לפני כשנה התגלגל לידי עלון של הפאלון דאפא. במשך שלושה חודשים העפתי עליו מבט חטוף מידי פעם כשבכוונתי להתחיל לקרוא בו. במשך עשרים השנים האחרונות מדטתי במדיטציה טרנסנדנטלית, ובתשע השנים האחרונות הוספתי תיקשור, ביו אנרגייה, רפלקסולוגיה, ארומטרפיה ומה לא. מרוב דרכים הכל החל להתבלבל לי וחשתי שאיבדתי את דרכי הרוחנית. הרגשתי שמשהו מרכזי חסר בחיי. לא מצאתי מנוחה ורגיעה גם לאחר שיצאתי לגימלאות. בחדר כושר בו התעמלתי עשתה לי המדריכה היכרות על רגל אחת עם הדאפא וסיפרה לי על חוקי היקום :אמת  חמלה וסובלנות, ועל נסיעתה לשטוקהולם.

לפני תשעה חודשים החלטתי לפתוח את העלון והתחלתי לקרוא בעיון. הלב וההגיון משכו אותי כמו מגנט לדעת עוד ועוד. צילצלתי למתרגלת אחת איתה עבדתי פעם, וקבענו להפגש. ככה החלה דרכי בדאפא. קניתי את הספר "ג'ואן פאלון".

המתרגלת לא נידבה לי שום אינפורמציה מיותרת. "תקראי בספר, תלמדי לתרגל, ואז תביני". קל מאד, אך היישום היה קשה מנשוא. הגעתי לאתר התרגול פארק, למדתי את התרגילים, קיבלתי הסבר על "מחשבות נכונות", התחלתי לקרוא – ולא הצלחתי לקרוא עמוד מבלי שנרדמתי.

הגעתי למפגש לימוד והחזקתי מעמד לאורך כל הקריאה. התחלתי לקרוא בלי הפסקה באינטרנט מאמר אחרי מאמר של המורה. קראתי את כל מה שקשור במק"ס (המפלגה הקומוניסטית הסינית הרודפת את מתרגלי הפאלון דאפא בסין),קראתי הוראות ל"מחשבות נכונות" וכל הזמן הייתי בקשר עם המתרגלת העמיתה להבהרת מושגים ותהליכים.

בחודשיים הראשונים קרו לי כל ההפרעות האפשריות .אבי נפטר, באמצע השבעה קיבלתי כאבי שיניים מחרידים, ובדיעבד אני מבינה כיום מדוע כל החומר של הזריקות שהרופא הזריק לי להרדמה השפריץ החוצה לפליאתו של הרופא. לא היה אז מנוס מלעקור שתי שיניים. בהמשך תקפו אותי כאבי ראש עזים, שפעת, כאבים בחזה. הקריאה בספר הייתה לי כמו סלע איתן בכל אותו זמן . בעקשנות ובנחישות ובעידודה של המתרגלת התעלמתי מכל המכאובים ואמרתי לעצמי שאלה הפרעות או החזקות שאני לא מקבלת ולא מכירה בהם.

עם הבנתי מהי "דרך שנייה", עזבתי את חדר הכושר. תוספי המזון שנהגתי לצרוך נעלמו מן המדף שלי. הקפדתי לתרגל יום יום למרות שסרט ההקלטה בטייפ נקרע, קראתי את הפרק היומי לבד או בקבוצה, יצאתי להבהרת אמת מדי פעם, והקפדתי מאוד על טיפוח השין שינג שלי.

דרך הטיפוח שלי אולי איטית יותר, אך בכל פעם שאני ממהרת להשיג עוד ועוד אני חוזרת כמה צעדים אחורה. המורה מדגיש בכל פרק כמעט את היתרון והחיסרון בהיותנו מתרגלים בחברת האנשים הרגילים. ההרמוניה שעלינו ליצור בסביבת הטיפוח שלנו היא למעשה הבסיס להתקדמות לקראת השלמות. קל מאוד להתגרש ולחיות כפי שהיית רוצה, להיות תמיד בחברת מטפחים שמבינים את דרכך . מצד אחד זהו סיפוק עצום לדעת שהיום הספקת המון מטלות להבהרת האמת עם חבריך לדרך, אך מצד שני זו אכזבה  שאינך יכול לממש כל זאת בתכיפות הרצוייה. לבעלי קשה מאוד לקבל את דרכי, וכמו שמתואר בספר "ג'ואן פאלון" הוא מפריע, מעיר, רוטן וכועס, למרות שבשיחות עמו מתברר לו שאני משתדלת תמיד לא להפריע לו. אני מתרגלת בשעות שהוא ישן או אינו בבית, אני מתארחת ומארחת כרגיל, ולמעשה חיה את היום יום בחברת האנשים הרגילים עם כל הקושי בכך. אך ישנו גם הישג: התקשורת המילולית בינינו הפכה מאוד פורייה. הייתי המומה שכאשר סיפרתי לו על הגאלה בפריס הוא לא רק הציע שאסע, אלא אף שהוא יצטרף גם כן. אני חושבת שזאת התקדמות ממשית לשנינו. אני מודה לו בליבי על כל קונפליקט שנוצר בינינו,  ומשתדלת להרים את רמת השין שינג שלי באמצעות הקונפליקט. הילדים מקבלים אותי יותר בסבלנות ובסובלנות, והנכדים זוכים שאקרא לפניהם בספר בכל פעם שהם חולים. כך שאתם מקבלים תמונה פחות או יותר של דרך טיפוח ייחודית שדרכה אל "הגוף האחד" של המתרגלים נעשית יותר באמצעות קריאת מידע באינטרנט על הנעשה, וכתיבה ביחד ולחוד של מאמרים העוסקים בהבהרת האמת.

תודה שהשתתפתם בהתנסויותיי בדרכי לטיפוח.