במרחק חצי עולם מהבית אני מביט במראה לראות אם ניתן לראות את המצלמה הנסתרת שלי. אני נמצא בבייג'ינג, סין, ומצלמה זעירה תפורה לרצועת הכתף של התרמיל שלי. אחרי שהבטתי לתוך עיניי במראה הרגשתי פחד פתאומי ננעץ בלבי. להיתפס כמרגל בסין זו אינה האשמה פשוטה. הם גוזרים גזר דין מוות על פשעים הרבה יותר קטנים.

אחרי הליכה קצרה אבל מפחידה של 8 קילומטר עד לטיאננמן, עמדתי נפעם מהגודל. ממש קשה לדמיין את הכיכר מלאה בטנקים וסטודנטים. היום בהיר וקריר. הרוח הצפונית הקרה והעדינה טופח על פניי, ואני מבחין בעמוד הדגל המרכזי. זו נקודת המפגש. אני עומד שם לבד, תוהה אם הם יצליחו לעשות זאת.

tiananmen-10-year.jpg (264201 bytes)

מתרגלי פאלון דאפא שולחים מחשבות נכונות בכיכר טיאננמן

לא עברו שניות ויותר מ-30 איש שהגיעו מיותר מעשר ארצות, התאספו כשהם ענודים בדגלי הלאום שלהם לעתור לסיום רדיפת הפאלון גונג. על-פי סימן התיישבו רובם במדיטציה כשכמה מהם פותחים שלט מוזהב בגודל שלושה וחצי מטר, המציג לראווה שלוש אותיות ענקיות בסינית: "אמת-חמלה-סובלנות". עוברים ושבים נראים המומים. אני עומד ללא תנועה ותופס את האירוע במצלמת הוידיאו הנסתרת שלי. תוך פחות מ-30 שניות נכנסות פנימה בצפירות מכל הכיוונים מכוניות משטרה גדולות.

בחודשים הבאים יגיעו עוד זרים לסין מכל רחבי העולם בניסיון לעורר מודעות בעם הסיני לרדיפה ולהשמצה הבלתי צודקת של הפאלון גונג המתרחשת בארצם.

זה קרה לפני עשר שנים.

פנייה למצפון

העתירה לרשויות עשתה כותרות בחדשות בכל רחבי העולם וכך השיגה חלק ממה שקבענו להשיג. אנשים שמעולם לא שמעו על רדיפת הפאלון גונג יודעים עליה כעת. והמודעות הזאת לכך הייתה הצעד הראשון לסלול את הדרך לאנשים נוספים הדורשים מהמשטר הסיני לעצור את הרדיפה.

אולם הלב שלנו היה ממוקד על שינוי דברים בסין. הקריאה שלנו הייתה ממוקדת בלספר לעם בסין, החנוק מחסימת כלי התקשורת, להתעורר למציאות של רוע המתרחשת בחצר האחורית המצונזרת שלהם, ולא ללכת כעיוורים אחר רדיפה בלתי חוקית.

במשך עשר השנים האחרונות התחלנו להבין לעומק יותר כמה קשה היה מה שביקשנו.

לסין תרבות עתיקה ועשירה המביאה כבוד עמוק ובלתי מעורער לבני עמה. היא נוסדה על תורות של כבוד, נאמנות, חמלה, אחריות והבולטת מכולם – רדיפת האמת. כל שושלת הבינה את החשיבות של רוחניות, ואף על-פי שכל שינוי שושלת היה סוער, אחרי השינוי העם הסיני חי מאות שנים בהרמוניה יחסית.

אולם תקופת שלטון המפלגה הקומוניסטית (מק"ס) בסין שונה מכל תקופת זמן אחרת בהיסטוריה של סין.

