התחלתי לתרגל פאלון דאפא (פאלון גונג) בשנת 2000. לפני כן, הייתי "בוס" בפשע המאורגן בסין, ועסקתי בקרבות, סחיטה ומעשי פשע. אנשים רבים שנאו אותי ונטרו לי טינה.

מאוחר יותר הלשינו עלי. נשלחתי למרכז מעצרים ונשפטתי ל-18 שנים בכלא. אבל אנשים עדיין פחדו ממני, כיוון שלעתים קרובות היכיתי אסירים אחרים ומעולם לא הקשבתי לשומרים.

איך הגעתי לפאלון דאפא

המפלגה הקומוניסטית הסינית (מק״ס) החלה לרדוף את הפאלון גונג ב-20 ביולי 1999. התעמולה התפשטה בכל מקום דרך גופי התקשורת השונים שבשליטת הממשלה, ולא פסחה על בתי הכלא ומרכזי המעצרים. כל אדם שם אולץ לגנות את הפאלון גונג.

בכל פעם שהיה זה תורי לגנות את התרגול, נאלמתי דום ונעשיתי מבולבל, לא הצלחתי לזכור מילה מהנאום שהכנתי. החזה שלי הרגיש מכווץ והרגשתי קוצר נשימה.

כשהייתי במרכז המעצרים מתרגל פאלון גונג היה כלוא יחד אתי. שאלתי אותו מספר שאלות על התרגול ורציתי ללמוד, אבל הוא רק חייך ואמר לי שאני לא אהיה מסוגל לעשות זאת.

התרגזתי ודרשתי לדעת למה הוא חושב כך, אבל הוא רק חייך חזרה.

מתרגל אחר בשם לי הוכנס לתא שלנו כמה ימים מאוחר יותר. היה לו ברשותו גליל של ניירות עם המילים ״הונג יין״.

כשנשאל מה זה, הוא ענה ״אלה השירים שכתב המאסטר של הפאלון גונג. אני לומד אותם.״

שאלתי אותו על איזה חוק מחוקי המדינה הוא עבר. הוא ענה: ״לא עברתי על שום חוק. זו הממשלה שעושה טעות איומה.״

לי ניקה את הרצפה מדי יום. שאלתי את האסיר הממונה על התא שלנו למה תמיד הקצו לו את ניקוי הרצפה. הממונה ענה, ״הוא היחיד שמוכן לעשות זאת״.

כעסתי על הממונה ונזפתי בו. הבחור המסכן נעשה כה מפוחד שהוא הבטיח להקצות מיד מישהו אחר לעשות את העבודה.

ב-21 במרץ 2000, הוכנס לתא שלנו מתרגל פאלון גונג בשם וואנג. לוואנג היה חיוך על פניו כל הזמן. גיליתי שהוא לא אכל כבר שלושה ימים.

השומר הממונה על התא שלנו אמר לכמה אסירים לענות אותו. ידעתי שהם ישפכו 50 קערות של מים קרים על ראשו, מכיוון שזהו החוק הלא כתוב שכל אסיר חדש זוכה לעינוי מסוג זה.

אז כבר הייתי בקשר עם כמה מתרגלי פאלון גונג ופיתחתי רגשות טובים מסוימים כלפיהם. כאשר האסירים עמדו לעשות מה שהשומרים אמרו להם, הזהרתי אותם בחומרה, ״שלא תעזו לעשות זאת!״ אז הם לא עשו זאת.

וואנג דיבר איתי באריכות רבה על הטוב והיופי של הדאפא. התנהגותו הכנה ריגשה אותי. רציתי ללמוד את התרגילים, אז הוא לימד אותי.

תוך זמן קצר שלטתי בכל חמשת התרגילים והרגשתי איתם טוב מאד. וואנג אמר לי שרק לעשות את התרגילים זה לא מספיק, ושאני צריך לקרוא את הספר "ג׳ואן פאלון".

וואנג שוחרר במהרה. ביום לאחר שעזב, השומר בתפקיד אמר לי שוואנג בא למחנה העבודה בכפייה כדי לראות אותי אבל לא איפשרו לו. כשיום הביקור הגיע, הבחנתי באדם שהסתכל לכיווני. הוא התקרב אלי ושאל אותי אם אני מכיר את וואנג. עניתי לו ״הבאת לי את הספר?״

כך השגתי עותק משלי של "ג׳ואן פאלון". אבל לא סיימתי לקרוא אותו, והנחתי אותו בצד.

