התחלתי לתרגל פאלון דאפא בסוף 1997 כשעסקתי עדיין בחקלאות. כיום אני בת 50.

המאסטר טיהר את גופי

לפני שהתחלתי לתרגל חיי היו קשים מאוד. סבלתי ממחלות רבו ביניהן אסטמה, סחרחורת ומחלות קיבה. הוריו של בעלי לא אהבו אותי והקשו על חיי לעתים קרובות. הם נהגו אפילו לקלל אותי ולהכות אותי.

פאלון דאפא פתר את הדברים המבולבלים בחיי והעניק לי תקווה חדשה. הבנתי שכל סבלי נגרם מקארמה שהצטברה מחיי הקודמים. סלחתי למחותניי והתייחסתי אליהם בכבוד מרבי.

כשהקשבתי לראשונה להרצאותיו של מאסטר לי (מייסד הפאלון דאפא) המאסטר החל מיד לנקות את גופי. תוך פחות מחודש ימים נעלמו כל מחלותיי. זו הייתה הקלה כזאת לחיות ללא כל מחלה! הייתי מלאה באנרגיה. לא הרגשתי אף פעם עייפה, לא משנה כמה קשה עבדתי.

כשהתחשבתי באחרים תחילה, הרווחתי עוד ועוד

בחברה שהושחתה מוסרית, בעלי היה בין אלה שהתדרדרו מוסרית. לעתים קרובות הוא נהג להיכנס לברים אחרי העבודה. גיליתי שהוא נפגש עם אישה אחרת. ניסיתי לשכנע אותו בחמלה לשנות את התנהגותו, אבל הוא לא הקשיב לי. הוא פשוט הפסיק לבוא הביתה. לבסוף התגרשנו, ואני גרתי עם בני ובתי.

עקב הגירושין, האדמה שהייתי שותפה בה עם המחותנים שלי לשעבר הייתה צריכה להתחלק בינינו. היה זה בתחילת הקיץ. גידולי השדה הגיעו לגובה של כ-30 סנטימטרים. היו אזורים שהצליחו יותר מאחרים. המחותנים שלי לשעבר היו בטוחים שאתבע לעצמי את החלק של האדמה שהניבה את היבול הטוב ביותר, אבל לא עשיתי כך. אפשרתי להם לבחור ראשונים והם בחרו בחלק השדה שנראה טוב יותר.

הגידולים בחלקת האדמה שלי נאבקו לגדול אבל לא התלוננתי. רציתי ללכת על פי דבריו של המאסטר ולא רציתי להיאבק עם אחרים על רווח אישי.

ממש כמה ימים לאחר מכן התחולל נס. הגידולים שלי החלו לשגשג והפכו חזקים והיו גבוהים הרבה יותר מאלה של מחותניי לשעבר. ההבדל נראה בבירור אפילו ממרחק. היה לי קציר נהדר בסתיו.

התנסות דומה הייתה לי בשדות הסלק שלי. מחותניי לקחו את השדה השטוח והותירו לי את צלע הגבעה, שם הגשם לא יכול היה להרוות מספיק את הגידולים. השתילים בצד צלע הגבעה נאבקו לגדול. אולם בסתיו, הנהג ששכרתי אמר לי: "הייתי בחוות רבות, אבל לאף אחד אין סלק טוב כשלך".

פאלון דאפא לימד אותי להתחשב קודם כל באחרים. בעשותי זאת, לא הפסדתי שום דבר חומרי. זה היה החסד והעידוד של המאסטר עבורי.

מפקד המשטרה הגן על מתרגלי הדאפא

כשעמדתי לצאת לעבודה מחוץ לעיירה, נאמר לי שמונה מפקד חדש לתחנת המשטרה. שמעתי שהאדם הזה עצר מתרגלים לעתים קרובות וערך חיפוש וביזה בבתיהם. חשבתי לעצמי: "האדם הזה רומה על ידי המפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס). אינני יכולה לאפשר לו להמשיך לבצע פשעים כלפי הדאפא ולהרוס בכך את חייו. עליי לעזור לו להתעורר כל עוד אני גרה כאן".

הרגשתי חמלה בלבי. כתבתי לו מכתב בו סיפרתי לו על נפלאות הדאפא ועל תוצאות הרדיפה נגד מתרגלי הדאפא.

מאוחר יותר גיליתי שמפקד המשטרה השתנה לאחר קריאת המכתב שלי. הוא הפסיק לרדוף מתרגלים ובמקום זאת החל לעזור להם ולהגן עליהם.