מאז תפסה את השלטון ב-1949, הפכה המפלגה הקומוניסטית את אזרחיה שלה לאויבים באמצעות ניהול אין ספור מערכות נגדם ותוך הפניית אזרחים אחד כנגד השני, במטרה להטות את תשומת הלב ממוקד השחיתות של המשטר עצמו. כ-80 מיליון איש מתו במוות בלתי טבעי כתוצאה מכך.

המפלגה יוצרת משבר אחרי משבר: הרעב שהשלטון המרכזי גרם בשנות החמישים במהלך שכונה "הקפיצה הגדולה קדימה", "המהפכה התרבותית הגדולה" הנוראה שהסתיימה באמצע שנות השבעים, ששמה לה למטרה להרוס את כל הרוחניות שיכלה בפוטנציה להאציל כוחה על העם, הטבח בכיכר טיאננמן ב-1989, רדיפת הפאלון גונג הנמשכת כיום בזמן אמת וכו'. כתוצאה מכך לכל משפחה בסין יש לפחות קרוב משפחה אחד שהיה נתון לרדיפה מצד המשטר הקומוניסטי שם. אך במידת מה דווקא בגלל הטרור הזה שאינו מסתיים, סינים רבים הולכים בצורה עיוורת אחר המפלגה הקומוניסטית והתעמולה שלה.

הדילמה המוסרית של סין

תחת שלטון המפלגה הקומוניסטית הפכה סין מקום בו אנשים נאלצים לחיות ללא חופש אמונה, מקום בו אנשים פוחדים לומר מילה אחת לא נכונה בציבור מפחד מעצר ועינויים. זהו מקום שהתחשבות באחרים, עמידה על עקרונות ופעולה מתוך יושרה התחלפו בפחד, קנאה, אנוכיות ואדישות.

האזרחים בכל רחבי סין עדים יום יום למעצרים בלתי צודקים, התעללות, אפלייה ונחיתות של קבוצות: להתקפות על אויגורים, טיבטים, לנקיטת אמצעי דיכוי נגד כנסיות של נוצרים וקתולים, להשתקה וכליאה של עורכי-דין לזכויות אדם, לאי צדק שנעשה לאלה שביתם נהרס כדי להעשיר בכירים מקומיים, לאיומים על הורים להפסיק להפגין על מות ילדיהם בהתמוטטות בתי הספר ברעידת האדמה בסיצ'ואן. הרשימה ארוכה לאין סוף.

במשך 12 השנים האחרונות החברה הסינית הייתה עדה גם למעצרים, עינויים ורצח של מתרגלי פאלון גונג. עשרות אלפי מתרגלים במעצר נרצחים בבתי חולים בבעלות המדינה כדי לתדלק את תיירות השתלת האיברים שמכניסה מיליארדי דולר למשטר.

השפעת הזעזועים על המרקם המוסרי של החברה הופכת מדי יום גלויה יותר ויותר.

צפיתי ביוטיוב בוידיאו על תינוקת בת שנתיים ששוטטה מחוץ לחנות של הוריה לתוך רחוב בסין, שם נפגעה פעמיים על-ידי מכוניות ושכבה גוססת על הכביש. שמונה עשר איש חלפו לידה מבלי לעצור או להושיט עזרה. היצרנים הסינים מוכרים תמורת בצע כסף לצרכנים חלב מורעל, מזון תינוקות מורעל, תרופות מהולות או מקולקלות ולוחות טיח מורעלים.

מביטים לעתיד

בכל יום ראשון בבוקר אמי ואני נפגשים לתרגל את תרגילי הפאלון גונג בפארק קרוב. לפעמים במשך הישיבה במדיטציה אני פוקח את עיני ומביט בגופה הצנום בן ה-70 כשהיא יושבת בתנוחה מושלמת, עיניה עצומות ברכות וחיוך קטן על פניה. היא נראית כל כך שלווה. אני זוכר שהיו מאבקים במשפחה ומצבי רוח אלימים השתלטו על הבית הלא כל כך מאושר שלנו.  זה היה כמו קסם עבורי בפחות משנה, השיטה הרוחנית הנראית פשוטה לכאורה הביאה שלווה לחיי משפחתי.

