לא הצלחתי לצאת מהכלא גם לאחר ששבתתי רעב במשך שישה חודשים. אז החלטתי לכוונן את מצב המחשבה המנטלי שלי ולהתייחס לנסיבות כהזדמנות לסלק את הגורמים המרושעים. שלחתי מחשבות נכונות כל שעה, 15-16 פעמים ביום. ואז גיליתי שאף אחד מהשומרים או האסירים לא אמר יותר משהו שמשמיץ את הדאפא; אפילו השומר המרושע ביותר חייך כשנפגשנו ואמר, "איך היה התרגול שלך היום?" לאחר ששוחררתי, נתקלתי באסיר לשעבר שציין במלוא הרצינות, "במשך שש שנים לא השתנית כלל, אך אנחנו כולנו השתנינו".

הדאפא שינה אותי מפורע חוק לאדם טוב

בעבר הייתה לי מחלת לב מולדת, ועקב מצבי הבריאותי אף אחד מהוריי או מבני משפחתי לא העיז לכפות עליי משמעת. הייתי מפונק מאוד ובטלן, ותמיד הסתבכתי בתגרות רחוב. ב-1992 נשפטתי לעשר שנות מאסר על הפרת החוק.

זה כמעט בלתי אפשרי לפושע להשתנות לגמרי ולהפוך להיות אדם טוב. הכלא היה כמו מרכז לפושעים שבו האסירים שיתפו את חוויות ושיטות הפשע שלהם. במשך השנים הראשונות של מאסרי למדתי מהפושעים ונעשיתי מושחת אף יותר.

בפברואר של שנת 1994 ערך מר לי הונג ג'י סמינר של פאלון גונג בלינג יואן. מיד לאחר מכן כמה שומרים ואסירים החלו לתרגל בדאפא. ב-1995 התמזל מזלי ללמוד גם כן את הדאפא. מאז ואילך התחרטתי על מעשיי בעבר והפסקתי לעשן, לשתות, להשתתף בתגרות רחוב ולאיים על אחרים. התחשבתי קודם כל באחרים, ובהדרגה הרווחתי את כבודי מהאסירים והשומרים כאחד. באותם ימים אתר התרגול שלנו היה בתוך הכלא.

יום אחד, שומר ליווה אותנו לעבודה מחוץ לכלא. בדרך חזרה מכונית פגעה בו והוא איבד את הכרתו. מכיוון שהוא לעיתים קרובות התנכל לאסירים, לא היה לי אכפת ממנו כלל לולא הייתי מתרגל דאפא. עכשיו שאני מתרגל ידעתי שעליי לחשוב קודם על האחרים. לכן, סייעתי לעזור להביא אותו לבית החולים. זמן קצר אחר כך, גיליתי שמחלת הלב שלי נרפאה. מכיוון שנעשיתי אדם טוב, שוחררתי לפני הזמן שהוקצב לי בכלא.

הפעם נכלאתי על היותי אדם טוב; סילוק הגורמים המרושעים בכלא

בגלל שהמפלגה הקומוניסטית הסינית פתחה ברדיפת הפאלון גונג ב1999, כמה שומרים בכלא נרדפו אף הם כי תרגלו פאלון גונג. ב-3 באפריל 2004 נעצרתי שלא כחוק, ופתחתי בשביתת רעב כדי למחות על מעצרי. במרכז המעצר אזקו אותי בידיי וברגליי והאכילו אותי בכפייה. הם חשמלו אותי באלות חשמליות. פעם, שומר תחב את האלה שלו דרך החלון כדי לחשמל אותי. בגלל שסירבתי לגשת לחלון, הוא הורה לאסירים לדחוף אותי לעבר החלון, אך אף אחד לא זז. מפחד שהשומר יעניש את האחרים בתא, זינקתי הישר לכיוון האלה החשמלית. מסיבה כלשהי, קצה האלה עלה באש והשומר נסוג מיד לאחור. האש חרכה את בגדיי. לאחר מכן, הם נתנו לי ספרי דאפא לקריאה ולא הפריעו לי יותר כששלחתי מחשבות נכונות וכשתרגלתי את התרגילים.