יותר מחודש לאחר מכן הוכנס מתרגל אחר של פאלון גונג לתא שלי. הוא נראה מופתע ביותר כשהראיתי לו את הספר "ג׳ואן פאלון", ושאל ״איך השגת את זה?״

אמרתי לו שהוא יכול לשאול ממני את הספר. הוא היה אסיר תודה, והמשיך לקרוא אותו במשך ימים.

התחלתי לתהות מה הוא מצא כל כך מעניין בספר, וחשבתי שעלי להעיף שוב מבט במה שכתוב שם. אז ביקשתי ממנו את הספר חזרה.

המתרגל החזיר לי את הספר, אבל אמר: ״אוכל לקבל אותו שוב כשאתה לא קורא אותו?״

כשקראתי את "ג׳ואן פאלון" בפעם הזאת, לא יכולתי להניח אותו מידיי. כל מילה של המאסטר נגעה בי. חסדו העצום נכנס עמוק ללבי. המאסטר עבד כל כך קשה וכל כך הרבה זמן כדי להחזיר אותי סוף סוף לנתיב הנכון הביתה. המאסטר עשה ונשא כל כך הרבה עבורי כדי להבטיח את הצלתי!

דמעות זורמות על פניי כשאני כותב מילים אלה.

14 שנה של אימות הפא ומחאה כנגד הרדיפה

מאז ואילך קראתי את הספר מדי יום. השומר שאל אותי מה אני קורא. כשאמרתי לו שזה "ג׳ואן פאלון", הוא אמר בבוז: ״אדם כמוך רוצה לתרגל פאלון גונג?״

חזרתי לקרוא בספר שלי ולא שמתי לב לדברי השומר. למדתי את הפא בנחישות ותרגלתי מדי יום.

אחרי שלושה חודשים היתה לי יציאה עם כמות גדולה של דם שחור שזרם. אחר כך הרגשתי מאד בנוח. כשהזכרתי זאת בפני המתרגל, הוא אמר לי שזה דבר טוב כי המאסטר מטהר את גופי.

המאסטר דיבר על טיהור הגוף ב"ג׳ואן פאלון", וזה קרה לי. הייתי כה נרגש ואמרתי לעצמי בלבי שאני אתרגל עד הסוף!

המנהל של מרכז המעצרים וקבוצה של שומרים הגיעו לבדוק את האסירים יום אחד. הם מצאו אותי יושב על הרצפה עם ערימה של פלפלים לידי, ורצו לדעת מה אני עושה.

הם פרצו בצחוק כשאמרתי להם שאני עובד. כולם ידעו שתמיד סירבתי לעשות כל עבודה שהיא. לא הגבתי אליהם ורק המשכתי לעבוד.

יום אחד במהלך העבודה עמדתי, כשאסיר צעיר שהיה ממונה על אסירים אחרים צעק עלי לחזור לעבודה. הסתכלתי עליו בחיוך בלי לומר מילה. בעבר, הייתי צועק עליו בחזרה או אפילו מכה אותו.

כשאחרים ראו שהוא צועק עלי, הם מיהרו לעצור אותו. הוא נעשה מפוחד מאד כשאמרו לו מי אני.

נהניתי ממידה רבה של חופש משום שאנשים פחדו ממני, וזה אפשר לי להשיג חומרי דאפא ממתרגלים בחוץ. אז הייתי חולק אותם עם המתרגלים בפנים.

אמרתי לאסירים הממונים בכל האגפים לא לענות מתרגלי פאלון גונג, ולהרשות להם ללמוד את הפא ולעשות את התרגילים. דאגתי לכך שמתרגלים לא יירדפו בשום צורה.

