היא היתה בלבי כמלאך, והיא נעלמה.

לפני שמונה שנים חיברו אותי לעבוד בפרויקט מסוים עם מישהי מצוות רפואי של יחידת עבודה אחרת. בסיום העבודה נהגנו לשוחח. דבריה עדיין מהדהדים בלבי עד היום. היא אמרה: "לאדם צריכה להיות אמונה. המוסר היום כל כך גרוע, האין זה בגלל שאנשים איבדו את האמונה?". הרגשתי שדבריה הגיוניים, ולעיתים קרובות הסכמתי איתה.

היא היתה כה יפה, והתנהגותה כה עדינה. תמיד חשבתי שנערות יפות הן קרות ולא-חברותיות. היא היתה מאד חמה ונעימה, תמיד רציתי לדבר איתה יותר.

היתה לי הזדמנות להיות איתה בקשר גם כאשר אבי קיבל התקפי-לב חמש פעמים, ובכל חמישתם היתה זו היא שהגיעה עם אמבולנס לפנות אותו לבית החולים. מקריות?

הוצאות האשפוז של אבי הכניסו את משפחתי לקשיים. בפעם החמישית ממש לא ידעתי איך נשלם. חברתי ראתה את הבעתי ואמרה: "בדיוק קיבלתי משכורת. אין זה הרבה, אך אוכל לעזור לך במעט. אבל אני מציעה לך לקחת את אביך הביתה". לא הבנתי מה היא אומרת. היא הסבירה ברצינות: "רבים מהרופאים והאחיות של בית החולים הזה הם רוצחים". לטשתי בה עיניים. במוחי מעולם לא חיברתי רופאים ואחיות עם רוצחים. היא המשיכה: "למעשה לא רציתי לומר את זה במקום העבודה שלי, אבל אין לי לב לראות אותך במצב הזה. מה שאת לא יודעת זה שכשפציינט מגיע לכאן, הרופאים קודם כל בודקים אם למשפחתו יש כסף. אם יש הם סוחטים ככל שאפשר. ואם אין הם נותנים לחולה למות. ובאשר לאחיות, לא תמיד הן מלאכים בלבן, אחדות מהן גונבות תרופות, או מחליפות תרופה בחומר זול כדי למכור את התרופה היקרה בשוק הפרטי. לפעמים רופאים ואחיות משתפים פעולה בגניבת התרופות. ראיתי הרבה דברים כאלה קורים. יש פה חולים שרק מחכים למוות."

הייתי בפאניקה. איך דברים כאלה יכולים לקרות בבית חולים שמנהלת המפלגה? אבל כיוון שהכרתי את יושרה של חברתי, האמנתי שדבריה נכונים. לקחתי את אבי הביתה, והיא באה בהתנדבות לתת לו עירוי בבית. אבי התפעל מאד ממסירותה, בשעה שאנשים טובים מתמעטים כל כך.

בשלב מסוים נסעתי לבייג'ינג להשתלמות, וכשחזרתי נגשתי למשרדה להביא לה מתנה כהוקרה על עזרתה. היא לא היתה שם. שאלתי את אחת האחיות, אך זו הסתכלה עלי מזווית העין, ומיד הנמיכה קולה ואמרה שאין אף אחת בשם כזה. חשבתי שאולי זו אחות חדשה שלא מכירה אותה, אז שאלתי אחות אחרת, וקיבלתי אותה תשובה עצמה. שאלתי אחות נוספת שאת פניה זיהיתי, אך קיבלתי שוב אותה התשובה, שאין פה עובדת בשם הזה. אמרתי שזה בלתי אפשרי, האם היא אינה האחות האחראית פה? היא מלמלה איזה תירוץ כדי ללכת משם, ולא רצתה לדבר אתי יותר.

הלכתי למשרד אחר וראיתי רופא שהכרתי. הוא אמר: "אינך יודעת? היא נעצרה בגלל שהיא מתרגלת פאלון גונג!" נדהמתי. קפאתי על מקומי בלי יכולת לזוז. סוף סוף קיבלתי תשובה אמיתית. לא יודעת כמה זמן עבר עד שהדמעות החלו לרדת בשקט. מה קרה לחברה שלנו? האם האומה הסינית נמצאת בהזיה? אדם כמוה נעצר ?!

זמן רב לאחר מכן עוד סבלתי מנדודי שינה.

עוד כמה שנים חלפו, ועדיין איני יכולה למצוא חדשות מדויקות לגבי חברתי. אמרו שהיא עמדה להתחתן, אבל אז החלה הרדיפה בסין ושינתה הכל. אמרו גם שהיא מתה ברדיפה. העולם הזה לא מסוגל אפילו לכבד אדם טוב, נעים, כמו מלאך. איזה מין חברה זו! אם היא בחיים היא צריכה להיות בת 30 עכשיו. אני חושבת עליה לעיתים, ויש בי דחף לבכות. בכל פעם שאני נזכרת, אני מרגישה בושה. בתוך החברה דמוית-הכלא הזו, אינני יכולה לפעול דבר, רק לבכות.

כעת קיבלתי את התשובה לשאלותיי באמצעות התוכנה לעקיפת מחסום האינטרנט בסין, ויש לי תחושת אחריות. אני יודעת מה עלי לעשות. עלי לאפשר ליותר אנשים בעולם לדעת על טרגדיות כאלו! לאנשים הסינים יש תקווה, זה ברור לי עכשיו!