חיי תמיד היו חלקים. אחרי סיום בית הספר התיכון, למדתי באוניברסיטה. אחרי סיום האוניברסיטה, התחלתי לעבוד בחברה. אז התחתנתי והיה לי בן. בריאותי הייתה טובה; כמעט אף פעם לא הייתה לי כל מחלה. היה לי מספיק כסף. לדבר על הצד הרגשי, הרגשתי מסופקת. כל הדברים האלה היו מקורות הסיפוק עבורי. הם גם הפכו להיות התירוצים הטובים ביותר שלא לתרגל פאלון גונג. מצד שני, דבריו של ידידי מחדר הצ'אט גרמו לתירוצי להיראות כל כך חסרי חשיבות ונדושים.

לא הייתי עוד צעירה. לא אהיה בריאה לנצח. יום אחד אזדקן. כשזה יקרה, הכל יאבד. רעיונותיי הרבים וחלומותיי עדיין לא הוגשמו. הם היו בלתי ניתנים להשגה, כמו טירות באוויר.

הרגשתי מבוהלת. שום דבר בעולם הזה אינו יכול לשמר את צעירותו של האדם. כששערותינו ילבינו, כשיהיו לנו קשיים ללכת וכשנהייה חולים, אז נתגעגע לזמן שעבר. החיים הם כמו חלום. מדוע אני לא יכולה להתחיל עכשיו כשאני עדיין מלאת אנרגיה, לנסות שיטה להפוך צעירה לנצח? הפאלון גונג מסוגל לעשות את זה. לפאלון גונג היו כוחות מופלאים. האמנתי בזה מאוד.

קבלת הפא

אמרתי לידידי מחדר הצ'אט שגם אני רוצה ללמוד פאלון גונג. "באמת? אני כל כך שמח!" התגובה שלו היתה נגד ציפיותיי. זמן קצר לאחר מכן, מתרגל זה שמעבר לים שלח לי באמצעות דואר אלקטרוני עותק של ג'ואן פאלון. הוא גם שלח לי את "יסודות להתקדמות במרץ" ו"הונג-ין". (עוד לא התחלתי ללמוד, אבל הוא כבר קיווה שאחתור קדימה במרץ…).

הדפסתי את הג'ואן פאלון וכרכתי אותו. בליל סוף השבוע, בשקט יושבת על הספה, מלאת תקווה, התחלתי לקרוא.

"זה לא שדרך הטיפוח כואבת,
אלא שקארמה מחיים אחרי חיים חוסמת אותך."
("סיבה ותוצאה" מתוך הונג-ין).

איבדתי אמון רק חצי דרך אחרי שהתחלתי לקרוא. הרגשתי מאוכזבת. פאלון גונג לא היה קסום ומרגש כמו שדמיינתי. מה שהמורה אמר היה יותר מדי בלתי מתקבל על הדעת כדי שאתפוס, וקשה להבנה. החלטתי לוותר.

כאשר הלכתי למיטה בלילה זה התחלתי לחלום. בחלומי, המורה נתן לי הרצאה. הוא לבש חולצה לבנה והיה מאוד קרוב אלי. התבטאותו הייתה שלוה. כל מה שהוא דיבר עליו היה התוכן של ג'ואן פאלון. ביום המחרת היה לי אותו חלום. זה היה בחדר ועידה איפה שהו בחו"ל. המורה נתן הרצאה להרבה מתרגלים. ישבתי בינם. אחרי ההרצאה, המורה בא אלי. אמרתי: "המורה, אני מתרגלת רק בשביל הפנים היפות. אני לא רוצה להגיע לשלמות" המורה נראה מופתע לרגע ואמר:

"באמת?"

אמרתי, "כן, אני רק רוצה להיות צעירה לנצח. אני לא רוצה להגיע לשלמות. האם זה בסדר?" המורה נתן בי מבט רציני ואמר:

"תתחילי לטפח, ואחר כך תתמודדי עם שאר הדברים!".

הייתי אתיאיסטית ולא האמנתי שהיה כל קשר בין חלום ומציאות. אז לא הקדשתי הרבה תשומת לב לחלום. בכל זאת, לא רציתי לוותר בקלות כזו. פאלון גונג הזה היה עדיין הדרך היחידה להפוך אותי צעירה לנצח.

נכנסתי לאתר האינטרנט מינג-הוי והורדתי את כל ההרצאות שהמורה נתן ברחבי העולם. הדפסתי אותם וכרכתי אותם. קיוויתי לגלות מחדש את האמון שלי בטיפוח. במשך כמה ימים האלה התחלתי לקרוא מההרצאה האחרונה ביותר, אחת אחרי שנייה. לא הבנתי את רוב "ביאור  פא בחג הפנסים 2003 בוועידת הפא במערב ארה"ב". לא ידעתי על מה המורה דיבר, רק הרגשתי שההרצאה הייתה יותר גבוהה ברמה ואפילו בלתי מובנת לעומת ג'ואן פאלון. כאשר המשכתי לקרוא את ההרצאות הפחות חדשות, התחלתי לתפוס קצת תוכן. יכולתי להבין יותר ויותר כאשר קראתי את ההרצאות הפחות חדשות. כאשר קראתי את "לימוד הפא בועידת הפא במזרח ארצות הברית" ידעתי שאני לא מסוגלת לטפח.

