סיימתי לשנן את ג'ואן פאלון פעם נוספת. זה עזר לי לזכור את העבר, ויש כמה סיפורים שהייתי רוצה לחלוק איתכם.

הייתי בר-מזל לגלות את תרגול הפאלון דאפא בסוף 1998. לעיתים קרובות הרגשתי שלא פגשתי בזה מספיק מוקדם. כאשר קראתי בג'ואן פאלון, לעיתים קרובות איבדתי ריכוז. בנוסף, אהבתי לקרוא את ההרצאות שהמורה נתן מחוץ לסין. יום אחד, קראתי שיתוף התנסות מאתר מינגהווי (אתר של הפאלון דאפא בסינית – המת') על לימוד הפא, ועלה על דעתי שלא הייתי מאבד ריכוז אם הייתי משנן את הפא. אז התחלתי לשנן את הפא החל ממרץ 1999.

כאשר התחלתי בכך לראשונה זה היה ממש קשה בשבילי, בגלל שקראתי את הספר רק פעמים ספורות והיו עוד דברים רבים שלא התנקו אצלי. באמת אהבתי לשנן את הספר. אני עדיין זוכר שקראתי את הפיסקה בה המורה מסביר:

"אז מדוע ניתן לעשות את זה עבור מטפח?".

זה היה בקיץ 1999.
יום אחד בזמן שרכבתי על אופניי לבית אחרי פגישת קבוצת התרגול, שיננתי:

"ביקום הזה אנחנו רואים שחיי האדם לא נוצרו בחברת האנשים הרגילים. יצירת החיים האמיתיים של האדם היא בחלל היקום".

הרגשתי באמת שכל חלק בי היה יכול לחוש שהאביב קרב. לא הייתי בטוח לגמרי בהרגשה הזו, אבל כאשר אני מסתכל אחורה, זה היה הרגע בו חיי באמת החלו.

הדבר הטוב ביותר בשינון הפא הוא שאתה לא יכול לאבד את הריכוז בזמן שאתה משנן, כי התהליך דורש מעורבות של המחשבה. יתרון נוסף הוא שאתה יכול ללמוד את הפא בכל מקום שאליו תלך ואתה יכול להיות מואר לדברים בכל עת. זה מאוד קל. כאשר אתה מכריח את עצמך לקחת את הספר ולשנן אותו, מתחיל העימות שלך עם קארמת המחשבה וכל מיני הפרעות. אבל די מהר המאבק מסתיים ותגלה שאתה ניצחת.

כאשר כמעט סיימתי לשנן את ההרצאה השנייה, הגיע 20 ליולי 1999. כל אחד היה מוצף בטונות של תעמולה מהתקשורת. בהדרגתיות נהייתי מבולבל. רציתי להתחבר לאתר מינגהווי אבל הוא נחסם, ולא היה לי שום מקור מידע חיובי. חשבתי: "שכח מזה, תעצור את זה לזמן מה". לא המשכתי לשנן את הפא.

ה"ויתור" הזה היה באמת רציני, וכל הדברים הרעים חזרו אלי. פעם אחת חבר הציע לי סיגריה , בתחילה התלבטתי טיפה, אבל אז הדלקתי. בצורה מעורפלת זכרתי את המורה באותו רגע, אבל זה היה נראה כאילו עבר זמן רב. לקראת סוף אוגוסט הייתי נתון במאבק תשוקות של תהילה ורווח אישי. לפתע צצה מחשבה: "האם התעמולה נכונה? האם בודהות קיימים? האם ישנם מימדים אחרים?".

הרהרתי על השאלות האלו המון באותו יום והרגשתי שהן מאד חשובות.
הייתי צריך לחפש כמה תשובות. אם אין בודהות, אז הייתי שוכח מזה וממשיך בחיי. אז הלכתי לספרייה הכי גדולה בעיר והתחלתי לקרוא כמה ספרים. במקרה נתקלתי בפתיח של אנציקלופדיה שדיברה על תגליות ארכיאולוגיות במאה ה-20. דפדפתי באופן אקראי והבנתי שמה שהיה כתוב ב"ג'ואן פאלון" היה אמיתי.
היו גם תגליות אחרות חשובות בתחום הארכיאולוגיה שלא היו מוזכרות ב"ג'ואן פאלון", שהצביעו על קיומם של אלוהויות. קראתי את הספר במשך זמן רב.

