ברכות למורה הנכבד, ברכות למתרגלים העמיתים !

אני הוא צ'ן פנג-מיי, בן 47, מטיי-דונג, חייט במקצועי. אני מתרגל פאלון גונג קרוב לארבע שנים. אף על פי שאני זקוק לקביים כדי ללכת, אין לי כל קושי להתנועע. הגוף החיצוני שלי לא מגביל אותי וגופי ונפשי חופשיים הם. כל זאת כתוצאה מתרגול הפאלון דאפא שלי. ברצוני לחלוק את התנסות הטיפוח שלי.

לסבול ממחלה בגיל שלוש, ללכת עם קביים

כשהייתי בן שלוש חליתי בפוליו. לאחר מכן נאלצתי ללכת עם קביים. נאלצתי לוותר על לימודי התיכון בשל הנכות. אמי שלחה אותי להכשרה כחייט כדי שאוכל לפרנס את עצמי. הזמן "עף": ארבע שנות חניכות ויותר מעשרים שנות עבודה כחייט חלפו להן. למרות הקושי שלי להתנועע, הייתה לי הכנסה רגילה מכישורי המקצועיים וחייתי די בנוחות. אולם, חיי התנהלו כבריכת מים שקטים. לעיתים קרובות תהיתי לגבי השאלה מדוע ולמען מי אני חי. במשך השנים האלו חברתי לכמה קבוצות דתיות שהייתה להן חמלה כלפי אנשים נכים, כדי לחפש את השקט הפנימי, אולם לא יכולתי להיעשות מעורב יותר כיוון שחשתי כי ישנו איזה קיר בלתי נראה שאינני יכול לעבור. תכלית החיים נותרה בלתי ברורה עבורי.

שמח לפגוש בפאלון דאפא, נדחק דרך העננים ורואה את השמיים הכחולים

אני זוכר שאחי הבכור החל ללמוד את הפאלון דאפא בינואר 2001. הוא הציג בפני את ה"ג'ואן פאלון" (ספר ההדרכה לטיפוח בשיטה – המת'). סיימתי את הספר בלהט תוך שבוע ימים. לפתע הבנתי כי זהו הדבר לו חיכיתי כל חיי. אני מאמין כי למתרגלים עמיתים רבים הייתה אותה התחושה. אז בדיוק התחלתי את הטיפוח שלי. משמעות הטיפוח היא שיש ללמוד את הפא (חוק, דרך), לטפח את הנפש ולבצע את התרגילים. לא היה לי כל קושי ללמוד, אף על פי שהייתה לי השכלה של כיתה ו', כיוון שידעתי שהפא הוא יקר. כשקראתי את הספר שוב ושוב, עקרונות הפא חשפו שוב ושוב את הצד המטופח שלי, כמו צעיפים שמסירים שכבה אחר שכבה. אולם, היה קשה לי לבצע את התרגילים. למדתי את התרגילים מהתבוננות בקלטת הוידיאו בבית. ללא הקביים היה עלי לבצע את תרגילי העמידה תוך השענות על מסעד הספה. כבר מההתחלה יכולתי לראות את דמותו של המורה מלמדת אותי את תנועות הידיים הנכונות. פעם, לאחר שתרגלתי במשך זמן מה, ראיתי פרחי לוטוס ופאלונים בידי. יכולתי לחוש בחמלה חסרת הגבולות של המורה. בפעם אחרת שעשיתי את התרגילים, ראיתי את עצמי מהלך בממד אחר בחופשיות, ללא הקביים. התרגשתי עד דמעות. ידעתי שהמורה מעודד אותי והתמדתי יותר בטיפוח שלי.

שינוי העמדה שלי והסתכלות על הנכות שלי בנפש שלווה

למדתי להיעזר בקביים כשהייתי בן חמש. הורי התייחסו אליי כאל הילדים האחרים, שלחו אותי לבית הספר והטילו עלי לבצע מטלות ביתיות. כשהתבגרתי יותר, לא יכולתי שלא להתלונן על כמה שזה לא הוגן לראות את כל חברי הכיתה שלי הולכים ורצים בקלות. כעסי אף גבר במיוחד כשהייתי עצוב. לאחר שקיבלתי את הפא, קראתי בג'ואן פאלון:

"כשהגזע האנושי מתפתח להיקף זה של היום, כמעט כל אחד נולד עם קארמה על גבי קארמה ובגוף של כל אחד יש די הרבה קארמה."

סברתי כי כך אני אמור לשלם את מה שהייתי חייב קודם לכן. וכך קיבלתי את העובדה בשלווה והתחלתי לחיות את חיי במלואם. אחי מצא בשבילי פעם מאמר על שיתוף התנסות באינטרנט. היה זה סיפור טיפוח על מתרגל נכה מצפון-מזרח סין. הוא לא התלונן כלל וכלל על המום שלו. במקום זאת הוא התמיד מאוד בטיפוח שלו, כשהוא מבהיר את האמת כדי להתנגד לרדיפה. הפאלון דאפא התבטא בו בצורה מפליאה. המאמר ריגש אותי מאוד. הרגשתי שאני כה בר מזל על שקיבלתי את הפא. קיוויתי שלעוד אנשים יהיה אותו המזל.

להתמוסס בתוך הפא ולהפיק תועלת הן בנפש והן בגוף

יום אחד קרא לי הבעלים של מפעל הבגדים בו עבדתי בעבר. הוא רצה שאסייע בסיום קו מוצרים. הסכמתי. כשהגעתי לשם, הוא לא הזדרז כל כך להעסיק אותי. במקום זאת הוא שאל אותי: "איך זה שהשתנית כל כך ?" היתה זו מחמאה להיעדר האישיות המתלוננת שלי.

