התנסות מוועידת הפאלון דאפא לשיתוף התנסויות בטיפוח שנת 2015 בטייוואן

ברכות מאסטר נכבד! ברכות, מתרגלים עמיתים!

איך קיבלתי את הפא ולמדתי להסתכל פנימה

אני בן 13, בכיתה ו'. התחלתי לטפח בדאפא ב-6 בספטמבר 2011; זאת הייתה הפעם הראשונה שמיוזמתי שאלתי את אמי אם אוכל ללמוד איתה את הפא. היא שמחה מאוד לשמוע את זה, ומאז אנו לומדים את הפא יחד כל יום.

היא לימדה אותי לדקלם את "הלב מתעורר בעצמו" מ"הונג יין 2". באותה תקופה לא ידעתי לקרוא את המילים, ויכולתי רק לשנן משמיעה. דקלמנו את השיר יחד כשהיא באה לאסוף אותי מבית הספר, וגם לפני השינה. בהדרגה הצלחתי לשנן אותו. לצערי לא המשכתי לשנן את הפא אחרי כן.

עכשיו אני משתתף כל יום בלימוד פא מקוון לתלמידים צעירים, ואני משתפר מיום ליום. כשנתקלתי בקונפליקטים בבית הספר, הייתי מסתכל פנימה ומגיב לפי הפא. לדוגמה, לאחר שנבחרתי למרוץ ה-100 מטר בבית הספר בשנה שעברה, נעשיתי יהיר והאמנתי שבטוח שאזכה בתחרות. אך כמעט שמעדתי על קו ההתחלה, והגעתי למקום השני.

השנה נבחרתי שוב למרוץ ה-100 מטר, ועדיין הייתה לי אותה גישה. באימון לקראת המרוץ, היו שלושה תלמידים מכיתתי שהגיעו מהר יותר ממני. לא הייתי מרוצה וביקשתי תחרות חוזרת, אך זה הסתיים באותה תוצאה.

לאחר השיעור נזכרתי במה שקרה ובחנתי אם יש לזה קשר להחזקות שלי. הבנתי את ההחסרות שלי, ועוד החזקות רבות נוספות כמו המנטליות התחרותית שלי, הרדיפה אחר תהילה, התפארות, וההחזקה שלי לניצחון ולשבחים מאחרים. אך בזה לא הסתיים העניין; גיליתי שההחזקה שהייתה חבויה עמוק ביותר הייתה הקנאה. קינאתי בחבריי לכיתה שרצו מהר ממני.

כשהמורה ביקש מאיתנו להתחרות שוב, גמלה בלבי החלטה להיפטר מכל המחשבות האחרות ופשוט לעשות את מיטבי. כתוצאה מכך הגעתי למקום הראשון, ואפילו בתוצאה שהייתה מעבר לציפיותיי.

המאסטר אמר:

"אבל השיפור האמיתי נעוץ בוויתור ולא בהשגה." (הרצאת הפא בוועידת הפא בפילדלפיה, ארה"ב, 2002)

הבנתי שכשוויתרתי על החזקות רבות, הצלחתי לרוץ מהר יותר.

כמה ימים לאחר מכן שיתפתי את ההתנסות הזאת עם מתרגלים עמיתים בקבוצת לימוד פא. אחד מהם הזכיר לי באדיבות: "כמטפח, לא צריכות להיות לנו החזקות כאלה. הכוונות שלנו שונות מאלו של אנשים רגילים שרק רוצים להילחם על המקום הראשון. עלינו לעשות היטב את העבודה שלנו. יש יותר מדי חיים ביקום, ולא משנה כמה קשה אתה משתדל, זה לא אפשרי להיות מספר אחד ביקום".

הגעתי אז להבנה עמוקה יותר. תודה לכם, מתרגלים עמיתים!

לתקן את עצמי תוך כדי מבחנים

במשך תהליך הטיפוח שלי גם נתקלתי בקונפליקטים ואתגרים רבים. לדוגמה, התמכרתי למשחקי מחשב. התגנבתי למחשב כשאמי לא הייתה בבית ואמרתי לאחותי שלא תגלה לאמי. איימתי שארביץ לה אם תגלה. במהרה נתקלתי בסדרה של בעיות מחשב כך שלא יכולתי להשתמש במחשב שלי כלל. זה העציב אותי מאוד והרגשתי שזה נורא שאני לא יכול לשחק במשחקי מחשב. אף שידעתי שאני עושה דבר מוטעה, לא הסתכלתי פנימה.

אחרי כמה ימים הבנתי לבסוף שאינני מתנהג באופן ישר, לא הייתי חומל כשאיימתי על אחותי, וכשלתי ביכולת לשאת כשאיבדתי את מזגי. גם עכשיו עדיין לא סילקתי לחלוטין את התשוקה לשחק במשחקי מחשב. מדי פעם אני עדיין מתווכח עם אחותי. אני מתבייש בזה. לאחר ששיתפתי זאת עם מתרגלים עמיתים, הבנתי שעליי להשתמש במחשב כדי להבהיר את האמת במקום לשחק משחקים. אז עכשיו למדתי להשתמש במחשב כדי להבהיר את האמת, לא כדי לשחק.

