רקע :בחודש ינואר 2003 לקחתי את בתי בת השש בחזרה לסין לראות את הוריי, לתדהמתי הרבה, גיליתי שהייתי תחת מעקבם של אנשי היחידה הלאומית לביטחון פנים של פרובינציית סצ'ואן, מהרגע שגעתי לצ'נגדו סיטי ב-21 בינואר. למחרת הם לקחו אותי בכפייה. במהלך שמונת הימים הבאים, הייתי נתונה לחקירות תדירות עד שגורשתי להונג קונג ב-30 לחודש.

במהלך אותם עשרה ימים, ובאותה סביבה מיוחדת חוויתי כמה חוויות כמתרגלת דאפא הן במובן של טיפוח בתקופת תיקון הפא והן במובן של טיפוח אישי, חוויות שהייתי רוצה לחלוק עם אחרים.

כשעליתי על הרכבת לסין, לא יכולתי שלא להרגיש תחושת אי-נוחות ופחד. אמרתי לעצמי: "את תלמידת דאפא בתקופת תיקון הפא, ואין עליך לפחד כלל. אם את מפחדת, פירושו שלא סילקת את אלמנט הפחד בטיפוח, ולכן אין לך עדיין כישורים מתאימים במובן זה". המשכתי לומר לעצמי שהמנטליות של הפחד אינה אני ושאיני מכירה בה. ביקשתי מהמורה לחזק אותי עד שאתפטר ממנה. אט-אט החל מוחי להירגע ועברתי את המכס ללא כל דאגה.

כשחזרתי לצ'נגצ'ו סיטי, מזג האוויר היה סגרירי, מלווה עננים כבדים והאוויר היה כה מזוהם עד שהתקשיתי לנשום. ידעתי שיש שדה של רוע מסביבי, שהיה מלא באלמנטים מנוונים מהיקום.

פגשתי שתי מתרגלות שהכרתי בעבר ושלא פגשתי במהלך שלוש השנים האחרונות. אחת מהן נעצרה פעמיים והיא נראתה קשישה וכחושה. יכולתי לומר שהיא סבלה מאוד במהלך הרדיפה. מתרגלת אחרת שכבה במיטה בבית-חולים, פניה היו כה מעוותות עד שלא יכולתי אפילו לזהות אותה. אם היו מתירים לה לתרגל פאלון גונג היא לעולם לא הייתה נרדפת ומגיעה למצב כה אומלל. מתרגלי דאפא בסין עוברים קשיים רבים עצומים, אנו המתרגלים שמעבר לים חייבים באמת לפעול למען הפסקת הרדיפה.

אחר-כך הבנתי שעוקבים אחרי והחלפתי מוניות פעמים אחדות לחמוק מהעוקבים, אבל ללא הצלחה. איני יודעת כמה כוח אדם הם שלחו בעקבותיי. בסופו של דבר יצאתי מהמונית, צעדתי לעברם ושאלתי: "מדוע אתם עוקבים אחרי? מי אתם?" הם אפילו לא הסכימו להודות בכך שהם עוקבים אחרי. הם עקבו אחרי כל הלילה, ולבסוף נדדתי ברחובות כל הלילה, שבמהלכו חשתי תחילה פחד וחוסר אונים ובסופו, פניתי אליהם בשלווה וביטחון. חשבתי כל הזמן שזהו הבט של הרוע שכופה עצמו עלי ושעלי להשמיד את האלמנטים של הרוע הנמצאים בממדים האחרים ושמשפיעים על האנשים האלה שעוקבים אחרי. לא יכולתי להרשות להם לרדוף אותי כתלמידת דאפא. הרוע אינו ראוי לבחון את תלמידי הדאפא. כל אלה שעקבו אחרי היו צעירים. הם נשלטו ותומרנו על-ידי הכוחות הרעים . הייתי אדיבה ומנומסת כלפיהם ופעמים גם פתחתי עמם בשיחה על דא ועל הא והבהרתי להם את האמת על הדאפא. אפילו שרתי להם שירים שחוברו על-ידי מתרגלי דאפא. ידעתי שעל-ידי סילוק בחוזקה של גורמי הרוע ששולטים בהם בממדים אחרים, אני מצילה אותם. זה היה מעשה של חסד, וחסד הוא הכי חזק.

חשבתי שעלי לתת לציבור לדעת על מצוקתי, מאחר שהרוע מפחד הכי הרבה מחשיפתו, אבל הם לא הרשו לי לטלפן. חשבתי לפנות לקונסוליה האמריקאית בצ'נגדו סיטי. הם היו צמודים אלי ולא הניחו לי לעלות על מונית. ואז הפסקתי לצעוד ושלחתי מחשבות נכונות. רק אז, האיש שהשגיח עלי מקרוב נקרא על-ידי חברו לעבודה, ומונית עצרה בדיוק לידי. מיהרתי לתוך המונית וביקשתי מהנהג לקחת אותי היישר לקונסוליה האמריקאית.

