אני מתרגלת פאלון דאפא בת 61 מאזור הררי נידח ועני בסין. זהו מקום שמים זורמים הגיעו רק פעם אחת בחודש. יבולי התירס והחיטה שלי הם אספקת המזון שלי. בסתיו אני קוטפת תמרים פראיים בהרים ומוכרת אותם כדי לקנות מלח ומצרכים אחרים הנדרשים ביום יום.

לעתים נדירות יש לנו ירקות כלשהם כתוספת למצרכים העיקריים ואיננו משתמשים אף פעם בשמן בבישול. הצעירים עוזבים את הכפר שלנו ואינם רוצים לחזור לשם בגלל תנאי המחייה העלובים. אבל מאז התחלתי לתרגל פאלון דאפא אני מרגישה שאני האישה המאושרת ביותר בעולם מפני שיש לי את המאסטר ואת הדאפא.

המאסטר אמר לנו:

"בעיני המוארים הגבוהים לחיות כמו בני אדם אינה המטרה וחיי אדם לא נועדו להיות אנושיים, אלא לאפשר לך לחזור. בני אדם סובלים רבות, ואילו המוארים חושבים שככל שאדם סובל, כך טוב יותר, כי אדם צריך למהר בתשלום חובותיו זה מה שהם חושבים." ("ג'ואן פאלון" הרצאה רביעית, "שיפור השין-שינג").

עקב החיים שלי באזור המרוחק הזה, ההבנה שלי לגבי הסבל שונה מזו של אלה הגרים בסביבות פחות עניות. כיום אני יודעת שלשאת מצוקות זה משלם קארמה והופך אותה לדה ולגונג. קושי הוא בדיוק מה שהמטפח רוצה. בורכתי בכך שקיבלתי את ההזדמנות הזאת בקלות. כנראה שהמאסטר רב החסד בחר את המקום הזה עבורי. אני מודה למאסטר מעומק לבי.

לשחרר את הרגשות למשפחה

בעלי היה בעבר בעל מזג רע מאוד והיה מקלל ומכה אותי לעתים קרובות. נהגתי להשיב מלחמה והייתי מלאת תרעומת. כשילדתי את בתי כמעט מתתי מדימומים. רופא בן 90 של רפואה סינית הציל את חיי. אבחנו אצלי מספר מחלות, אבל מאחר שהיינו עניים, יכולתי רק להמתין למוות.

למרבה המזל, בפברואר 1999בעלי ואני התחלנו לתרגל פאלון גונג. קראתי את כל ספרי הדאפא ותרגלתי את התרגילים. בריאותי השתפרה ותוך זמן קצר כל המחלות שלי נעלמו. לכן אני מאמינה בנחישות במאסטר ובדאפא. אחרי שהרדיפה החלה, כמעט כל המתרגלים בכפר שלי פחדו מדי להמשיך לתרגל, ובכלל זה בעלי.

אחיו הנכה של בעלי נפטר במהלך השנה שבה מקום עבודתו תגמל כל עובד בבונוס גדול. כיוון שבעלי נראה דומה מאוד לאחיו, גיסתי ביקשה ממנו להעמיד פנים שהוא אחיו ולבקש את הבונוס עבורה. התנגדתי לכך חריפות, מפני שגיסי כבר נפטר. בעלי חשב שהוא עושה מעשה טוב וסירב להקשיב להסבר שלי על בסיס עקרונות הדאפא.

המאסטר אמר:

"אינך יכול להתערב בחיים של אחרים וגם אינך יכול לשלוט בגורל של אחרים כולל של אשתך, בניך, בנותיך, הוריך או אחיך. האם אתה יכול להחליט על הדברים האלה?" ("ג'ואן פאלון" הרצאה רביעית, "שיפור השין-שינג")

משום שבעלי העמיד פנים שהוא אחיו הנכה, הוא חלה והפך לנכה בעצמו. הוא התחרט עמוקות על כך, אבל זה כבר היה מאוחר מדי והוא נפטר.

מיד לאחר מותו של בעלי, נודע לי שבתי נישאה לאדם המתעלל בה ושולט בה. סיפרתי לה על דרך לעזוב אותו, אבל היא לא הקשיבה. הייתי כל כך עצובה שנהגתי להטיח את ראשי כנגד הקיר בבכי. בתי היא בת המשפחה היחידה שנותרה לי בעולם הזה.

כשמיררתי בבכי שמעתי לפתע את קולו של המאסטר:

"עם החזקה לחיבה משפחתית, האדם בטוח יתעייף, יסתבך ויתענה בגללה. הוא אוחז בחבלי החיבה ומוטרד בגללם בכל חייו. אחרי שהשנים יחלפו, יהיה מאוחר מדי להתחרט." ("יסודות להתקדמות במרץ", "הימנעויות של מטפחים")

קולו היה מלא בחמלה. הפסקתי לבכות ונרגעתי. נוכחתי לדעת שמטפחים צריכים לסלק את ההחזקה לרגשות. כיצד אוכל להתקדם בזמן שאני עטופה ברגשות? אם לא אשחרר זאת, אני אהפוך להיות כמו אדם רגיל ואטפח עצמי לשווא. החלטתי שההחזקה שלי לא תועיל לי. היה עלי ללכת אחר דבריו של המאסטר כדי לשחרר את ההחזקה שלי.

החלטתי לא לענות את עצמי לגבי נישואיה של בתי, משום שלא יכולתי לראות את היחסים הקארמתיים ביניהם. היא זאת שצריכה להחליט מה לעשות. מאז נרגעתי, ונעשיתי למטפחת המתקדמת קדימה במרץ.