מאומר יותר העבירו אותי השומרים למרכז מעצרים מחוץ לתחום השיפוט המקומי. שם נכבלו ידיי מאחורי גבי למשך 24 שעות. האזיקים חפרו לתוך בשרי. לאחר מספר שעות הכאב היה מייסר, אז התחלתי לדקלם את שירו של המאסטר:

"מחשבות נכונות ופעולות נכונות

המואר הגדול אינו פוחד מסבל
רצונו מחושל מוצק כיהלום
ללא החזקה לחיים או למוות
הולך בדרך תיקון הפא בגלוי ובאצילות"

לי הונג-ג'י
29 במאי 2002

שיננתי את זה שוב ושוב. שרדתי את העינוי, ואז מחיתי נגד ההתעללות בשביתת רעב. הפסקתי לאכול למשך תשעה ימים.

עורי כבר הפך חיוור כשנלקחתי לבית החולים. שמעתי את הרופא אומר לשומרים: ״למה אתם מחכים כל כך הרבה זמן עד שאתם מביאים אותם לפה? אם תעשו כך בפעם הבאה, אל תטרחו אפילו…״

הם ניסו להאכיל אותי בכפייה, אבל התנגדתי בעוז. הם השתמשו במכשיר מיוחד כדי לפתוח את פי והצליחו להכניס מעט מזון, אבל ירקתי את הכל.

הם לא ידעו מה לעשות אתי, אז לקחו אותי חזרה למרכז המעצרים המקומי. ראש המחלקה שם הצליח פעם לגרום למתרגל לוותר על הפאלון גונג תוך יום על ידי שימוש בעינוי "מיטת המוות". הוא איים להשתמש באותו סוג של עינוי עלי אם לא אפסיק לתרגל פאלון גונג.

הוא ידע שהאסירים המקומיים לא יעזו לגעת בי, לכן הוא אסף מספר אסירים שלא היו מהאזור כדי לקשור אותי למיטת המוות.

מתחו אותי עם הגפיים קשורות לארבע הפינות של המיטה, והשאירו אותי שם למשך שעות. לא יכולתי לזוז. התחלתי שביתת רעב כדי למחות. כמה אנשים שהכרתי התחננו בפני לאכול משהו ביום החמישי, אבל סירבתי. הם החליטו להאכיל אותי בכפייה ביום הבא.

כשישה אנשים גדולים באו אלי. הם נשאו אותי ממיטת המוות לכיסא. מישהו ניסה לדחוף בכוח צינור דרך הנחיר שלי. אחד אחרי השני הם ניסו אבל אף אחד מהם לא הצליח, ואז הם ויתרו ועזבו.

הם חזרו אחר הצהרים ואמרו לי לשתף פעולה, אבל לא הסכמתי. אז שמעתי קול באוזני ״שלח מחשבות נכונות!״

ברגע שהתחלתי לשלוח מחשבות נכונות, ראיתי דברים זעירים נופלים כמו טיפות גשם, בגודל של חוד מחט. חלקם השמיעו קולות תסיסה.

שמעתי את הרופא של הכלא אומר ״לא אעשה זאת. הספיק לי!״ הוא עזב. האחרים עזבו לפתע.

עוד אנשים נשלחו כדי להתחנן בפני שאוכל. אמרתי להם ״אם ראש המחלקה לא ישחרר אותי ממיטת המוות וירשה לי לקרוא את הספר שלי ולעשות את התרגילים, אמשיך בשביתת הרעב.״

ראש המחלקה בסופו של דבר ויתר והרשה כל מה שביקשתי. מאותו יום, ניתן לי חופש רב לתרגל פאלון גונג. גם השתמשתי בכל הזדמנות כדי לדבר עם כל מי שפגשתי על הדאפא.

מאוחר יותר העבירו אותי לכלא באו-דינג, שם המשכתי לתרגל פאלון דאפא.

פעם אחת שמו אותי בבידוד, אז התיישבתי לשלוח מחשבות נכונות. שומר ראה במצלמת האבטחה מה שאני עושה, והגיע עם אלה חשמלית.

לא פחדתי, אבל שלחתי מחשבות נכונות חזקות כדי שמכות החשמל ישפיעו על מי שנותן אותן.

ברגע שהאלה נחתה על גופי, שמעתי את השומר זועק בכאב, והוא הלך. הוא לא ניסה לגעת בי יותר.

