הכותרת של המאמר הזה נלקחה מבלוג של רקדן בשן יון. מטפח עמית זה ענה על השאלה בצורה טובה ביותר: "המבצע שלנו פועל כמו מנוע משומן היטב. אנו קבוצה מאוחדת, וכל אחד מאיתנו הוא חלק מהשלם. כל אחד עושה את מה שהוא צריך לעשות כדי להבטיח את הצלחת המופעים שלנו. ביחד אנחנו כמו אגרוף מהודק בחוזקה; אין פלא שההופעה שלנו מעוררת הערצה".

כשכל חלקיק דאפא מבצע את עבודתו היטב, העוצמה של הפא תתגלה באופן טבעי

שמעתי מישהי בקהל שאמרה שהיא הרגישה כוח עצום במשך ההופעה שגרם לכל רקדן להתעלות ולהצטיין, וכן גם לכל גוף הרקדנים כאחד. היא נדהמה מהחוויה הנהדרת הזו. הבנתי היא שלפא של המאסטר יש את הכוח האדיר הגורם לכל דבר להתעלות. כשכל ישות עושה היטב את העבודה המיועדת לה, הכוח של הפא יתגלה באופן טבעי דרך זה. חווייתה של הצופה אינה משהו שמישהו או אפילו כל גוף המטפחים יכול להשיג.

מתוך כל הראיונות של רקדני השן יון, אחד הרשים אותי במיוחד. המתרגל הדגיש שהחזרות המעייפות ולוח הזמנים של המופעים אינם הדבר הקשה ביותר. בעיניו, כיוון שכל אולם תיאטרון הוא אחר, אזי איך כל רקדן מוצא את המקומות המושלמים ונע באופן מושלם על הבמות השונות – זה הדבר שדורש עבודה ללא הרף.

אני מסכים לגמרי. אם על הבמה כל רקדנית ממשיכה לחשוב על איך רקדניות אחרות צריכות לנוע, אולי הקערה שהיא נושאת על ראשה באחד הריקודים הייתה נופלת מזמן, או שהן היו נתקלות אחת בשנייה בזמן הקפיצות המורכבות והפליפים.

אך כאשר כל רקדן מתרכז רק בצעדים שלו או שלה, הפא של המאסטר דואג שהתוצאה הסופית תהיה הצלחה גדולה.

כמובן, איני מתכוון שלכן עלינו להרשות לעצמנו ללכת בקיצוניות לקצה השני ורק לדאוג להופעה האישית שלנו מבלי לדאוג לאנשים אחרים. ישות החיה בהתאם לפא בוודאי הטמיעה את דרישות הפא ברמות השונות ולעולם לא תלך לקיצוניות. טיפוח הוא להיפטר מהחזקות אנושיות. הצד של המטפחים שחופשי מהחזקות מוטמע בפא, ויידע באופן טבעי מה לעשות.

כולנו מדברים על איך לפעול היטב כגוף אחד, כשלמעשה, המאסטר מזמן נתן לנו דוגמה טובה על ידי כך שהוביל את השן יון להצלחה. אני רואה פעמים רבות תגובות מהקהל המספרות איך כל אחד מאמני השן יון הוא טוב דיו להיות רקדן ראשי בכל להקת מחול אחרת.

כשכל מתרגל עובד על בעיותיו, השלם באופן טבעי יפעל היטב

ההצלחה של השן יון מזכירה לי איך עלינו להתייחס למתרגלים עמיתים הנמצאים בקשיים. בדרך כלל אנשים מנסים לומר לסובלים מה לעשות, אני מרגיש בדיוק ההיפך.

בכל פעם שאני רואה את משפחתי מתקשה לעבור מצוקות, אני מזכיר לעצמי שהם גם המשפחה של המאסטר. כשהמאסטר שולט בכל, היש צורך שאדאג בגללם?

מתרגל עמית העיר שיש לי אותה הגישה כשזה מגיע למתרגלים הנמצאים בקשיים.

אני חושב שעלינו לתת לאלו שבמצוקה לעבור את הבעיות שלהם מבלי שנתערב. כשכל אחד מאיתנו פועל היטב, הגוף האחד יתעלה גם כן.

אז איך להבטיח שכל חלקיק דאפא יפעל היטב? כפי שאני רואה את זה, לימוד הפא הוא המפתח. מאחורי ספרי הדאפא יש שכבות על גבי שכבות של יקומים, שמאחוריהם יש אין ספור בודהות, טאואים ואלוהויות, והמאסטר נמצא במקום הגבוה ביותר.

אז למה שלא נזכיר אחד לשני ללמוד את הפא יותר ולהשתפר, במקום אין סוף ויכוחים ודיונים על מה לעשות?

כשאנו קוראים את ספרי הדאפא ללא רדיפה, עקרונות הפא מציגים עצמם בפנינו באופן טבעי

התהליך שלנו תוך כדי לימוד הפא הוא אחת הדרכים להיטמע בפא. למרות זאת, מתרגלים רבים עדיין מחזיקים ברדיפות חזקות. הם לומדים את הפא באותה דרך בה הם קוראים ספרות של אנשים רגילים. הם מנסים למצוא תשובות מהירות וברורות לבעיות הטיפוח שלהם על ידי קריאת ספרי דאפא. כשהם לא מצליחים מיד למצוא פתרונות, הם מטילים ספק בלימוד הפא שלהם. הם גם מתייחסים לספרי הדאפא כמו אל ספרי הדרכה לפעולותיהם ולמילותיהם. בכל פעם שהם מסתבכים בויכוח עם מתרגלים עמיתים, הם אוהבים להשתמש בעקרונות הדאפא כדי להגן על הבנותיהם.

כפי שאני רואה זאת, כיש להם רדיפה חזקה כל כך, אין דרך שהם יכולים ללמוד היטב את הפא. לקרוא עם רדיפה כשלעצמו הוא אי-כבוד ואי-אמונה במאסטר ובדאפא.

הארה אמורה להופיע קודם. רק עם אמונה איתנה במאסטר ובדאפא במקום הראשון נוכל ללמוד את הפא עם מחשבה שלווה ולצפות שנראה את עקרונות הפא מוצגים בפנינו.

אני מקווה שכולנו נוקיר את ההזדמנות היקרה לטפח, ושלא יהיו לנו כל חרטות.