אמונה חזקה בדאפא

בכפר הייתה אישה אחת זקנה, בשנות ה-90 שלה, שגם היא לא וויתרה על הטיפוח אחרי שהחלה הרדיפה. היא הפכה לאלמנה בגיל 42 וסבלה מצוקות רבות משום שגידלה 7 ילדים. כל ילדיה עזבו את הכפר ואני ביקרתי אותה לעתים קרובות ולמדתי איתה את הפא. אפילו שהיה לה קשה לקרוא, היא ניסתה כל יום. היא הצליחה לתרגל את תרגיל המדיטציה בשתי רגליים מצולבות במשך שעתיים. אולם גם היא חוותה מבחן עקב הרגשות שלה לילדיה. יום אחד נראה היה שהיא חטפה שבץ. הילדים שלה ביקרו אותה ורצו לקחת אותה לבית החולים.

כששמעתי זאת ניגשתי מיד לביתה וקראתי לה את הקטע ב"ג'ואן פאלון" לגבי סילוק הקארמה. שאלתי אותה אם היא רוצה ללכת לבית חולים והיא הנידה ראשה בשלילה. אזרתי אומץ ואמרתי לילדיה: "אמכם אינה רוצה ללכת לבית החולים. אתם צריכים לקבל את החלטתה".

אחד מבניה שאל: "אם היא לא תלך לבית החולים, והיות שאיננו יכולים להישאר איתה כדי לטפל בה – האם תהיי מוכנה לטפל בה? ידעתי שהוא רומז, בהתחשב בגילה, שאחשב כאחראית אם אמו תמות. בני משפחתו גם הם הסכימו איתו. שאלתו העמידה אותי לפתע במצב קשה. אבל כמטפחת שיש לה אמונה חזקה בדאפא לא היה מקום לסגת. אמרתי: "אם אתם נותנים בי אמון כל כך, בהחלט שאטפל היטב באמכם".

כל יום למדנו את הפא, תרגלנו ושלחנו מחשבות נכונות. אם היה עלי לצאת כדי לחלק עלוני דאפא, הייתי אומרת לה לשנן שוב ושוב בלבה פנימה: "פאלון דאפא הוא טוב! אמת-חמלה-סובלנות זה טוב!"

היא השתפרה לאט ויכלה שוב לדבר ולזוז. אני לגמרי מאמינה שהמאסטר היה איתנו. אחרי שישה חודשים בריאותה שבה לקדמותה. החלמתה אימתה לילדיה ולמשפחותיהם את הכוח של הפאלון דאפא. שבע משפחות ניצלו. הם הודו שחששו כשהפקידו בידיי את אימם, ושהם תכננו אז תורנות לבוא ולטפל בה.

אנשים מהאזורים ההררים הם ישרים ופשוטים

הטיפוח במהלך הרדיפה גרם לי להבין שעלי להבהיר את העובדות לגבי הפאלון דאפא לאנשים באזור מגוריי.

יש מאות אנשים בכפר שלי. ביקרתי בכל בית, בזה אחר זה, שוחחתי איתם על הדאפא ועזרתי להם לפרוש מהארגון הקומוניסטי אליו הצטרפו. את אלה שעזבו את הכפר שלנו ביקרתי ברגע ששמעתי שהם הגיעו לבקר את משפחותיהם. רוב האנשים שגדלו בהרים הם אנשים ישרים ופשוטים. לא קשה לעזור להם לראות את טבעה של המפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס).

בן כפר אחד שאל: "שמעתי שהמורה שלכם אינו מאפשר לאנשים לקחת תרופות?" עניתי: "למורה שלי לא אכפת אם אתה לוקח תרופה או לא. אם אין לנו המטפחים מחלות, מדוע עלינו לקחת תרופות?"

חלקם חזרו על שקרי התעמולה לגבי המאסטר, שהוא צבר סכום עתק של כסף. אמרתי להם: "כתלמידה של המאסטר, לא שילמתי לו אגורה.אל תקשיבו לשקרים של המק"ס. הם מרמים אנשים. הם ביצעו כל כך הרבה פשעים שהשמים לא יוכלו לסבול אותם. התרחקו מהמפלגה כדי להיות בטוחים".

כל עמיתיי הכפריים עזבו את המק"ס מלבד אחד.

תיאמתי גם עם עמיתיי המתרגלים לשוחח עם אנשים על הפאלון דאפא והרדיפה בערים הסמוכות למחוז שלנו. תלינו סיסמאות דאפא על עמודי תאורה, לצדי הדרכים ועל קירות השווקים. הייתי בין הראשונים שהגישו את התביעות המשפטיות הראשונות נגד ג'יאנג דזה-מין.

למרות שלא למדתי הרבה בבית ספר, קניתי ציוד בטכנולוגיה גבוהה שאפשר לי לייצר חומרי מידע של הדאפא. התקנתי צלחת לווין כדי שאוכל לצפות בתוכניות טלוויזיית NTD. קניתי טלפון נייד, נגן MP3 ומכשירי ווידיאו.

מאז שהאינטרנט זמין בכפר שלנו, אני חוסכת כסף לקניית מחשב. זה יעזור לי להשיג את כתבי המאסטר האחרונים וחדשות מאתר מינג-הווי. זה גם מסייע לי להישאר בקשר עם מתרגלים עמיתים שלי מכל העולם. אני נחושה ללכת צמוד עם הקצב של המאסטר, ולהביא את הטוב ביותר לכפר ההררי המרוחק הזה.