אחרי שחזרתי הביתה, חשבתי: "נראה שבודהות באמת קיימים. אני חייב להמשיך לטפח. אבל האם אני צריך לתרגל בודהיזם או פאלון דאפא?". באותו רגע שמחשבה זו עלתה, בחרתי בפאלון דאפא. אם בודהות קיימים, אני חייב לתרגל פאלון דאפא. אז לקחתי את "ג'ואן פאלון" שוב, והמשכתי לשנן את הספר אחרי שעצרתי ליותר מחודש.

יום אחרי שחידשתי את שינון הספר, רצתי למטפחת ותיקה שפגשתי פעם והיא הביאה לי את כתובת ה-IP שלה. כאשר התחברתי, הופיע אתר מינגהווי, וחשבתי, " אהה, זוהי האמת. הדיווחים מהמדיה הם שקרים מרושעים".

עכשיו שאני חושב על זה, זה היה באמת מפליא. המורה תמיד השגיח עלי, לראות אם אוכל להתעורר באופן עצמאי במבחן חשוב זה ולעשות את בחירתי הסופית.

"ברגע שאדם זה רוצה לטפח ולתרגל, מתייחסים לכך כטבע הבודהא שמתגלה. המחשבה הזאת יקרה ביותר, כי הוא רוצה לחזור למקור האמיתי שלו ורוצה לקפוץ החוצה מהרמה הזאת של האנשים הרגילים".

המורה חיכה לי בסבלנות אחרי שהפסקתי לתרגל ליותר מחודש. למזלי, הטבע האמיתי שלי לא היה לגמרי מכוסה, והמורה עזר לי לחזור.

המשכתי לשנן את הספר. הפעם זו הייתה לגמרי תחושה שונה ויכולתי לשנן יותר ויותר מהר. התחלתי עם ארבעה דפים ליום, ואח"כ עשרה דפים או יותר בכל יום. בד"כ שיננתי את הספר בבוקר ובדקתי את זה שוב אחה"צ (לא עבדתי בזמנו). ראשי היה מלא בדפי "ג'ואן פאלון". לעיתים קרובות התעוררתי באמצע הלילה, והדבר הראשון שעשיתי הוא לשנן את הספר עד שהרגשתי עייף שוב. בסופו של דבר, זה הפך לכך שלא יכולתי לומר אם שיננתי את הספר כאשר הייתי ער או בחלום.

לקראת סוף 1999, סיימתי לשנן את כל ג'ואן פאלון בפעם הראשונה. זכרתי שקראתי התנסות של מטפח אחר: אתה צריך לחזור על זה עשר פעמים לפני שתוכל לזכור זאת היטב. אז התחלתי לשנן את זה בפעם השנייה. בפעם הזו התקדמתי יותר מהר. לקח לי יום אחד לדקלם את ההרצאה הראשונה, ויומיים לדקלם את השנייה. בתחילת שנת 2000 הגעתי להרצאה החמישית בפעם השניה.

בנקודה זו, התחלתי לצאת בכל יום החוצה בכדי לתרגל. בכל אופן, מישהו הודיע למשטרה, ונאסרתי למשך 15 יום. אחרי שיצאתי, הלכתי לעבוד בחברה חדשה. לא היה לי הרבה מדי פנאי, לכן ויתרתי על הדקלום של ג'ואן פאלון. שלוש שנים עברו לפני שהבנתי את המחיר העצום ששילמתי בזה שלא המשכתי.

במשך שלוש השנים האלו, הרבה דברים קרו. תיקון הפא שינה את היקום ואת העולם האנושי. אני בעצמי גם עברתי הרבה. הוחזקתי במרכז לשטיפות מוח, מרכזי מעצר ובמחנות לעבודה בכפייה פעמים רבות. היו פעמים שעמדתי בכך יותר טוב. פעמים אחרות עברתי זאת בצורה עלובה. זו הייתה דרך ארוכה ומפותלת. זה היה קשה מאד. אף על פי שהייתי מסוגל לדקלם את כל הספר של ג'ואן פאלון פעם אחת ואת חמשת ההרצאות הראשונות בפעם השנייה, יכולתי עכשיו רק לזכור בצורה מעורפלת את שתי ההרצאות הראשונות. התחרטתי על זה שלא התמדתי בשינון ג'ואן פאלון.

