התנסות מהוועידה השלישית לשיתוף התנסויות של מתרגלי פאלון דאפא באינטרנט  בסין

איחולים לכבוד המורה!

איחולים למתרגלים עמיתים!

שמי ני-אר, (שמשמעותו ילדה קטנה). אני בת תשע, בכתה ד', ומתרגלת פאלון דאפא צעירה. על אף שאני צעירה מאוד, אני תלמידה ותיקה, כיוון שקיבלתי את הפא בקיץ 1998. הייתי רוצה לחלוק את סיפור הטיפוח שלי:

חלק ראשון

סבתי החלה לטפח פאלון דאפא במאי 1998, והיא מטפלת בי מהיום שנולדתי. היא מספרת לי שיש סיפור קסום שמתאר כיצד קיבלתי את הפא. בקיץ 1998, הייתי רק בת שנה. יום אחד סבתי נופפה באוויר בעותק של ג'ואן פאלון ושאלה אותי, "ני-אר, האם את מתרגלת פאלון דאפא קטנה?" מיד עניתי, "כן, כן, כן!". ובעודי מנסה לאחוז בספר, אמרתי, "לומד, לומד, לומד!"  סבתי הייתה המומה, "ני-אר, כיצד דיברת?" כיוון שמעולם לא דיברתי בעבר. מאז אותו יום, בכל פעם שראיתי את ג'ואן פאלון, הייתי מאתרת את תמונתו של המורה ומנשקת אותה בלהט. סבתי תמיד הייתה מניחה את הספר במקום שלא יכולתי להגיע אליו, כדי שלא אלכלך אותו. כשהתבגרתי מעט, בכל פעם שסבתא הייתה לומדת את הפא, הייתי מבקשת לברך את מאסטר לשלום. סבתי הייתה פותחת את הספר, ואני הייתי עושה הא-שי (מצמידה את כפות ידיי אחת אל השנייה מול החזה) למאסטר ואומרת: "איחולים מאסטר!", ואז הייתי מבקשת לברך לשלום את פרח הלוטוס. סבתי הייתה הופכת את הספר על פניו, כדי להראות את פרח הלוטוס, ואז אני הייתי עושה "הא-שי" ואומרת, "איחולים, פרח!"

סבתי אומרת שאני ילדה שירדה לכאן במטרה להיטמע לתוך הפא, ולכן עלי ללמוד היטב את הפא. היא קוראת לי את הפא לעיתים קרובות, משמיעה לי את קלטות ההוראה של המורה, ואני אוהבת להקשיב להם. לאחר שהתחלתי לדבר, סבתא לימדה אותי לשנן בעל פה את "הונג-יין". סבתא נהגה לשאת אותי על גבה לעיתים קרובות בזמן שהייתה תולה שלטים של פאלון דאפא. עם כל שלט שהיא הייתה תולה, הייתי צועקת ממקום מושבי על גבה: "פאלון גדול הוא טוב!" כי עדיין לא יכולתי להגיד בברור "פאלון דאפא טוב".

יום אחד בתחילת חורף 2000, כשהייתי בת שלוש בערך, סבתי, כשאני על זרועותיה, נסעה לבייג'ינג לאמת את הפא  בחברת  שמונה מתרגלים-עמיתים אחרים. בכיכר טיאננמן, ענדתי על חזי סרט עם הכיתוב "אמת-חמלה-סובלנות". פרשנו עשרה שלטים  עם הכיתוב "פאלון דאפא נפלא!" ליד כיכר טיאננמן. היה זה יום מאוד יפה, השמש זרחה והקדוּשה הייתה באוויר. השוטרים הבחינו בנו, והגיעו אלינו ברכביהם. הם ניסו לגרור אותנו לתוך הרכב, ומשכו בשיערו של אחד המתרגלים.

שיננתי את השיר של המורה "מוסריות גדולה" מ"הונג יין" (תרגום זמני,לא רשמי):

"דאפא לא נוטש את הגוף
בלב מעוגנים אמת-חמלה-סובלנות
ארהאט גדול ונפלא יש בעולם
רוחות ושדים פוחדים מאד"

למרות שדקלמתי את שירו של המורה, קצת פחדתי בתוכי. ראיתי שכל הנשים בקבוצה שלנו לא פחדו כלל. הלכנו מהקצה הצפוני של כיכר טיאננמן לכיוון הקצה הדרומי, ויצאנו מהכיכר. המורה הדריך אותנו כל הזמן, ובאותו הלילה עלינו על הרכבת והגענו הביתה בשלום.