כל זה קרה בתוך פחות מדקה. הייתה זו הדקה הזאת שאפשרה לי להתקשר להוריי ולשגרירות האוסטרלית, והתקרית נחשפה ברחבי העולם כבר מתחילתה. חבריי המתרגלים שמעבר לים הרוויחו גם הם זמן כדי להציל אותי.

כשאנו נתקלים בקשיים, חשוב מאוד למשול ברוחנו ולהישאר רגועים. אני זוכרת שהמורה אמר פעם:

"הדאפא הוא כל יכול".

האופן שבו הכח הכל-יכול של הדאפא  בא לידי ביטוי בפועל קשור קשר הדוק במצב הטיפוח שלנו וברמת השין-שינג שלנו. למעשה יש לנו פוטנציאל עצום. אלא שאנו מוגבלים על-ידי גורמים שונים בממד האנושי הזה.

ב-22 לחודש ב-6 לפנות בוקר הגעתי לקונסוליה האמריקאית. המשכתי לשלוח מחשבות נכונות כיוון שהיה עלי להמתין עד שיפתחו את המשרד. ב-9 בבוקר, לאחר שהתחילו לעבוד הגיעו אמריקאים רבים. אמרתי לכל אמריקאי שחלף שעוקבים אחרי במטרה לחטוף אותי, וביקשתי ממנו להודיע על כך לפקידי הקונסוליה האמריקאית. האנשים האלה שעקבו אחרי עמדו כל הזמן מעבר לרחוב, צופים בי בכוונה. קצת אחרי השעה 9:00 , יצא סופסוף פקיד קונסוליה לפגוש אותי והכניס אותי פנימה. לאחר מכן נשארתי בקונסוליה כל אותו היום ושלחתי כל הזמן מחשבות נכונות כדי שהתקרית תיחשף על-ידי התקשורת העולמית ותאפשר לממשלה האוסטרלית להתערב למעני מהר ככל האפשר, ולאפשר לכל עמיתי המתרגלים באוסטרליה לדעת על הצרה שנקלעתי אליה. האמנתי אמונה שלמה בעוצמה הכבירה של כוחותיי בממדים אחרים. על אף שהייתי לבדי, הפא שן (גוף החוק ) של המורה עמד לצדי; רבבות האלוהיות של היקום היו עמי. החלק שלי שטופח בהצלחה היה בהחלט מסוגל לתקשר עם אותם חלקים מטופחים של מתרגלים אחרים מעבר לזמן ולמרחב. מדוע היה עלי לפחד אם עמד כוח עצום שתמך בי מאחורי הקלעים?

בערך בשעה 5:00 אחר-הצהריים, ליוו אותי שני פקידים אמריקאיים להזמין כרטיס טיסה להונג קונג. הם הודיעו לי שאיני יכולה להישאר עוד בקונסוליה שלהם. באותו הרגע נבהלתי מאוד, אך מייד נזכרתי שתלמיד דאפא אינו יכול להישען אך ורק על ארגון שקיים בעולם האנושי הרגיל כפי שאמר המסטר:

"אתם אלוהויות, אתם השליטים של יקומים שונים בעתיד. על מי אתם בונים?" (הרצאת הפא בוועידת הפאבפילדלפייה, ארה"ב, 2002).

אנחנו יכולים להשתמש במנגנונים שבעולם האנושי הרגיל כדי להבהיר את האמת על הדאפא, אבל הכוח האולטימטיבי נמצא בלבבותינו, זה שבא מעצמת הדאפא. הודיתי לאנשי הקונסוליה ונפרדתי מהם.

במהלך ההזמנה לכרטיס הטיסה שלי, כתריסר אנשי היחידה לביטחון פנים נכנסו, הכריזו בקול את שמי ואמרו שברצונם לחקור אותי. אני זוכרת שהמילים הראשונות שאמרתי היו : "חיכיתי לכם; אם יש לכם שאלות פשוט תשאלו." באותו הרגע שררה בלבי תחושת שלווה עמוקה במיוחד; היתה תחושה של מעין: "אתם רק כאלה."