מה שגרם לי להחליט שוב לקחת את הספר ולשנן היה כשדקלמתי טקסט של המורה במרכז המעצר.
אפילו פיסקה קצרה אחת די היה בה לתאר לי את עקרונות הפא העצומים והמופלאים. בזמן זה, הייתי שולח מחשבות נכונות בהתמדה. חזרתי לדקלם את שתי ההרצאות הראשונות שזכרתי. לא עשיתי זאת בשביל להשלים משימה או להפחית את הרדיפה, זה היה רק לצורך ההתקדמות שלי. הרגשתי כה נפלא.

לדוגמא, יום אחד, בזמן שדקלמתי את הפיסקה:

"לדוגמה, כשגוף האדם נע, כל התאים בתוך הגוף נעים באותו הזמן וכל המולקולות, הפרוטונים, האלקטרונים שברמת המיקרו, עד הקטנים ביותר, כל המרכיבים נכנסים לתנועה בעקבות כך. עם זאת יש להם צורות קיום עצמאיות משלהם, וצורות הגוף הקיימות בממדים אחרים גם עוברות שינויים." (ג'ואן פאלון, הרצאה שנייה),

פתאום, הבנתי את הפלא של גופנו. הגופים השמימיים שבמימדים אחרים זזים ביחד עם המחשבות הנכונות של הגוף העיקרי: הם לומדים את הפא, מתרגלים את התרגילים, שולחים מחשבות נכונות ומבהירים את האמת ועושים דברים נהדרים ברמותיהם. ועדיין, אנו נראים כה רגילים בעולם האנושי. כאשר הבנתי את האמת, הייתי מאוד נרגש. אמרתי לחברי המטפחים בכל פעם שהייתה לי ההזדמנות: אתה לא יודע כמה אדיר אתה כאשר אתה שולח מחשבות נכונות. לעולם אל תרגיש יותר מדי רגיל או תהיה מתוסכל פשוט בגלל שאתה לא יכול לראות את התוצאות.

ככל שדקלמתי יותר, כך יותר התחרטתי שלא המשכתי יותר מוקדם. יש כל-כך הרבה פלא בפא. יום אחד, דקלמתי את הפסקה:

" …היא מספרת שנזיר ישב במדיטציה והיואן-שן שלו הגיע לגן-העדן של האושר האולטימטיבי וראה את המראה שם. הוא הסתובב שם במשך יום אחד, וכבר עברו שש שנים כשהוא חזר לעולם האנושי".

מיד, זכרתי את הפא שנלמד ע"י המאסטר לי בארה"ב בקשר לבודהא אמיטבהא וגן-העדן של האושר האולטימטיבי. מחשבתי עברה לגן העדן של האושר האולטימטיבי והסתכלה לאחור על הר הסומרו. חשבתי: "או, זה ממש כך". מחשבתי טיילה בצורה מהממת, עולם מהמם…

כאשר המשכתי לדקלם את הפא, הבנתי דבר אחד: למה זה היה כה קשה בשנים האחרונות? למה עשיתי כל-כך הרבה טעויות? זה היה המחיר ששילמתי בגלל שויתרתי על שינון הפא. זו לא היתה ממש העובדה שויתרתי על דקלום ג'ואן פאלון. זה היה כך יותר בגלל שויתרתי על היותי חרוץ עם לימוד פא. בפני קשיים חסרי תקדים בהיסטוריית האנושות, ברגעים הקריטיים של תיקון הפא, לא ניצלתי אפשרות חסרת תקדים של לימוד הפא והטמעות בפא. היה קל לראות למה לא הלכתי היטב בדרך שלי.

הבנתי בברור שאם לא הייתי מוותר על שינון הפא אלא שומר על שקדנות, לא הייתי נעצר ומוחזק ע"י הרוע. דרכי הייתה שונה וההפסדים היו פוחתים. החלטתי על פי שיקול דעתי שהדבר הראשון שהייתי עושה היה לשנן את ג'ואן פאלון כאשר אצא.

בכל אופן, כאשר שוחררתי התרשלתי שוב. התמודדתי עם קשיים עצומים, עד נקודה שכמעט נהרסתי. לבסוף לקחתי את ג'ואן פאלון באוגוסט 2003 והתחלתי לשנן שוב. שלוש שנים ושמונה חודשים עברו מאז הפעם האחרונה ששיננתי.

בפעם זו, החוויה היתה שונה מהפעמיים האחרונות. לאחר כל מה שעברתי, היתה לי הבנה שונה של הפא, ונקודת המבט שלי השתנתה. הבנתי מה זה אומר להיות "להיוולד שוב".

