[לציון יום השנה ה-17 לרדיפת הפאלון גונג בסין, אנו מפרסמים מאמר שפורסם ב-19 באוגוסט 2008 במגזין הבריטי "New Statesman". המחבר, לישי למיש, מסביר את ההיסטוריה ואת הסיבות לקמפיין של המפלגה הקומוניסטית הסינית כנגד הפאלון גונג].

"אם פאלון גונג הוא דבר טוב ובלתי מזיק אז מדוע המשטר הסיני פוחד מפניו?" אחרי 9 שנים של רדיפה, השאלה הבסיסית הזאת נותרה עדיין ללא מענה. אנסה להשיב עליה כאן.

בשנות ה-80 הפארקים בסין מלאו עד גדותיהם עם שחר בכ-200 מיליון אנשים, המתרגלים בתנועות איטיות תרגילים הידועים כצ'יגונג. ב-1992 הציג מאסטר לי הונג-ג'י לעולם את הפאלון גונג, שיטת צ'יגונג שלמראית עין נראתה כמו כל צ'יגונג אחר. אבל מאסטר לי, באופן ייחודי, שם דגש לא על ריפוי או על יכולות על טבעיות, אלא על טיפוח עצמי לקראת שלמות רוחנית.

כמעט כהרף עין הפאלון גונג הפך להצלחה. מאסטר לי נסע בכל רחבי סין כשהוא מציג את השיטה ועקרונותיה. השמועה על פאלון גונג נפוצה במהירות ותוך זמן קצר אפשר היה למצאה באלפי פארקים. השגרירות הסינית בפריז הזמינה את מאסטר לי ללמד באודיטוריום שלה, ומחקר רשמי מצא שהפאלון גונג חסך למדינה מיליונים בעלויות בריאות.

אם "נקפוץ" ליולי 1999, הפאלון גונג הופך לפתע להיות אויב הציבור מספר אחד [בסין]. אנשים המתרגלים בשיטה מקבלים עונשי מאסר במחנות ל"חינוך מחדש באמצעות עבודה", שם הם מורעבים, מוכים ומעונים באלות מחשמלות. עד 2008 אומתו יותר מ-3,000 מקרים מאומתים של מתרגלים שנרצחו ברדיפה על ידי המדינה. ראיות מוצקות שהולכות ונערמות רומזות שיש עוד רבים שהפכו אותם נגד רצונים ל"תורמים" של כליות, כבדים ולבבות. כמה עוד נרצחו? אין לנו כל מושג.

מדוע מתרחשת אם כך הרדיפה המוזרה הזאת?

הסברים קלושים

לנוכח ביקורת בין-לאומית ואהדה מבפנים כלפי הפאלון גונג, המפלגה הקומוניסטית השלטת בסין פעלה בטירוף לנסות ולהצדיק את קמפיין הרדיפה שלה. היא טענה שפאלון גונג מהווה סכנה לחברה כקבוצה של מודטים בעלי אמונות טפלות, שהיא מונעת על ידי גורמי חוץ, מאורגנת חזק, ומסוכנת. כלי התקשורת בשליטת המדינה מספרים סיפורים מבעיתים על הטלת מומים והתאבדות, אבל המשטר אינו מאפשר לאנשים מבחוץ לבדוק זאת. כאשר מצליחים חוקרים איכשהו לבחון מקרוב מקרים כאלה, הם מגלים סיפורים על אנשים שאינם קיימים ופשעים שבוצעו על ידי אנשים שאין להם כל קשר לפאלון גונג. ארגון "Human Rights Watch " מכנה את הטענות הרשמיות בפשטות "תרמיות וזיופים".

יש אנשי אקדמיה שרמזו שמנהיגי המפלגה פחדו מפאלון גונג כי הוא הזכיר להם דתות מהעבר שנקטו במרידות. אבל ההקבלות המשוערות הללו התעלמו מכך שאותן קבוצות היו רצחניות, כמו למשל מרד טאי-פינג המוזכר לעתים קרובות, בו נהרגו יותר מ-20 מיליון איש. פאלון גונג מקפיד על אי-אלימות ואין לו כל תכניות מרד.