בעקבות תרגול הפאלון דאפא נהגתי לשקול את התנהגותי מחדש לעיתים קרובות. יכולתי להתמודד בשלווה עם דברים שפעם התלוננתי עליהם. בעקבות התזכורת של הבוס שלי, התחלתי לשים לב שאופן הדיבור שלי השתנה בהדרגה. חזרתי לעבוד שם, אולם לא דאגתי יותר לגבי השכר או היקף העבודה. עשיתי את מה שהבוס אמר לי לעשות והצעתי את עזרתי ככל שיכולתי. לאחר שגישתי השתנתה, הזדמנויות העבודה הגיעו אחת אחרי השניה. הסתדרתי גם טוב מאוד עם הקולגות שלי. השין-שינג ("טבע הלב") שלי השתפר בהדרגה ורק לעיתים רחוקות הצטננתי. לפני תרגול הפאלון דאפא היו לי סחרחורות, הייתי מצונן לעיתים קרובות, ונאלצתי לקחת כדורים נגד כאבי הראש של המיגרנות שלי.

לפרוץ דרך המנטליות האנושית ולצעוד באומץ לקראת אימות הפא

קיבלתי את הפא לאחר שהתחילה הרדיפה נגד הפאלון גונג. השתתפתי בקבוצות הלימוד לעיתים רחוקות ומעולם לא השתתפתי בקבוצת התרגול. סמכתי על אחי שיביא לי מידע או מאמרים מהאינטרנט. כשלמדתי על הרדיפה האכזרית כנגד מתרגלי הפאלון גונג בסין, השתתפתי בשליחת חומר כתוב להבהרת האמת לסין בדואר. אף ניסיתי לצלצל לסין, אולם הפסקתי כי הייתי מתוח מדי. ב- 2003, כש'לשכת הבטחון בסין' עצרה את המתרגלת הטאיוואנית לין שיאאו-קאי, מתרגלים עמיתים ארגנו מסע אופניים מסביב לאי כדי לעתור למען הצלתה. טיאנדונג היתה אחת מתחנות העצירה בה נערכה ועידת עיתונאים, וכל המתרגלים היו צריכים לקחת חלק כדי להשלים את כל ההכנות. בדרך כלל, הלכתי למקומות ציבוריים או השתתפתי בפעילויות ציבוריות לעיתים רחוקות, פרט למקרים בהם הלכתי לעבודה או בדרכי חזרה הביתה. מתוך לימוד הפא, הבנתי שזו הייתה הזדמנות לצעוד קדימה ולאמת את הפא. בניסיון לסלק את המכשולים המנטליים, נסעתי באופנוע תלת-האופן שלי והשתתפתי עם הקבוצה בכל הפעילויות. בתום הפעילויות, הייתי מסוגל לתת לאנשים חומר כתוב להבהרת האמת בנוחיות ולשוחח בקלות עם זרים. כאשר חזרתי הביתה, גיליתי שאני יכול לעשות מדיטציה עם שתי הרגליים שלובות. מאוחר יותר, נרשמתי כדי להשתתף בועידת הפא בסוף השנה. בעזרתם של מתרגלים עמיתים, פרצתי את המגבלות של הגוף הפיזי שלי והשתתפתי בפעילויות של פאלון דאפא, יחד עם עמיתי המתרגלים.

לשתף בלמידה ולשתף בטיפוח, לחתור להתמדה, לעשות את שלושת הדברים היטב כפי שמתרגל פאלון דאפא אמור לעשות

ב- 1 לספטמבר 2004, בעידוד עמיתי המתרגלים, השתתפתי בפעם הראשונה בסמינר בן תשעה ימים. לאחר מכן קראתי מספר מאמרים חדשים של המורה בהצלחה. זו היתה כאזהרת מקל עבורי. לאחר שקראתי עוד סיפורי טיפוח מה-מסע לבריאות האולטימטיבית, שפורסם באתר המינגהואי, ראיתי את החולשות שלי ואת ההתמדה של המתרגלים העמיתים שלי. הרגשתי שאני נמצא הרחק מאחור. היה עלי להזדרז ולצמצם את הפער. אתר התרגול הוא הסביבה לטיפוח קבוצתי. ביקשתי מאחי להזמין כסא שיעשה במיוחד בשבילי. בעזרת הכסא הזה, מאז 11 בנובמבר התחלתי ללכת בכל בוקר לתרגל את התרגילים עם הקבוצה. כשאני עושה את תרגילי העמידה, אני משתמש בכסא כדי לתמוך בגופי. זה עדיין לא נוח ורגלי גם כואבות מאוד לאחר שאני מגיע הביתה בכל יום אולם, יכולתי באמת להישאר עם מתרגלים עמיתים, עם הידיעה של מה שעלינו לעשות כגוף אחד בתהליך תיקון הפא ומה אני יכול לעשות מבלי לחכות לאחרים ולהסתמך עליהם. היום אני לומד את הפא ומוצא זמן לעשות היטב את שלושת הדברים שהמורה אמר. המורה אומר בג'ואן פאלון:

"כשקשה לסבול, אתה יכול לסבול את זה. כשזה בלתי אפשרי לעשייה, אתה יכול לעשות את זה."

אני משתמש במילים אלה כדי לעודד את עצמי, ואני רוצה להשתמש במילים אלו כדי לעודד מתרגלים עמיתים אחרים.

תודה לך המורה ! תודה לכם כולכם !