התחלתי לקרוא לאחר הסמסטר השני של כיתה א'. התחלתי לקרוא את "ג'ואן פאלון" בכוחות עצמי. בחורף 2004, כשהייתי בכיתה ב', התחלתי ללמוד את הפא עם מתרגלים, ואנו לומדים עד עצם היום הזה. אנו קוראים את "ג'ואן פאלון"; כל אחד בתורו. הייתי נוהגת לקרוא מהר מדי, ובקול נמוך מדי. מתרגלים-עמיתים העירו לי על כך, ובעקבות זה הקריאה שלי השתפרה. ההשוואה בלימוד ובטיפוח עם מתרגלים-עמיתים יותר מבוגרים עזרה לי להתקדם במהירות.

במהלך כל החופשות, סבתי ואני היינו לומדות את הפא במשך חצי יום, ובחצי השני היינו מחלקות חומרים להבהרת האמת. אנו מחלקות את "תשעת הדיונים אודות המפלגה הקומוניסטית", ומשכנעות אנשים לעזוב את המפלגה. בתקופת הלימודים בבית הספר, אני מתעוררת כל בוקר ב- 5:50  לשלוח מחשבות נכונות, ולאחר מכן ללמוד את הפא במשך חצי שעה (אני תמיד מדקלמת תחילה את לון-יו). קראתי את "ג'ואן פאלון" לבדי כבר פעמים רבות, שיננתי את "ג'ואן פאלון" פעם אחת, שיננתי גם את הונג-יין, וגם את הונג-יין 2, וקראתי את כל המאמרים החדשים. עכשיו אני משננת את "ג'ואן פאלון" בפעם השנייה. המורה לימד אותנו ב "להתמוסס בתוך הפא" (יסודות להתקדמות במרץ):

"וביתר בירור, כל עוד תקרא את הדאפא, תשתנה; כל עוד תקרא את הדאפא, תתקדם."

לימוד הפא הוא אחד משלושת הדברים שמאסטר בקש מאיתנו לעשות. לכן, לימוד הפא הוא חשוב מאוד.

חלק שני

המאסטר ביקש מאתנו לשלוח מחשבות נכונות, אך בקושי הצלחתי להתרכז בזמן שליחת המחשבות הנכונות. הייתי מסתכלת סביב או שמחשבותיי היו נודדות לכאן ולכאן. הייתי להוטה מאוד להשתפר. בדיוק כפי שמאסטר תאר ב "לב בהיר ונקי" (ג'ואן פאלון):

"יש הרבה אנשים שלא מסוגלים להיכנס לשקט בזמן התרגול ומחפשים מאסטרים של צ'יגונג בכל מקום כדי לשאול: "המורה, מדוע אני לא יכול להיכנס לשקט בזמן התרגול? ברגע שאני נרגע אני חושב על כל דבר והחשיבה מבולגנת". זה כמו נהרות וימים מתהפכים, הכל עולה ואתה לא יכול להיות שקט בכלל. מדוע לא יכולים להגיע לשקט? יש אנשים שלא יכולים להבין את זה וחושבים שצריכים להיות טריקים כלשהם. הם ימצאו מאסטרים ידועים: "בבקשה למד אותי כמה טכניקות מתקדמות כך שאהיה שקט". לדעתי זה לחפש את זה כלפי חוץ. אם אתה רוצה לשפר את עצמך אתה צריך לחפש בפנים ולעבוד קשה על לבך. רק אז תוכל להתרומם באמת ולהשיג שקט במדיטציית הישיבה. היכולת להשיג שקט היא גונג ועומק הדינג מצביע על רמתו של האדם."

בגלל שאני לומדת את הפא, כשאני נתקלת בבעיות וקונפליקטים, אני תמיד מחפשת פנימה. המחשבה (או הנפש – המת') שלי מתרחבת, ואני מצליחה להירגע במהלך מדיטציית הישיבה. אני מנסה לא לחשוב על שום דבר, ורק להתרכז בהשמדת הרוע. פעם אחת, הייתה לי חוויית רוגע טובה, והתו הסיני "פא" הופיע מוזהב לנגד עיני. סבתי אמרה שהמאסטר מעודד אותי. שמחתי מאוד.