השלמתי את המחזור הזה של דקלום ג'ואן פאלון בתזמון הדוק. אני אדם טכני ואני אחראי על אחזקת אתרים להפקת חומרים להבהרת אמת. אני מבלה זמן רב בנסיעות ארוכות באוטובוסים, אבל הרגשתי שמאסטר לי שומר עלי ומחזק אותי כל הזמן. כל הרצאה שאני מדקלם, ישנם תמיד מקרים שעוזרים לי להבין את עקרונות הפא. כאשר המשכתי לקרוא את הפא, האתרים שלנו הפכו להיות יותר טובים, והרגשתי שהיכולות שלי מתחזקות.

כאשר התחלתי הרצאה שמינית, לא יכולתי לשלוט בדמעות שזלגו מעיני בזמן ששיננתי את הפא. יום אחד, בזמן שקראתי:

"הוא יסבול מגיל צעיר. כשהוא יתבגר המאסטר יחזור. מובן שהילד לא יוכל להכיר אותו. המאסטר ישחרר את זכרונו השמור בעזרת יכולת על טבעית. הוא מיד יזכור הכל. 'האם זה לא המאסטר שלי?' המאסטר יגיד לו: " עכשיו זה בסדר, אפשר להתחיל לתרגל." ככה אחרי שנים רבות המאסטר יעביר לו את התורה."

הייתי חייב לעצור ופרצתי בבכי במשך זמן רב. בעולם האנושי, איבדתי את אבי כשהייתי צעיר ואיבדתי את אמי כשהייתי צעיר. במשך תריסר השנים הבאות, חוויתי מצוקות וקשיים רבים ובכיתי. אך מעולם לא בכיתי כמו שבכיתי באותו יום. זה היה חזרתי לאני האמיתי. הרגשתי לעומק את אדיבותו של המאסטר וחוב שאיני יכול להחזיר. בשבוע שעבר סיימתי לבסוף לשנן את המשפט האחרון בג'ואן פאלון. פרצתי בשקט בבכי, הרגשתי שמחה שאין לה אח ורע.
איני בטוח אם ידידי המטפחים חשבו אי פעם על השאלה הזו: אם תיקון הפא יסתיים יום אחד, הטיפוח שלנו גם כן יסתיים, אז האם יהיה סוף לזמן לימוד הפא שלנו? האם זה ייחתך ביום מסוים? האם אנו מפסידים יום אחד כל יום? לפעמים כאשר אני רואה את ידידי המטפחים מבזבזים את מחשבותיהם והאנרגיה על דברים לא חשובים, אני באמת חש צער. אנו צריכים באמת להיות מודעים למען מה אנו כאן, ומה הדבר הכי יקר, הכי עצום, ושיש בו השמחה הכי אולטימטיבית ליצור חי. אנו צריכים לחשוב באופן חוזר ונשנה ובאופן שקט על השאלות האלו!
כשהחזקתי את הספר אתמול, הרגשתי באמת ובבירור שאין זה ספר רגיל, אלא היוצר של חיי וגם התוצאה שלהם. כאשר שיננתי את הפא בעבר היתה לי המנטאליות להשלמת המשימה, לשפר את עצמי, להחליש את הרדיפה או רצון להרוויח משהו, אבל כרגע אני יכול בבירור לחוש שמחה שבאה משינון פשוט של הפא.
הזמן הכי משמח ביומי הוא כאשר אני משנן את הפא. לכן הסיבה לשינון הספר היא מאוד פשוטה: אני אוהב לעשות זאת.
עכשיו אסיים את סיפורי אודות שינון הפא. הייתי רוצה לחלוק חלק קטן של התנסותי עם מטפחים אשר רוצים לשנן את הפא אבל עדיין לא החלו:
1. יותר טוב לא לצפות שאתה יכול לזכור בשלמות בפעם הראשונה, אחרת זה יהיה מאוד קשה וקל לוותר אם אתה לא יכול להגיע למטרה. אתה צריך להיות מוכן לשנן את זה כמה פעמים, ממש כמו לקרוא את כל הספר הרבה פעמים.
2. אל תפחד מלשכוח את התוכן, בגלל שזה נורמלי שאתה תזכור את החלק המאוחר ותשכח את הקודם. החלק שאתה טיפחת היטב יופרד, וזה אותו דבר לחלק שלך שיכול לשנן את הפא היטב. אם אתה תמיד מפחד שתשכח את החלק הקודם ותשנן אותו באופן חוזר ונשנה, זה יכול להשפיע על הביטחון שלך ויאט את התהליך. זה יכול באופן חמור להשפיע על הביטחון שלך. למעשה, כאשר תשנן בפעם השנייה, תמצא קרוב לודאי שלמעשה לא שכחת את החלקים שחשבת ששכחת.
3. להיות מרוכז זהו הדבר הטוב ביותר. מהתנסותי שאם אני יודע בעל פה את הפא, זה יותר טוב לא לקרוא מתוך הספר. השתמשתי כל הזמן בקריאת ג'ואן פאלון בשביל לשנן את זה, והשתמשתי בכל זמן נוסף בשביל לשנן את הפא. (בעבר כל מיני סוגים של מחשבות מלוכלכות לעיתים קרובות תפסו את מוחי). להישאר במשימה אחת זה יותר יעיל.
4. אל תדאג שזיכרונך לא יהיה טוב, ואל תחשוב שמהירותך איטית מדי.