לתרגל את התרגילים ולהבהיר את האמת

בפעם הראשונה ששבתתי רעב לא אכלתי במשך 48 יום. האמנתי שהמטרה שלי היא להשתמש בזה כהזדמנות להבהיר את האמת. התחלתי לשלוח מחשבות נכונות, ללמוד את הפא, לתרגל את התרגילים ולהבהיר את האמת. במשך היום קראתי לפעמים את "ג'ואן פאלון" בקול רם; תמיד הייתה קבוצת אנשים שקראו יחד איתי. כמה אסירים נרפאו ממחלותיהם לאחר שתרגלו פאלון גונג. כשכמה אסירים אחרים ביקשו מהשומרים לתת להם תרופות לבעיות שלהם, השומרים אמרו להם לתרגל פאלון גונג יחד איתי כדי להירפא. לפעמים ארבעה או חמישה מאיתנו תרגלו פאלון גונג יחד בחדר אחד.

בערב ראש השנה הסינית ב-2004 הגיע ראש העיר לבדוק את מרכז המעצר. כשהוא הגיע לדלת שלי, צעקתי לו שאני חף מפשע. כשהפמליה שלו שמעה "פאלון גונג", כולם ברחו בבהלה. השומרים פחדו ובאו לומר לי לא לצעוק שוב.

שלחתי מחשבות נכונות, למדתי את הפא ותרגלתי את התרגילים יום יום במשך יותר משנה ואף פעם לא התרשלתי.

לשנן "פאלון דאפא הוא טוב" כדי להתנגד לרדיפה

באפריל 2005העבירו אותי לכלא נאן-שאן בעיר ג'ין-ג'ואו. שם לא אפשרו לי לתרגל. אמרתי להם שאתרגל פאלון גונג עד סוף חיי. בניסיון לאיים עלי הם העבירו את בקשתי דרך כל הדרגות הרשמיות, אך זה לא הפחיד אותי. במאי 2005 הועברתי שוב, ונכלאתי הפעם בכלא פאן-ג'ין. סירבתי לשתף פעולה עם רשויות הכלא, אך הם אילצו ארבעה עד חמישה אסירים לסחוב אותי כל יום לאתר העבודה. בדרך לשם צעקתי, "פאלון דאפא הוא טוב!" כשהתעייפתי הבהרתי את האמת, ולאחר זמן מה צעקתי שוב. אז הם קשרו אותי ל"ספסל הנמר", אך זה לא עצר מבעדי לצעוק ולהבהיר את האמת. נקשרתי לספסל הנמר למשך שלושה ימים ללא מזון או מים. מאז ואילך הם פחדו ממני ולא כפו עלי יותר ללכת לעבודה.

באוקטובר 2005, קבלתי מכתב ממתרגל שמחוץ לכלא. השומרים אמרו לי שהם לא יתנו לי את המכתב, אך התעקשתי שהם יתנו לי אותו. שלחתי מחשבות נכונות כדי לגרום לשומר לתת לי את המכתב. לבסוף קבלתי אותו. האסירים אמרו  שלא ייאמן איך סוהרים העבירו הלאה מכתב ממתרגל אחר. לאחר שקראתי את המכתב החלטתי שאעזוב את הכלא, אז בסוף אוקטובר פתחתי בשביתת רעב.

נלקחתי לבית החולים וחוברתי לאינפוזיה. כתוצאה מכך זרועי התנפחה והעורקים שלי התקשו ולכן הם לא יכלו להמשיך עם האינפוזיה. במשך חודשיים הייתי ללא מים או מזון כשאני קשור לספסל הנמר. חמישה-שישה אנשים האכילו אותי בכפייה על ידי צינור שהוחדר לבטני. יכולתי להרגיש את צינור הגומי מתחכך בדפנות הוושט והקיבה שלי וגורם לכאב עז. הכלא ערך פגישה ובה הכריז שאם מישהו יצליח לשכנע אותי לאכול, יפחיתו לו שלושה חודשים מתנאי מאסרו. רבים הקדישו מאמץ רב בלנסות לגרום לי לאכול, אך אני בסבלנות ובהתמדה הבהרתי להם את העובדות האמיתיות לגבי הפאלון דאפא.

בסוף אפריל 2006, משפחתי קבלה מבית הכלא שלוש הודעות שמצבי קריטי.  אך "משרד 610" התערב וסירב לשחרר אותי. למעשה הייתי חסר הכרה כל הזמן, ראייתי הייתה מעורפלת ואיבדתי שליטה על צרכיי.

כדי לשדל אותי לאכול, הם הביאו לי את הרצאות המאסטר. בקושי יכולתי לקרוא כי לא היה בי מספיק כוח לשבת וברגע שניסיתי נפלתי מיד. בהדרגה התיישבתי והוארתי לעובדה שבהיותי תלמיד דאפא, אין עליי לשכב. רציתי לשבת, ללמוד את הפא ולתרגל את התרגילים.