המבט השליו על פניה של אמי עמד בניגוד מוחלט למבט ההמום על פניהם של הסינים בכיכר טיאננמן באותו יום.

הם שכחו שבתחילה זכה הפאלון גונג לפרסים ותשבחות מהמשטר עצמו בשל התועלות שהביא לעם הסיני. הוא אף זכה לברכות ממשרד הביטחון הציבורי על "שהחזיר לסין את המידות הטובות למלחמה בפשע". אבל לא יעבור זמן רב והפופולריות של הפאלון גונג תאיים על השלטון המושחת שפוחד מפני התעצמות אזרחית.

ורק ב- 2006 תהיה בסופו של דבר תשובה ברורה לעולם מדוע המשטר הקומוניסטי בסין ממשיך בדיכוי של הפאלון גונג. מר צ'ן יונג-לין, בכיר רם דרג בשגרירות הסינית באוסטרליה, יערוק ממשרתו ויצהיר:
"המשטר הסיני מסתמך תמיד על אלימות ושקרים כשהוא מצדד באתיאיזם כדי לשמור על כוחו. הם לא יכלו להבין את מאמציהם השלווים של מתרגלי פאלון גונג להגן על חופש האמונה שלהם. כיום הם מרגישים שאינם יכולים לאפשר לאנשים לדעת מה שנעשה לפאלון גונג בסין".

היום מיליוני אנשים ברחבי העולם מעריכים את הכתבים של הפאלון גונג ואת המיקוד על המוסריות שהם הכניסו לתוך חייהם. זה משהו שסין זקוקה לו נואשות.

עשר שנים מאוחר יותר, התווספו לפעולותינו אין ספור מתרגלי פאלון גונג בעולם ואזרחים שהשקפתם דומה.

מיליוני מתרגלים בתוך סין ממשיכים להפעיל בבתיהם בתי מלאכה שבהם הם מדפיסים עלונים וחוברות לחלוקה לעמיתיהם האזרחים. מחוץ לסין המתרגלים יצרו תוכנות עוקפות עדכניות לשבור את חסימת האינטרנט של המשטר. הודות לזרימה חדשה של מידע, יותר מ-100 מיליון סינים בתוך ומחוץ לסין מוותרים על כרטיס החבר שלהם במפלגה הקומוניסטית וארגוניה.

אלפי בכירים בממשלות של מדינות שונות ברחבי העולם מפגינים סולידריות עם הפאלון גונג. מיליוני אנשים בעולם הרחב חותמים על עצומות ומכתבים הקוראים לסיום הרדיפה הבלתי חוקית והבאת האחראיים לה לדין.

אף על-פי שזה קרה לפני עשר שנים, ההרגשה היא עדיין כאילו זה קרה אתמול. לבי אז הלם בחזי כשנסעתי במהירות על ריקשה חזרה למלוני בבייג'ינג כשכיכר טיאננמן נמוגה מאחוריי. השאלה היחידה שלי הייתה: האם הצלחנו או נכשלנו?

עשר שנים מאוחר יותר אני מרגיש כבוד רב להיות חלק מתנועה הממשיכה להתריס מול פניה של רודנות כדי להגן על אחרים.

במשך כל ההיסטוריה נאבקו הטוב והרוע בסיפורים המפחידים כמו גם באלו מעוררי ההשראה. הקו הותווה בחול פעמים רבות משנוכל לספור. היום יש עמוק בלבנו שאיפה שעוד ועוד אנשים יעמדו בצד הנכון.

ג'ואל צ'יפקאר הוא מתווך נדל"ן ותומך נלהב בזכויות אדם הגר בטורונטו, קנדה. צפו בוידיאו שצילם בקישור:

http://www.clearwisdom.net/emh/articles/2001/11/26/16209.html