אני בן תשע שנים, ומתרגל פאלון דאפא זה חמש שנים. אני נרגש לעיתים קרובות מחמלתו הגדולה של המורה והכוח הלא יאומן של דאפא. ארצה לחלוק כאן את הדבר המופלא והלא-יאמן שקרה לי לאחרונה.

לילה אחד, בנובמבר של שנה שעברה, הייתי מאד עייף, אבל לא יכלתי ללכת לישון מכיוון שאבי נחר בקול רם מדי. קפצתי מחוץ למיטה והלכתי לחפש מקום שקט לישון בו. הייתי כל כך מנומנם שלא שמתי לב שנכנסתי בקיר עד שמצאתי את עצמי כבר בחדר אחר. כל הבית רעד ברעש מהלומות חזק כשחלפתי בזמזום דרך הקיר עם משב רוח.

אז הרגשתי כאב בראשי. חשבתי שחייבת להיות בליטה גדולה על הראש שלי, אז הלכתי להראות לאימא שלי. למרות זאת, אימא לא יכלה למצוא שום בליטה, רק נקודה אדומה קטנה. היינו מאד מבולבלים: למה הקיר לא עצר אותי ולמה ראשי לא היה חבול ונפוח אחרי מכה כה חזקה?

אחותי הקטנה ישנה באותה מיטה איתי. היא באה ואמרה לי: "זה נכון! אחרי שנכנסת בקיר, לא עצרת. כשהסתכלתי ישר אחרי ששמעתי את הרעש אתה כבר נעלמת".

אז הבנו: גופי הוחלף על-ידי חלקיקי אנרגיה-גבוהה, שהם קטנים יותר מהמולקולות של הקיר. הם יכולים לעבור דרך מולקולות בדיוק כמו שרוח יכולה לעבור דרך גדר.

אני באמת מעריך את זה שהמורה שמר עלי כל הזמן הזה. למרות שלא הייתי זהיר ושמתי את עצמי בסכנה, המורה פתח את היכולת העל-טבעית שלי כדי להגן עלי.