המאסטר אמר:

״הדאפא אינו עוזב את הגוף,
גֶ'ן-שָן-רֶן נָצוּר בלב;
ארהאט כביר בעולם הזה,
אלוהויות ורוחות יראים עד מאוד.״ ("מוסריות אדירה", ספר השירים "הונג יין")

תמיד נשאתי עלי ספרי דאפא וחומרים אחרים כדי שאוכל לתת אותם למתרגלים כשאתקל בהם.

בכלא נערכו חיפושים מדגמיים וחיפושים על הגוף באופן קבוע. נהגתי לשלוח מחשבות נכונות כדי שהם ידלגו עלי. כאשר זה נראה כאילו אני אהיה הבא בתור לחיפוש, משהו תמיד היה קורה או שהאדם שביצע את החיפוש נקרא פתאום למשימה אחרת.

מעולם לא נערך עלי חיפוש במשך עשור, כך שחומרי הדאפא שנשאתי עלי מעולם לא נתגלו. זה היה באמת לא ייאמן ומדהים. ידעתי שהיה זה חסדו הרחום של המאסטר שהגן עלי והציל אותי בכל פעם.

מתרגל הוכה כה קשה על שתרגל את תרגילי הפאלון גונג, שהיה צריך לקטוע את רגלו. היינו בסערה כששמענו מה קרה, וכל המתרגלים כתבו מכתבי תלונה לרשויות כדי לחשוף את המעשה הברוטלי של השומרים. אבל רק המכתב שלי התקבל.

הצלחתי גם להוציא את החדשות החוצה, כך שהמתרגלים יכלו לפרסם אותן באתר מינג-הווי. השומרים זעמו כשגילו זאת.

הם שמו אותי בכלוב מתכת קטן במהלך הלילה כך שלא יכולתי לזוז, ואזקו אותי ותלו אותי על עץ שהיה שורץ נמלים במהלך היום. העינוי הזה נמשך למעלה משבוע.

הצלחתי להתמודד עם השהות בכלוב הקטן, ומצאתי שהנמלים התרחקו ממני כשהייתי תלוי מהעץ.

אני אסיר תודה על הגנתו ושמירתו של המאסטר במשך יותר מעשור.

לעשות היטב את שלושת הדברים

ביליתי 16 שנים בכלא, 14 מהן כמתרגל פאלון דאפא. בסביבה הנוראה ההיא נשארתי יציב בטיפוח שלי, וסמכתי על האמונה המוחלטת שלי בדאפא ובמאסטר, כשאני עושה כמיטב יכולתי לעשות את שלושת הדברים היטב. גם עזרתי ליותר מאלף איש לפרוש מהמק״ס ומהארגונים המסונפים לה.

תחת השגחתו והגנתו של המאסטר מצאתי את הכיוון והמשמעות של חיי.

אחרי שחרורי ב-2014, משפחתי וחברים, עדיין תחת השפעת השקרים והתעמולה של המק״ס, ניסו לשכנע אותי להפסיק לתרגל.

השתמשתי בניסיון האישי שלי כדי לספר להם על היופי והטוב של הדאפא, וכדי להסביר להם שלולא הדאפא והמאסטר לא הייתי הופך לאדם טוב יותר, אדם בריא ושלם.

הם גם הבחינו בשינויים שחלו בי. ההבעה וההתנהגות שלי שהיו פעם אכזרים הוחלפו בטוב לב ועדינות. למעשה אני נראה עכשיו די נאה, עם עור בהיר וורדרד והתנהגות מתונה וידידותית.

הכוח של הדאפא נגע ללבם כל כך שחלקם עזבו את המפלגה וחלקם התחילו לתרגל פאלון גונג.

באשר לידידיי הישנים, למרות שכולם ידעו על 16 השנים שלי בכלא, כולם התנדבו לעזור לי כך שאוכל להקים עסק חוקי משלי. בתמורה, עזרתי להם לפרוש מהמק״ס.

מתרגלים עמיתים ואני משתפים פעולה ועוזרים זה לזה במשימותינו כדי לעשות את שלושת הדברים היטב, לעזור למאסטר בתיקון הפא ולהציל אנשים.

אני מוסר עצמי בענווה למאסטר, מתוך הכרת תודה עמוקה.