לפני שהחלה הרדיפה בשנת 1999 השתתפתי בכמה וועידות פאלון דאפא לשיתוף התנסויות בסין. רבים מהמתרגלים שיתפו את הנוכחים בסיפורים שחוו כשנכחו בהרצאות המורה, דבר שהשאיר בי זיכרונות יקרים מאד. הייתי רוצה לשתף כאן אחרים בחוויית זיכרונות נחמדים ויקרים אלו.

מתרגלת א' עבדה בצוות הרפואי של בית החולים בווּ-האן. בגלל שהיו לה קרובים בבייג'ינג, יכלה להשתתף בסמינר הפא השני שנערך על-ידי המורה בבייג'ינג. היא חשה נהדר ורצתה להשתתף בסמינר פעם נוספת. כששמעה שהסמינר עומד להיערך בווּ-האן, טלפנה מיד לבנה ולבתה לבקשם שיזמינו מקומות לסמינר. היא השתתפה בכל שלושת סדרות ההרצאות של המורה בווּ-האן עד סופן.

פעם המורה עשה הפסקה בין ההרצאות, ירד מהבמה ועבר במעברי האולם. המתרגלים שישבו קרוב למעברים נעמדו על רגליהן ומחו כפיים, כשהם מראים את הערצתם. כשהמורה התקרב למתרגלת א', היא הייתה כה נרגשת שלא ידעה מה לומר. לפתע שאלה: "המורה לי, האם אתה זוכר אותי?". תמיד הייתה יושבת בחלק האחורי של הכיתה ואף פעם לא יצרה קשר או דברה עם המורה. באופן רגיל, היה זה בלתי אפשרי לזהות מי הייתה.

המורה ענה בחיוך "האם זו לא את שהשתתפת בכל הסמינרים מאז הסמינר שהתקיים בבייג'ינג? את גם טלפנת לבנך ובתך שישתתפו. האם הם השתתפו?" מתרגלת א' נדהמה. וואו, כיצד המורה יודע הכול? אני באמת רואה לפני בודהא חי! מיד ענתה בהתרגשות, הם באו! הם באו!".

כשהמורה רק הגיע לווּ-האן, הוא ריפא לאחדים כמה ממחלותיהם. בנה של מתרגלת א' היה בר מזל להירפא באופן אישי על-ידי המורה. הוא סבל ממחלת פרקים כרונית, בעיות גב ועוד מחלות שונות. המורה טפח על חלקי הגוף החולים בידו. בנה של מתרגלת א' הרגיש כי המחלות סולקו מחלקי גופו החולים, ומאז נעלמו כל הסימפטומים של המחלות.

מתרגל ב' הוא גבר קשיש וגבוה. הוא השתתף בסדרת ההרצאות של המורה בג'נג-ג'וֹאוּ. כשהגיע לג'נג-ג'וֹאוּ הוא לא הכיר אף אחד ולא ידע איך להגיע לכיתת המורה. הוא רצה לבקש ממישהו הנחיות. איש צעיר הופיע בסביבה והוא מיד נגש לשאול אותו. האיש הצעיר נראה כאדם טוב לב והסביר לו את הדרך. לאחר שקבל את התשובה, לחץ ידיים עם האיש הצעיר וחש הרגשה נפלאה. הוא חשב לעצמו שהאיש הצעיר צריך להיות מישהו בלתי רגיל הוא אף פעם לא לחץ יד כה ענקית וחמימה. מאחר ונחפז להשתתף בסמינר, הוא לא הקדיש לזאת מחשבה רבה. בסמינר הסתכל לכיוון הבמה ולפתע הבין כי היה זה המורה שהראה לו באופן אישי את הדרך.