שליחת מחשבות נכונות כדי לסלק את הכוחות המרושעים

התחלתי לאכול. הייתי חלש מאוד, אבל בהדרגה התחלתי לעשות מדיטציה.

אסיר שהיה בבית החולים של הכלא הטיל בי דופי והשמיץ את הדאפא לעיתים קרובות. בוקר אחד כשתרגלתי את התרגילים הוא הצביע עלי ולפתע זינק אליי כשהוא צועק ניבולי-פה. פתאום הוא נסוג אחורה. המשכתי לשלוח מחשבות נכונות בתדירות גבוהה, ואחר הצהריים באותו היום הוא חש ברע וחובר לאינפוזיה.

ראש אגף המשמעת החדש בבית החולים, לי גאנג, ניסה לעצור בעדי מלשלוח מחשבות נכונות. התעלמתי ממנו, אז הוא הורה למישהו לקשור אותי למיטה למשך שלושה ימים ולילות ללא מזון או מים. ביום הרביעי, ברגע שהם שיחררו  את הקשירה, נעמדתי והתחלתי לתרגל.

ביום אחר, עשיתי את המדיטציה ב-2:00 לפנות בוקר, כשלי גאנג פרץ פנימה עם אלה חשמלית והתחיל לצרוח עליי. לא הצלחתי לשלוט היטב על השין שינג שלי והתעלפתי. כשחזרתי להכרה המחשבה הראשונה שלי הייתה לסלק את הכוחות המרושעים, ואז המשכתי עם התרגילים. לאחר מכן כתבתי מכתב לתעד את הזוועה הזו ומצאתי מישהו שישלח את זה עבורי. מיד אחר כך, לי גאנג תוחקר והושעה מתפקידו.

באירוע אחר, שלחתי מחשבות נכונות כשמנהל התביעות הציבוריות ומנהל בית החולים באו לפקח על הכלא. כשהם ראו אותי שולח מחשבות נכונות, הם ביקשו מאנשים לעצור בעדי, אך אף אחד לא זז. מאוחר יותר, איש אחד נגע ברגליי, ואז סימן להם ואמר שאני ישן.

דברים דומים אירעו לעיתים קרובות. גיבשתי מחשבה בראשי, "לא משנה מה קורה, אני לא אכנע". בסוף שנת 2008, חבורת רשעים פרצה לפתע לתוך תא של בית החולים שבצד שני של המסדרון. הם סטרו למתרגל עמית כדי לעצור אותו מלשלוח מחשבות נכונות. מבלי שאפתח את עיניי, חיזקתי את המחשבות הנכונות שלי. הם היו שם זמן רב ולבסוף רטנו: "אל תתעסקו איתו, בואו נלך".

תא בית החולים בו שהיתי היה תחת מעקב 24 שעות. למדתי את הפא כל יום ושלחתי מחשבות נכונות בכל שעה. הלכתי לישון אחרי שליחת המחשבות הנכונות של 6:00 בערב, ותרגלתי את התרגיל החמישי (מדיטציה) לאחר ששלחתי מחשבות נכונות ב-8:00 בערב. שלוש שעות מאוחר יותר, הלכתי לישון לאחר שליחת המחשבות הנכונות בחצות. קמתי ב-1:00 לפנות בוקר ותרגלתי את התרגילים במשך שלוש-ארבע שעות. לאחר ששלחתי מחשבות נכונות ב-6:00 בבוקר, תרגלתי את תרגילי העמידה עד 8:00 בבוקר. ואז קמתי אחרי 9:00 בבוקר ללמוד את הפא.

לילה אחד שומר צפה בי במשך זמן רב כשתרגלתי את המדיטציה, ואז הוא הצדיע לי והלך. החולה בתא  שלי סיפר לי על זה בבוקר למחרת. לעיתים רחוקות הם ראו אותי ישן, ולפעמים לא ישנתי בכוונה כדי להאריך את זמן המדיטציה שלי. יום אחד עשיתי מדיטציה במשך 6 שעות, אך עדיין הייתי מלא אנרגיה ביום המחרת. בנקודה מסוימת, מִנְהָל הכליאה המחוזי  הגיעו לבדוק על המקרה שלי. כדי להתכונן, לא ישנתי כלל באותו הערב, אך למדתי את הפא, שלחתי מחשבות נכונות, ותרגלתי את התרגילים כל הזמן. במערכת הכליאה המחוזית נחשבתי כמטרה עיקרית לרדיפה; אבל הייתי האסיר היחיד שלא ציית למשטר הכלא הנוקשה.