אף פעם לא חשבתי שתכונת ההארה שלי טובה. לא חוויתי שום תחושות יוצאות דופן, וגם אינני יכולה לראות מימדים אחרים כשאני שולחת מחשבות נכונות.

למרות זאת, מקרה שאירע לאחרונה אִפשר לי להבין שכל עוד אנו מוותרים על האנוכיות שלנו ומסתכלים פנימה, נסים עדיין יכולים להתרחש.

במאי 2015 סבלתי מציפורן חודרנית. מתרגלת  עזרה לי להוציא את המוגלה לאחר שדלקת התפשטה באצבע שלי. אך האצבע עדיין לא נרפאה. לבסוף זה נעשה כואב מאוד.

לילה אחד לאחר חצות, עשיתי מאמץ מרוכז להסתכל פנימה ורשמתי כל מיני מחשבות מוטעות שהיו לי. בזמן שרשמתי את מחשבותיי, הרגשתי וראיתי משהו נופל מהאצבע שלי. האצבע הפסיקה לכאוב מיד. הבנתי יותר מאי פעם את הקסם של ההסתכלות פנימה, המאפשר למאסטר לעזור לי להתגבר על המצוקה הזו.

מי צודק, מי טועה?

אנו מביאים באופן קבוע עותקים של "שבועון מינג-הווי" ללימוד הפא הקבוצתי ומאפשרים למתרגלים לקבל עותק בעצמם. פעם אחת התלוננתי בפני אחת המתרגלות על שלא נתנה לי עותק של השבועון. היא הייתה בטוחה שהיא נתנה לי, אבל הייתי כעוסה קצת והמשכתי לומר שלא קיבלתי את השבועון. גם כשהגעתי הביתה, עדיין כעסתי על זה.

באותו הלילה למדתי את הרצאת המאסטר ונתקלתי בדברים הבאים:

"הטיפוח הוא הראשון במעלה. זה עתה אמרתי שאם אתה לא יכול לדכא את זה, אם אתה לא יכול להסתכל פנימה ולחפש בתוך עצמך כשאתה נתקל בקונפליקט, אם אתה לא יכול לשנות את עצמך ולהסיר את ההחזקות האנושיות, אז לא יהיו לך חלקים מטופחים שהופכים לאלוהיים, ומה שאתה עושה לא יכול להיחשב לטיפוח. אז אתה צריך לטפח בעקביות את החלק הלא מטופח שלך, כך שהוא יטופח לאלוהות ויטופח היטב, ואתה חייב להיות קפדן עם עצמך – רק אז זה טיפוח. אחרת, בשביל מה מטפחים?" (לימוד הפא בועידת הפא בבירת ארצות הברית)

ידעתי שהמאסטר עוזר לי לזהות את ההחסרות שלי. וידעתי כמה זה קריטי  בשבילי לפעול לפי הפא ולשטוף החוצה את כל המחשבות השליליות שאינן תואמות לפא.

המאסטר אמר:

"כך יהיו העניינים עבורכם החל מעכשיו. האם אתה צודק או לא, כמטפח זה לא חשוב בכלל. אל תתווכח עוד ועוד, ואל תשים דגש על מי צודק ומי טועה. כמה אנשים תמיד מדגישים את זה שהם צודקים, אבל אפילו אם אתם צודקים, אפילו אם אתם לא טועים, אז מה? האם השתפרתם על בסיס הפא? להשתמש בחשיבה אנושית כדי לשים דגש על מי צודק ומי טועה זה כשלעצמו שגוי. זה משום שאתם משתמשים אז בהיגיון של אנשים רגילים כדי לאמוד את עצמכם, ומשתמשים בהיגיון הזה כדי לדרוש מאחרים. כפי שאלוהויות רואות את זה, עבור מטפח, להיות צודק או טועה בעולם האנושי זה לא חשוב כלל וכלל, בעוד שלסלק את ההחזקות שהשתרשו בחשיבה האנושית זה חשוב, ומה שחשוב זה בדיוק ההצלחה שלכם לסלק בטיפוח-תרגול את ההחזקות האלה של הלבבות האנושיים שלכם." (הרצאת הפא במנהטן)

לאחר שלמדתי את הקטע הכתוב למעלה, הרגשתי שטוהרתי מהרבה מחשבות רעות ומחתיכות של חומר הקשור להחסרה הזאת. ידעתי שטעיתי, אך עדיין לא השתמשתי בסטנדרט של מטפח לאמוד את עצמי – הדגשתי את עצמי יותר מדי. האם אלוהות מתנהגת כך? החלטתי לשתף על ההחזקה הזאת בלימוד הקבוצתי המקומי כדי שאוכל לסלק אותה.

ביום השני, מבלי שאמרתי מילה, המתרגלת סיפרה לי שהיא מצאה את העותק שחשבה שנתנה לי. ידעתי שהיא מצאה אותו כתוצאה מההסתכלות שלי פנימה. המאסטר עזר לי להבין את ההחסרה שלי שהיא לא לאפשר לאחרים לדבר. תודה לך מאסטר.

להסתכל פנימה ולחוות את ה"קסם" הזה היה מאורע מיוחד מאוד בשבילי, וזה חיזק את הביטחון שלי בפא אפילו יותר.

זה באמת כמו שהמאסטר אמר:

"עבור מטפח, להסתכל פנימה זה כלי קסם." (הרצאת הפא בוועידת הפא הבין-לאומית ב-2009 בוושינגטון הבירה)