תרגלתי פאלון דאפא במשך 10 שנים. בהתחלה לא הייתי ממש רצינית. אבל אחרי שקראתי סיפורים על מתרגלים שעזרו להציל אנשים באמצעות חלוקת חומר מידע להבהרת אמת, יצאתי החוצה לחלק חומרי מידע לבדי. אבל לא החזקתי מעמד זמן רב.

אני רוצה לשתף כיצד שיניתי את המושגים שלי כדי להיות יותר חרוצה בנושא של הצלת אנשים.

לחזור שנית לחלוקת חומרי מידע להבהרת אמת

בשנים האחרונות אף אחד לא חילק חומרי מידע להבהרת אמת באופן שיטתי באזור שלי. היו מטפחים שחילקו לפעמים. הייתה לי משאלה להגיע לכל אחד בעיירה שלי, אבל היו כל מיני הפרעות, וההחזקה שלי לנוחות גם כן עצרה אותי.

בשנת 2016, החלטתי לחלק חומר מידע לכל משפחה בעיירה לפני תחילת העונה בחקלאות. כל בוקר מכרתי ארוחות בוקר כדי להתפרנס. העסק שלי נעשה דורשני מאוד בחודש מארס.

היו לי גם הסחות דעת מכל מיני עניינים במשפחתי. בתי עזבה את הלימודים במכללה וחזרה הביתה, אבל בעלי הכריח אותה לחזור לשם. גם אבא שלי תמך בבעלי בנושא הזה.

בתי בת ה- 6 בדיוק החלה ללכת לבית הספר. בדיוק כשהייתי מוכנה לצאת בערב לחלק חומרי מידע, היא הייתה מתחילה להשתעל ולבכות. בכל פעם שראיתי את ערימת חומרי המידע בביתי, הרגשתי חרדה מאוד.

ערב אחד לקראת סוף מארס תכננתי לחלק חומרי מידע ביחד עם מתרגל נוסף. הבת שלי התחילה להשתעל ולבכות ולא רצתה ללכת לבית הספר. הפעם הייתי נחושה לא להיות מושפעת מההפרעות ואמרתי למאסטר במחשבתי, "מאסטר, בבקשה עזור לי לחזק את המחשבות הנכונות שלי כדי שאוכל להציל אנשים". ואז לקחתי את החומרים ויצאתי.

בערך בשעה תשע בערב הגענו לכפר במרחק של כ- 5 קילומטרים. האורות בבתים דלקו והיו אנשים ברחוב. בגלל שפחדתי להיתפס ניסיתי להתחמק מהאנשים. היו הרבה כלבים בכפר. כלב אחד התחיל לנבוח וגרם לכלבים נוספים לנבוח.

ניסיתי להרגיע את עצמי על ידי שינון הפא:

"הקוסמוס הישן נגמר והקוסמוס החדש התחיל." ("הוראת הפא בוועידת הפא של החוף המערבי ב-2015")

הזכרתי לעצמי שבקוסמוס החדש אין רדיפה. חזרתי על המשפט, "כולם, בבקשה בואו לקרוא את האמת." בהדרגה, הפסקתי לגמרי לפחד – חשבתי רק על להציל אנשים.

לא רציתי לדלג על שום משפחה. השתדלתי להגיע לכל המשפחות הכי מהר שיכולתי, כי הייתי צריכה לחזור הביתה לפני שבעלי מתחיל את ההכנות בשביל העסק למכירת ארוחות בוקר.

כשהגעתי הביתה השעה הייתה כבר אחת וחצי לפנות בוקר. אחרי מנוחה קצרה, התחלתי להכין אוכל יחד עם בעלי. בזמן הכנת האוכל שמתי לב שהרגליים שלי כואבות עד כדי כך שכמעט שלא יכולתי לעמוד. גם לא יכולתי לנשום כל כך טוב, אבל סיימתי לחלק את החומרים להבהרת אמת. אף פעם בחיי לא הייתי כל כך עייפה, אבל הרגשתי טוב.

בתי הקטנה התעוררה בבוקר ואמרה לי בשמחה, "אמא, אני שמחה ללכת לבית ספר!" השינוי הפתאומי הזה היווה אישור להבנה שלי, שכל ההפרעות היו תכנונים של הכוחות הישנים כדי למנוע ממני להציל אנשים. אם אני שמה את הצלת האנשים בעדיפות ראשונה, ההפרעות ייעלמו.

לחלק חומרים להבהרת האמת במשך עונת החקלאות

כשעונת החקלאות החלה, כולם היו עסוקים בעבודה. בכל פעם שהזכרתי חלוקת חומרים להבהרת אמת, תמיד אמרו לי שכולם עסוקים ועייפים, ושאף אחד לא יקרא שום דבר אחרי יום ארוך. אני ידעתי שזו לא מחשבה נכונה, אבל לא ידעתי מה לעשות.

יום אחד כשנחתי אחרי ארוחת הצהריים, שמעתי את המאסטר אומר לי שלהדפיס ולחלק חומרי הבהרת אמת זאת המשימה שלי. החלטתי לעשות את זה לבד. בלילה, חזאי מזג האוויר צפה שלמחרת ירד גשם. זה גרם לא להסס. למרות זאת המחשבות שלי על הצלת אנשים היו כל כך חזקות שהייתי חייבת לעשות את זה. חשבתי שהגשם יגרום לאנשים לא לצאת לעבוד ואז יהיה להם זמן לקרוא את העלונים.

ביקשתי משני מתרגלים לשלוח מחשבות נכונות כדי לסלק הפרעות, ואני הלכתי בלילה לבד. כשכמעט סיימתי התחילו לי התכווצויות שרירים ברגליים. זה כאב מאוד ואני התחלתי להתלונן. "אם היה מתרגל נוסף איתי לא הייתי סובלת כל כך הרבה". מיד הבנתי שאין עליי להאשים אף אחד.

בגלל שאף מתרגל לא הצטרף אלי, לא הספקתי לחלק חומר לכל המשפחות לפני העונה הבוערת. יום אחד שמעתי את בעלי אומר: "עומד להיות שיטפון גדול בדרום". נדהמתי מכיוון שלא יכולתי להרשות ששיטפון יתרחש באזור שלי.

התחלתי לשתף במחשבות שלי מתרגלים אחרים. אמרתי שהמחשבה שאף אחד לא יקרא את החומר להבהרת אמת במשך העונה הבוערת הייתה לא נכונה. אם כולנו נאמין בה היא תתגשם. הרי העלונים קשורים לחיים של כל אדם, אז איך יכול להיות שהם לא יקראו אותם? אמרתי שאנחנו צריכים לסלק את המחשבות האלה כדי שאנשים יקראו את החומר. כולנו הסכמנו והתחלנו לפעול.

יצאנו החוצה ביחד שש פעמים לחלוקת חומרים לכל משפחה באזור שלי, ואפילו הספקנו לחלק באזורים מרוחקים יותר.

מתרגלת עמיתה ואני שיתפנו פעולה טוב מאוד. כשנקלענו למצבים מסוכנים היא תמיד הייתה רגועה ובפועל שום דבר רע לא קרה. בכל פעם שהיא ראתה שער פתוח, היא נכנסה לתוך החצר והניחה את העלונים במקום בולט לעין. אף פעם לא השלכנו את החומר מעבר לחומה.

אנחנו צריכים לסלק את הפחד, לשפר את עצמנו, ולסלק החזקות לנוחות ולפחד, אנחנו לא צריכים לחשוב כל הזמן על "עצמי", אלא לחשוב איך להציל אנשים.

אנא ציינו בטובכם כל דבר שאינו הולם.