הסבר שגם הוא פגום הוא עצרת ה-25 באפריל 1999, בה התאספו 10,000 מתרגלי פאלון גונג בליבה הפוליטית של בייג'ינג, מחאה שהקפיצה את מנהיגי המפלגה ועוררה את הדיכוי שבא בעקבותיה.

למעשה, המחאה השקטה הגיעה אחרי שלוש שנים של דיכוי הולך וגובר מצד המדינה. זאת הייתה בעצם תגובה ישירה למעצרם של מתרגלים והכאתם בטיאן-ג'ין הסמוכה, ולקמפיין השמצה בכלי התקשורת שנערך נגדם.

ההסבר הנוגע למנהיג המפלגה

האירוע היה נקודת ציון קריטית, אבל מסיבות אחרות. באותו יום באפריל ראש הממשלה ג'ו רונג-ג'י נפגש עם נציגים מהקבוצה שהתאספה, והקשיב לתלונותיהם. אלה שנעצרו שוחררו. מתרגלים שהיו שם סיפרו לי שחשו שמחה לנוכח התקשורת הפתוחה בין הממשלה לבין אזרחיה.

אבל באותו לילה, יושב ראש המפלגה ג'יאנג דזה-מין הפך את הקערה על פיה ודחה את הצעד הפייסני של ג'ו רונג-ג'י. הוא תייג את הפאלון גונג כאיום למפלגה ואמר שאם פאלון גונג לא יחוסל לאלתר, זה יצטייר בקהילה הבין לאומית כהבעת חולשה. ואכן, מומחים רבים מייחסים את הקמפיין לאובססיה של גי'אנג כלפי כל הנוגע לפאלון גונג – יותר מכל גורם אחר.

הסבר הנוגע לפופולריות

מה שנראה שהפחיד את ג'יאנג ובעלי הקו הנוקשה האחרים בצמרת המפלגה, (חלקם עדיין מאיישים משרות רמות דרג כשהם ממשיכים את הרדיפה) היה כמה פופולרי וכמה מושרש בחברה הפך פאלון גונג. בערים צפוניות עובדים תרגלו פאלון גונג ביחד בחצר המפעל לפני תחילת העבודה. פרופסורים וסטודנטים תרגלו את תרגיל המדיטציה על מדשאות אוניברסיטת צינג-חואה. לנשות מנהיגי המפלגה ולחברי מפלגה גמלאים היו קבוצת תרגול משלהם במרכז בייג'ינג.

הפחד הזה מפני הפופולריות של הפאלון גונג מסביר מדוע הספר העיקרי של השיטה, "ג'ואן פאלון", נאסר להוצאה לאור שבועות אחרי שהפך לרב מכר ב-1996. ומדוע כשסקר ממשלתי העריך שהיו יותר מתרגלים (יותר מ-70 מיליון) מאשר חברי מפלגה, החלו סוכני ביטחון להפריע לפגישות התרגול.

ההסבר של מפלגת המדינה "הטורפת"

במשך עשרות שנים רודפת המפלגה קבוצות שונות – אינטלקטואלים, אמנים, אנשי כמורה, שמרנים, רפורמיסטיים– באמצעות תנועות פוליטיות. חלקן הושמו על הכוונת מפני שהן מחוץ לשליטת המפלגה, או שיש להן אידיאולוגיה משלהן. פאלון גונג, עם הכתבים הרוחניים שלו, תחושת קהילה וקשרים עצמאיים משלו, נופל באותה קטגוריה.

קבוצות אחרות הופכות מטרה [לרדיפה] כאשר מנהיגי מפלגה רוצים לצבור כוח. נראה שפאלון גונג הוא קורבן לכך גם כן, משום שהרדיפה מספקת תירוץ לחזק את מערכת הביטחון של המדינה. זה העניק למפלגה הזדמנות לשמן את המנגנון שלה, החל מסגנון "טיהורים" מתוכננים כמו במהפכת התרבות הגדולה, ועד למערכות מעקב באינטרנט.

ג'או מינג, ניצול עינויים, סיפר לי בדבלין, בירת אירלנד, שמנגנון הרדיפה של המפלגה היה שם כבר — ג'יאנג פשוט לחץ על הכפתור להפעילו.

למאמר המקור: http://www.newstatesman.com/blogs/the-faith-column/2008/08/falun-gong-party-chinese