במשך הזמן הזה בחיי היה לי רומן מחוץ לנישואין, עד הנקודה שלא יכולתי לעזור לעצמי. אבל המורה אמר:

"זה בסדר שיהיה לכם בעל או אישה; זה נורמלי. זו לא בעיה לטפח בעוד אתם מתאימים את עצמכם בהיקף מרבי לחברה אנושית רגילה. אין בעיה לחיות כבעל או אישה. אם אינכם בעל ואישה ויש לכם יחסים מיניים, אתם מתנהגים בצורה המלוכלכת ביותר. זה משהו שהאלים מסתייגים ממנו לחלוטין. אין אלוהות שתרשה זאת" ("הרצאה בועידת החוף המזרחי ארה"ב", תרגום זמני).

הרגשתי שאני לא יכולה לטפח כי לא יכולתי לוותר על התשוקה הזאת.

אני בדרך כלל עושה דברים בזהירות. החל מרגע ההחלטה ללמוד פאלון גונג, הייתי נחושה בדעתי לעשות דברים לפי הדרכת המורה במאה אחוז, או שלא אלמד בכלל. מעולם לא דמיינתי שלימוד פאלון גונג מצריך דרישות קפדניות כל כך. תרגול גוף אנושי ומחשבות אנושיות הם שני דברים שונים לגמרי. אבל המורה נשמע מאוד רציני, ולא משאיר מקום לכל ספק.

אם אדם רוצה לתרגל, הוא חייב לוותר על התנהגויותיו הבלתי מוסריות. אבל האם זה כל כך קל לעשות? כל האושר שלי וחלומותיי, כל עתידי, תלוי ברומן הזה שמחוץ לנישואין, זה מה שהיה אפילו המניע שלי להסכים לטיפוח. רטנתי בשתיקה: "מצטערת, המורה. אני לא מסוגלת לעשות את זה. אני לא יכולה להניח לזה. אני לא יכולה לוותר עליו".

הרגעתי את עצמי והתחלתי לחשוב ברציונליות. תמיד חייתי חיים תוך התנגשות האינטרסים: משפחה, אחריות, מצפון ורצון. כל הדברים האלה גרמו לי להיות עייפה פיזית ונפשית. לפעמים הרגשתי כאילו הייתי רק גוף, והנפש שלי עפה לפני אלף מיילים של זמן. נראיתי כאילו שמחה, אבל למעשה שיקרתי לעצמי. חייתי תחת צל אנשים אחרים. לא הייתי מסוגלת לשלוט בגורל שלי. "המורה, אם אני יכולה לוותר עליו, אם אני יכולה להניח לזה, אני אלמד ממך" אולם, ידעתי שזה היה בלתי אפשרי.

נולדתי מחדש

בערך שבוע לאחר מכן, יום אחד הלכתי ברחוב, ועברתי ליד חנות. פתאום הייתה לי הרגשה חריגה: מה קרה? אני לא חושבת עליו יותר? זה נראה כאילו שבימים האחרונים כמעט שכחתי ממנו.

דמותו פעם מילאה את כל מוחי. זה נספג בכל תא שלי. כל דקה, כל שניה, דמותו הייתה כל מה שיכולתי לחשוב עליו. אפילו הרגשתי שבלעדיו חיי יאבדו את משמעותם. אבל עכשיו, דמעות זלגו במורד פני: "המורה, אני מאמינה עכשיו. אני באמת מאמינה עכשיו. זה היית אתה שעזרת לי. אתה עזרת לי להיפטר מהכבלים האלה. המורה, אני אלך בעקבותיך. אני אתאמץ הרבה; מהיום והלאה, שום דבר בדרך הטיפוח לא יגרום לי הפרעה".

הערה נוספת

הכל הלך יותר חלק ממה שדמיינתי לעצמי. כתבתי מכתב, החלפתי את מספר הטלפון הנייד וניתקתי את הקשר אתו, כי רציתי לחזור לאמת ולטבע המקורי שלי.

עברו שנתיים. לעולם לא ראינו זה את זו שוב, כאילו לא הכרנו זה את זו, כאילו מעולם לא הלכתי בדרך הזו. אני אותה היא, עם גוף מוסרי וקדוש, נוהגת לפי הדרכת המורה, הולכת בנחישות בדרך חזרה.

אני מודה למתרגל זה מעבר לים. אני רוצה להודות, למרות שאינני יודעת מי הוא, או איפה הוא.