פעם אחת מספר מתרגלים נעצרו על ידי משטרת המחוז ומפקד המשטרה עזר לשחרר את המתרגלים האלה. בפעם אחרת, כששמע ששוטרי "משרד 610" המחוזי אמורים להגיע לעיירה שלנו כדי לעצור מתרגלים, הוא הודיע על כך קודם כל למתרגלים המקומיים.

תחת חסדו של המאסטר וחמלתם של מתרגלים, החיים האלה ניצלו.

בעלת מלון ובעלה, מפקח המשטרה, פרשו מהמק"ס

נשכרתי לעבודה במלון ברמה גבוהה. הלכתי על פי העקרונות של אמת-חמלה-סובלנות ושמרתי על לב של חמלה. כשאף אחד לא רצה לעשות את העבודה הקשה או המלוכלכת, התנדבתי ועשיתי אותה. ניקיתי רצפות וקירות עד שהבריקו ונראו טוב, ממש כמו חדשים. כמו כן צחצחתי את כל בתי השימוש עד שהבריקו מניקיון.

בעלת המלון שמה לב לעבודה הקשה שלי כשהיא צופה בי במצלמות בכל המלון. היא תהתה מדוע עבדתי כל כך קשה ושאלה אם מישהו מתנכל לי. השבתי לה שאף אחד לא כפה עלי לעשות עבודה נוספת ושהתנדבתי לעשות זאת מרצוני.

היה ידוע שהמלצרים לא אהבו לנקות אחרי מסיבת חתונה, מפני שזו הייתה עבודה ממש גדולה. לכן, בכל פעם התנדבתי לעשות זאת. מאוחר יותר המלון הכניס חוק חדש לתקנון, האומר שכל מלצר או מלצרית יקבלו 2 יואן על כל שולחן נקי. כולם נאבקו לעשות את העבודה ולכן וויתרתי עליה כדי שהם יוכלו להרוויח עוד כסף. כשמקל השטיפה נשבר, קניתי בכספי מקל חדש וטוב. בעלת המלון התרגשה מכך.

כמה חודשים לאחר מכן, היה ברור שכולם במלון חיבבו אותי. ניצלתי כל הזדמנות לספר להם את האמת לגבי הדאפא, על השקרים שהפיצה המק"ס לגבי הפאלון דאפא ומדוע כה חשוב לפרוש מהמק"ס.

בעלת המלון פרשה בשמחה מהמק"ס ואמרה: "אנו זקוקים לעוד אנשים כמוך. המשיכי וספרי לעוד אנשים". היא אפילו קידמה אותי בעבודה. בכל פעם שהייתה בעיה היא נהגה להתייעץ אתי. בכך שהבינה את האמת, היא זכתה למזל טוב. בעבר היא סבלה משלב מתקדם של מחלת הסרטן. כעת, אחרי כמה שנים, בריאותה דווקא השתפרה.

רציתי לעורר גם את בעלה של בעלת המלון שהיה מפקח משטרה. בתחילה היה לי קשה למצוא הזדמנות לשוחח איתו. ניסיתי לחשוב איך אוכל לעשות זאת כשהתבקשתי לנקות את ביתם 3 פעמים בחודש.

כשהתחלתי לראשונה לנקות את ביתה של בעלת המלון, היה ברור שאימה לא בטחה בי ופקחה עליי עין לעתים קרובות. לבסוף, בעלת המלון הבחינה בכך ואמרה לאמה שאני אדם מצוין ואין צורך עוד להשגיח עליי. זכיתי באמונם וכך היה לי סיכוי לשוחח עם בעלה. הבאתי לו עלונים של דאפא ועניתי על כמה משאלותיו. אחרי שהבין את האמת הוא פרש מהמק"ס.

עבדתי במלון כבר יותר משנתיים. כמעט כל אנשי המפתח והעובדים במלון, כמאה במספר, הבינו את האמת ופרשו מהמק"ס. במהלך השפל הכלכלי, רוב המלונות לא תפקדו טוב, אבל עסקי המלון שלנו המשיכו לשגשג. ידעתי שזהו גמול טוב לאנשים שהבינו את האמת.

בעבודה היו לי תמיד הזדמנויות לראות אנשים חדשים. הוקרתי כל הזדמנות לעורר עוד אנשים. פאלון דאפא שינה אותי כמו גם את האנשים סביבי. הוא מעניק עתיד בהיר לאנשים רבים. אני אמשיך לטפח חמלה, אחשוב תמיד על אחרים ואביא את הטוּב של הדאפא לעוד אנשים.