"הטיפוח תלוי במאמצים של האדם עצמו, בזמן שהשינוי של הגונג נעשה ע"י המאסטר".

רק תקרא בלי שום החזקה וחכה לתוצאה. מובטח שזה יהיה שונה ממה שדמיינת בתחילה. הנקודה האחרונה זה שקריאת הספר זה לא המטרה הסופית, זו רק השיטה. החשיבות העליונה היא להיטמע בתוך הפא. לבסוף, בואו נסקור יחדיו שוב את הפא של המורה בהקשר לדקלום הספר (תרגום לא רשמי):

"שאלה: הזמן מוגבל. בעוד שאני רוצה לקרוא את הספר מההתחלה עד הסוף, אני רוצה גם ללמוד את הספר בעל פה. אבל אז אני מרגיש שלמידה בעל פה של הספר תשפיע על הקריאה שלי בספר. כיצד אוכל לאזן בין השניים?

המורה: קריאת הספר מתחילתו עד סופו מכריכה לכריכה תורמת ביותר לשיפור שלך. אם אתה רוצה ללמוד את הספר בעל פה, עליך להשקיע מאמץ מסוים ללמוד אותו בעל פה במשך תקופת זמן מסוימת. בהמשך, זה יחסוך ממך לקרוא כשאתה מחזיק את הספר בידך. אבל תצטרך לפנות זמן מסוים להתרכז בלימוד שלו בעל פה. אחרת, אם תרצה לקרוא אותו מההתחלה עד הסוף, ואז תרצה ללמוד בעל פה, ואז תחזור לרצות לקרוא אותו מההתחלה עד הסוף, אז לחשוב כך כל הזמן ישאיר אותך תקוע באופן זה. ללמוד בעל פה את הספר לא ישפיע על קריאתך את הספר מההתחלה עד הסוף, וזה אף לא יעכב את התקדמותך כתוצאה מכך שלא קראת אותו מההתחלה ועד הסוף. זה משום שכשאתה לומד בעל פה את הספר, מאחורי כל מילה יש בודהות טאואים ואלוהויות לאין-ספור וכל מילה יכולה לאפשר לך להבין עקרונות ברמות שונות." (הוראת הפא בוועידה באירופה – 1998)

"חלקכם מסוגלים לשנן את הספר. למה זה שאחרי זמן מה אתם שוכחים אפילו את החלקים ששיננתם באמת היטב? זה בגלל שהחלק שלכם ששינן את הספר באמת היטב הפך מטופח במלואו וזז הצידה. מה שנשאר הוא החלק שעדיין לא מבין, אז אתה צריך עדיין להמשיך ללמוד את הפא". (הרצאה בועידת סייעי הפא בצ'אנגצ'ון)

"אני רק נותן לכם את הרעיון. הם אמרו: "מדוע שלא נלמד בעל-פה דבר שהוא טוב כל כך? הוא דורש מאיתנו להיות אנשים טובים בכל רגע בין אנשים רגילים והוא מאפשר לנו להשתפר, האם לא יהיה טוב יותר אם נוכל לדעת אותו בעל-פה? אז יהיה לנו משהו שנוכל לאמוד את עצמנו מולו בכל רגע". כך הם התחילו "גל של לימוד בעל-פה של הספר".(הצעות שניתנו בפגישת הסייעים של הפאלון דאפא בבייג'ינג  1994)

 

הערה: כאשר אין מראה מקום ליד הציטוטים לעיל, הכוונה היא לציטוט מתוך "ג'ואן פאלון".