לפעמים, אני רואה אנשים שלא יודעים את האמת, שמקלפים ומוציאים מדבקות הבהרת האמת של פאלון דאפא וזורקים אותם על הארץ. אני מרימה אותם, לוקחת אותם הביתה, ומתקנת אותם כדי שניתן יהיה להדביקם מחדש. לעיתים קרובות אני מחלקת חומר להבהרת האמת, ואת "תשעת הדיונים", בחברת סבתי. בהתחלה היה בי פחד, אך הפחד הזה נעלם במהרה. אני יודעת שהמאסטר שומר עלינו, ושום יצור לא מעז לגעת בנו. פעם אחת, ראיתי אדם לוטש בנו את מבטו בזמן שחילקנו חומרים להבהרת האמת. מחשבה נכונה שלי מיד צצה: "הצלת יצורים חיים זה הדבר הקדוש ביותר, ואין רשות לשום יצור להפריע.

"הפא (פא) מתקן ( ג'נג) את היקום (צ'יאן-קון); הרוע (שיה-אה) כולו (צ'ואן) מושמד (מיה)".

מיד כשהמחשבה השמימית החזקה שלי הופיעה, האדם ההוא עזב את המקום. זה היה בדיוק כפי שהמורה אמר ב הונג-יין 2 :

"כשמחשבתך נכונה, הרוע יקרוס" (תרגום זמני, לא רשמי).

אני זוכרת בנאמנות את שיעוריו של המורה, שלפיהם צריכות להיות לנו מחשבות נכונות ופעולות נכונות.

אני גם הולכת לבתיהם של אנשים, ביחד עם סבתי, להבהיר את האמת. סבתי מדברת, ואני שולחת מחשבות נכונות בשקט, על מנת לתמוך בה. אם יש ילדים, אני מעסיקה אותם במקום אחר כדי שסבתא תוכל לדבר ביתר יעילות. אשמח מאוד עבור אלה שיעשו את "שלושת ההתנערויות", ואהיה עצובה מאוד בגלל אלה שמסרבים להאזין לאמת.

אני תמיד זוכרת שאני תלמידת פאלון דאפא קטנה, ופעולותיי יכולות לאמת את הפאלון דאפא. אני תמיד מסבירה פנים לשכניי, ותמיד עוזרת לקשישים וסוחבת עבורם את חפציהם. על מנת ליצור סביבת חיים טובה יותר, לעיתים קרובות אני שוטפת את המדרגות והמסדרונות שלנו, יחד עם סבתי או אמי. המורה לימד אותנו שמתרגלי פאלון דאפא צריכים להיות אנשים טובים בכל מקום שאליו אנו מגיעים. אני גוזרת על עצמי משמעת בבית הספר, לפי סטנדרטים של מטפח. הראייה שלי השתפרה פלאים בכל שנה, ובתחילת כתה ד' היא כבר נעשתה נורמאלית. ציוניי הולכים ומשתפרים. חברי לכיתה שבחו אותי ואמרו לי שאני מתייחסת לאחרים בסובלנות. גם המורה שלי אמרה לי שמקרב כל הבנות לי הייתה ההתקדמות הגדולה ביותר. אני מודה למורה שחנן אותי בחכמה!

במסגרת הרדיפה המרושעת, משפחתי סובלת מקשיים עצומים, ממש כמו מיליוני המשפחות של תלמידי הפאלון דאפא. אחד מבני משפחתי עונה למוות, ושניים נשלחו לעבודה בכפייה. ביתי נבזז פעמיים, ובני משפחתי נתונים תחת פיקוח מתמיד. שוטרים וסוכני ממשל הגיע אינספור פעמים עד פתח דלתנו כדי להציק לנו, וניסו להכריח אותנו לוותר על אמונתנו. אין לאמצעי הרדיפה הללו השפעה על מתרגלי פאלון דאפא, ורק גורמים לנו להאמין בפאלון דאפא ביותר ביטחון, והאמונה שלנו במורה יותר חזקה. הפסיעות שלנו בעקבות המורה יציבות יותר.
אנא הצביעו על החסרות!