מתרגל ב' כל כך אהב לשחק טניס, שאפשר לומר שהיה מכור לכך. תמיד השתתף בתחרויות טניס לגברים בגיל מבוגר, והראה רוח תחרותית גבוהה. בגלל שרק החל בטיפוח, נאלץ לוותר על התחביב של משחק הטניס. לפיכך שאל את המורה "המורה לי, האם יכול אני להמשיך לשחק טניס מעתה ואילך? המורה חייך וענה לו כי הוא לא ירצה לשחק עם אחרים. מתרגל ב' לא הבין למעשה למה המורה התכוון. כשחזר לביתו מהסמינר, הוא עדיין השתתף כרגיל בתחרויות של קבוצות בגיל מבוגר. בכל אופן, הוא הפסיד בכל משחק ונקע את קרסולו. ואז הבין שעליו לסלק את החזקתו.

לאחר זמן מה למתרגל ב' לא הייתה יותר רוח תחרותית והתרגשות כפי שהיו לו בעבר כששחק טניס. מאוחר יותר חש כי איבד כל עניין במשחק הטניס, ורצה לבלות יותר מזמנו בתרגול ולימוד הפא. וכך ויתר בעצמו לחלוטין על תחביבו.

מתרגל ג' השתתף בהרצאות המורה בג'נג-ג'וֹאוּ. הוא למד באוניברסיטת סין המרכזית ללימודי כלכלה ומימון בווּ-האן, כשהמורה לימד את הפא באוניברסיטה הוא לא שמע על זאת בכלל, אולי בגלל שהקשרים הגורליים טרם הבשילו. כששמע על הסמינר, הסמינר כבר הסתיים. הוא חש צער רב על שהחמיץ את ההזדמנות. כששמע שהמורה יעביר סמינר בג'נג-ג'וֹאוּ, הוא הצטרף ללא היסוס, דבר שהשאיר בו חוויה יקרה ובלתי נשכחת.

מתרגל ד' היה ממחוז הוּ-נאן. הוא השתתף בסדרת הרצאות של המורה החמישית בגואנג- ג'וֹאוּ, שהייתה סדרת ההרצאות האחרונה שהמורה העביר בסין. מתרגל ד' היה כבד שמיעה. בתחילת הסמינר היה מודאג מאד היות ולא יכול היה לשמוע ברורות שום דבר. לאחר מכן המורה כיוונן את גוף התלמידים בסמינר. עם נפנוף ידו של המורה, נשמע באוזני המתרגל כעין "בום" ואוזניו חזרו לשמוע היטב. מאז, יכול היה לשמוע ברור את הרצאות המורה. מתרגל ד' ובת זוגו שגם היא מתרגלת, היגרו לחו"ל לפני 10 שנים, הם כיום בשנות השמונים לחייהם, מאד שקדנים באימות הפא ובהצלת יצורים חיים.

מתרגל ה' היה עובד "צווארון לבן" (עובד משרד וכד', המת') במפעל שהוקם על-ידי זרים. הוא אהב צ'יגונג והגדת עתידות, וחיפש תמיד מאסטרים ידועים, אך תמיד זה נגמר בכלום. בדצמבר 1994, לאחר 10 שנות חיפוש, למזלו השתתף בסדרת ההרצאות האחרונה של המורה בסין, כלומר בסדרת ההרצאות החמישית בגואנג- ג'וֹאוּ. במשך תקופה כה ארוכה רצה מתרגל ה' ללמוד שיטת טיפוח גוף ונפש. שיטות אחדות הציגו עצמן כמטפחות גוף ונפש, אך מורי השיטות נראו מאד זקנים. כיצד יכלו לגרום לאחרים להאמין בהם? בגלל סיבה זו רצה מתרגל ה' לראות מקרוב את המורה. הוא חיכה ביציאה מהאולם בגמר הלימוד. לבסוף חלומו התממש. הוא סיפר לקרוב משפחתו, שגם היה מתרגל, "מעולם לא ראיתי כזה אדם בעל גזרה כה רזה ובעל עור כה יפה. עור גופו נראה כמו עורו של תינוק". אז האמין המתרגל כי מורה זה הנו מאסטר אמיתי היכול ללמד את הפא הנפלא ואת הטאו.

זה כה נפלא להיזכר בימי ההשתתפות בהרצאות המורה! הם בלתי נשכחים; הימים המאושרים של חיי.