במהלך שמונת ימי החקירה משלתי תמיד ברוחי ונשארתי רגועה, השתמשתי בהגיון ובחוכמה כדי להשיב על שאלותיהם, ובה בעת השתדלתי בכל כוחי לאפשר להם להבין את הדאפא ולהבין את מרגלי הדאפא. לא יצרתי אווירה של אנטגוניזם. האמונה שלי בדאפא נשארה בלתי מעורערת ואיתנה. ככל שהשמיצו את הדאפא, השבתי בהבהרת האמת. באותו היום הם עמדו מהצד המתנגד לדאפא וחקרו מתרגל דאפא. כמה אומללים היו אותם יצורים! עתידם צפוי לפורענות.

כשעמדתי מולם לא חשתי כל התנגדות או כעס כלפיהם; לבי רק חש צער שאין להביעו במילים. חשתי אף יתר צער על ראש הרוע שפתח ברדיפה המרושעת הזו, ביחס ההרסני והברברי שהופנה כלפי אינספור אזרחים סינים. במהלך החקירה, יכולתי לראות שברגעים רבים מה שהם אמרו כוון על-ידי גורמי הרוע מממדים אחרים. אף לא אדם יכול לבטא מילים כאלה!

מילים אחדות נאמרו מתוך בורות לגבי הדאפא, אבל לכמה מהם היתה חמלה. מההתנסות הזאת זכיתי להבנה עמוקה לגבי ההרמוניה הבלתי מעורערת של הדאפא. רבות מהתקריות שאירעו נבעו מחוסר הבנתם של מתרגלי הדאפא של ההרמוניה שקיימת בכל רמה. המורה הסביר לנו את עקרונות הפא ברמות גבוהות. כשאיננו נותנים את תשומת הלב הראויה לאנשים שאתם אנו מדברים, או לנסיבות שבהן אנו מדברים, אחרים יכולים לנצל את ההזדמנות הזו כדי לגרום נזק לפא.

מדי לילה ישבתי בשלווה ושלחתי מחשבות נכונות. לא היה לי כמעט כל סיכוי לקבל מידע מבחוץ, אבל האמנתי בבטחה שאזכה שוב בחופש שלי. לעולם אין עלי לשאת כביכול "מבחנים" שעורכים לי הכוחות הישנים.

פעמים אחדות במהלך אותם הימים האחרונים, חשבתי על המתרגלים שנידונו למאסר בתחילת הרדיפה. במשך שלוש שנים הם נשארו איתנים באמונתם בדאפא. אלו מתרגלים נהדרים הם! אלו הם האלוהיות האדירות ביותר של היקום העתידי; הם הדוגמא למופת למתרגלים. המורה אמר בהרצאת הפא בועידת הפא בפילדלפייה, ארה"ב 2002.

"תלמידים של תיקון הפא, הרדיפה כבר הגיעה לשלב הזה, הדאפא כבר הגיע לשלב הזה בתיקון הפא, ממה אנחנו מפחדים עוד? האם לא ראיתם בבירור את העתיד שלכם?"

בכל פעם שחשבתי על כך הייתי חסרת מורא ורגועה מאוד. לעיתים נראה היה שאני יושבת בצד וצופה בעניינים המתנהלים על פני השטח. נראה היה שהדברים אינם קוראים בעצם לי.

הבנתי גם טוב יותר את התלאות שמהן סבלו המתרגלים בסין. בנוסף לעינויים, במחנות העבודה הם עברו את מבחן האמונה בדאפא בשדה גשמי כזה שבו שחור הופך לבן. תוכניות הטלוויזיה הסיניות מלאות סצנות על עידן משגשג, שנועדו להסתיר את פשעם של אנשים השפלים האלה ששולטים בכוח ומשתמשים בו נגד הדאפא של היקום. מטרתם למשוך יותר אנשים שאינם יודעים את האמת אודות הפאלון דאפא, להקשיב לתעמולה השקרית שלהם, ובינתיים לגרום למתרגלים שאמונתם אינה איתנה לוותר על הטיפוח.

אנשים אלה ניסו גם לעשות לי שטיפת מוח. מאחר שרדיפת מתרגלי הדאפא נחשפה תכופות  ב Clearwisdom Net , הם לקחו אותי למחנה העבודה של הנשים ננמוסי באזור זיג'ונג שבפרובינציית סצ'ואן. כוונתם הייתה לרמות אותי, וגם לאפשר לי לפגוש אנשים שעברו "רפורמה". באותה שעה, בתור מתרגלת דאפא, מוצקה כיהלום, שלא ניתנת לערעור, אין עלי לחשוש מדבר. המילים השקריות הללו בשום פנים ואופן לא יכלו להשפיע עלי. באשר לי, אני רק רוצה להיות במרכז הרוע. אפילו שלא יכולתי לראות דבר ממדים אחרים, יכולתי לפחות לשלוח מחשבות נכונות מקרוב מאוד. המשכתי לשלוח מחשבות נכונות בדרך למחנה העבודה. כשהגענו לשם הם אמרו לי שכמה מאות מתרגלות היו כלואות שם. במקרה ראיתי את השומרים מכריחים את המתרגלות הנחושות לעמוד כשפניהן אל הקיר. כשמתרגלת אמרה שמכריחים אותן, סוהר פשוט רץ לעברה והכה אותה על פיה. בתא השמור בקפדנות ראיתי מתרגלת דאפא מבוגרת. השומר אמר את שמה במהלך השיחה. כששמעתי את שמה נזכרתי שקראתי את סיפור הרדיפה שלה ב-     Clearwisdom Net לפני שנתיים. היא עדיין במחנה המעצר היום. הכל מספר את הסיפור שלה.

בעשרים דקות הקצרות מצאתי ליקויים רבים בדבריהם. הם אפילו חשפו את מה שניסו להסתיר. שני משתפי פעולה ( מתרגלי פאלון גונג לשעבר שסטו הודות לשטיפת מוח ולעינויים) באו לראות אותי.

המשטרה רצתה שהם יספרו לי כיצד עזבו את הדאפא. הקשבתי בשקט וגיליתי שהם רומו, מכיוון שהם לא הבינו את הפא מנקודת מבט של הפא ואין להם אמונה במורה. הודות לכך הבנתי גם שהבנת הפא והטיפוח הם עניין מאוד רציני. זה גרם לי להבין יותר לעומק את רצינות הטיפוח של פא הבודהא, כמו גם את הסכנה שבהפרעה הנובעת מדרכי החשיבה של אנשים רגילים על המתרגלים. מתרגל צריך להיטמע לחלוטין בדאפא. אין על אף יצור להעמיד בשאלה את הפא מאחר שהפא יוצר מחדש את חיינו ואם אדם אינו מוטמע בו הוא יושמד. חשתי צער עמוק כלפי יצורים אלה. בסביבה מיוחדת כזו, אני מבינה את מה שהמורה אומר

"רק אם דבר לא יוכל להשפיע עליכם תוכלו להתמודד עם כל מצב." (הרצאת הפא במרכז ארה"ב 1999)

אסור לדבר להשפיע על ליבנו ועל מוחנו. אם אין אדם מושפע מדבר, הוא כבר מטפח את אמונתו הנכונה ואת ההתעוררות שלו לדאפא.

ביחס לצוות החוקרים של היחידה הלאומית לביטחון הצבור, חשתי שהם רומו ושהם מייצגים את החיים העלובים ביותר ביקום… לכן שלחתי מחשבות נכונות באופן סדיר וייחלתי שמתרגלי הדאפא מעבר לים יבהירו את האמת בכל הרמות על הנעשה בפרובינציית סצ'ואן. מאז שהתחלתי לטפח לא ראיתי דבר בממדים אחרים בעין השמימית שלי, אבל האמנתי באמונה שלמה במורשת פא הבודהא שהמורה הנחיל לנו. כל עוד אנו מטפחים היטב, כוחו האדיר של הדאפא יגלה עצמו בפנינו.

במהלך כל אותו תהליך תמיד בדקתי את עצמי ומצאתי שלא עשיתי כהלכה דברים רבים. בהיתקלי בתקרית כזו, מוחי לא היה יציב דיו. אם הייתי רגועה יותר הייתי עשויה להתמודד עם דברים מסוימים ביתר חוכמה ובהרמוניה גדולה יותר. לא התייחסתי די לנסיבות של המתרגלים האחרים ברגעי מפתח, וכתוצאה מכך מתרגלת שעמה הייתי בקשר הועמדה לחקירה על-ידי הרוע. חשתי ממש רע במשך כמה ימים אחר-כך, מאחר שכל אובדן שממנו סובל מתרגל עמית הוא האובדן שלנו.

מאחר שנעצרתי, מתרגלים בקנדה, ארצות הברית ואוסטרליה עשו כמיטב יכולתם כדי להציל אותי. מתרגלים עמיתים מאוסטרליה פעלו רבות עם המדיה ועם הממשלה. היה זה כוחם של מתרגלי הדאפא כגוף אחד שהביאה לשחרורי בתוך עשרה ימים.

מתרגלים עמיתים טלפנו גם לדרגות שונות בייבין סיטי ובצ'נגדו סיטי בפרובינצית סצ'ואן. זה זעזע את הרשויות המקומיות וגם הגביל את הרוע באופן משמעותי. אני מודה מקרב לב לכל מי שהתגיס למעני.

אלו רק אחדות מההתנסויות שלי שהייתי רוצה לחלוק עם מתרגלים עמיתים. אנא ציינו אם משהו אינו כראוי.