גם רבתי עם אחותי על הטלוויזיה. לא נתתי לה לצפות בתכנית האהובה עליה, והיה לי אכפת רק ממה שאני רציתי לצפות בו. כשאמי נזפה בי על שאני רב עם אחותי, זה תסכל אותי והתרגזתי מאוד. באותו הרגע לא הבחנתי שזה היה הטבע הדמוני שלי. רק לאחר שנרגעתי הבנתי את הטעות שלי.

המאסטר אמר:

"טבע הבודהא של האדם הוא שן, ומתבטא כחמלה (צי-בֵיי), התחשבות באחרים לפני שעושים משהו, ויכולת לשאת סבל. הטבע הדמוני של האדם הוא רוע, ומתבטא בהריגה, גניבה, שוד, אנוכיות, מחשבות רעות, תככנות, לעורר בעיות על-ידי הפצת שמועות, קנאה, רשעות, השתוללות, עצלנות, גילוי עריות וכו'." ("טבע בודהא וטבע דמוני" מ"יסודות להתקדמות במרץ")

עליי להזכיר לעצמי כל הזמן לא לאבד את המזג.

זמן קצר לאחר שהתחלתי לטפח חוויתי קארמת מחלה רצינית וסבלתי מחום גבוה, סחרחורת וחולשה. אך עדיין התעקשתי ללמוד את הפא, לתרגל את התרגילים, ולשלוח מחשבות נכונות עם אמי. כל הסימפטומים נעלמו למחרת, והלכתי לבית הספר כמדי יום.

בבית הספר אני מרגיש לפעמים בודד ועצוב כי אף אחד לא מבין אותי. הרבה ילדים חושבים שזה מגניב להשתמש במילים רעות ולהתנהג רע, והם לא מבינים מדוע אני צריך להיות תלמיד טוב. אני מרגיש בנוח רק כשאני עם מתרגלים עמיתים.

המורה אמר,

"...,לטפח בשקט בבדידות קודרת, בלי יכולת לראות תקווה, זה הדבר הקשה מכל. כל צורת טיפוח שעושים מחייבת לעבור מבחן כזה ונתיב עם מאפיינים כאלו. רק אם מישהו יכול להתמיד ולפרוץ ברציפות קדימה זה נחשב לנחישות אמיתית." (לימוד הפא בוועידת הפא הבין-לאומית של 2009 בניו-יורק רבתי)

מבהיר את האמת

באחד השיעורים למדעי הטבע המורה דיבר על החדשות האחרונות של "תקרית התפוצצות האבק" בניו טייפה [תקרית בה נפצעו כ-500 איש מכוויות – המער']. היו קורבנות רבים שנזקקו להשתלת עור, ומדינת סין הציעה לייבא לטייוואן עור ממתים. אך משרד הבריאות והרווחה של טייוואן דחה את ההצעה. ניצלתי את ההזדמנות הזו לספר למורה שלי ולחבריי לכיתה את האמת על קצירת האיברים שמבצעת המפלגה הקומוניסטית הסינית. הם היו בהלם.

לאחר השיעור, המורה שוחחה אתי על הפאלון גונג. סיפרתי לה שמתרגלי הפאלון גונג חיים על פי העקרונות של אמת-חמלה-סובלנות. היא התפלאה שרודפים שיטה טובה כל כך, והסברתי לה שהמפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס) פחדה מהפופולאריות הגדלה של השיטה וניסתה כל דבר שבכוחה (אך לשווא) להשמיד את הפאלון גונג. ואז דיברתי על "תרמית ההצתה העצמית" בכיכר טיינאנמן בשנת 2001, וסיפרתי לה שההצתה העצמית לא נעשתה כלל על ידי מתרגלי פאלון גונג, אלא על ידי אנשים שהמק"ס שילמה להם כדי להפליל את הפאלון גונג.

היא תהתה איך תלמיד צעיר שכמוני יודע כל כך הרבה, אז חשפתי בפניה את היותי מתרגל פאלון גונג. היא אמרה שהיא מקווה שהרדיפה תסתיים מהר ככל האפשר, וגם אמרה לי בחיוך, "פאלון דאפא הוא טוב". מזג האוויר היה יפה מאוד באותו היום, וחשבתי שזו אולי תגובתה החיובית של המורה שלי שריגשה את השמים.

מסלק החסרות וממשיך להתקדם באימות הפא

אני אוהב את הסיפור "המסע למערב", והוא החלק האהוב עליי במופע ה"שן יון". מארבע הדמויות בסיפור, הבנתי שהמלך קוף הוא בעל כוח רב עוצמה, אך הוא יותר מדי לוחמני ויהיר; חזירון היה עצל מדי, תאוותן, ואף פעם לא הקשיב לעצת האחרים; בן החול היה תמים אך חרדתי; הנזיר טאנג היה מטפח טיפוסי שלא היו לו כוחות-על (ולא יכול היה להבחין בין אמת או כזב), אך הייתה לו אמונה מוצקה. חֵיילות שמימיים שמרו עליהם בדרך, אחרת מסעם היה קשה אף יותר.

במשך תהליך הטיפוח שלנו, שומרי חוק [שומרי פא] שמימיים וחֵיילות שמימיים משמים שומרים עלינו גם כן. מתוך ההחסרות של ארבע הדמויות מ"המסע למערב" גיליתי את ההחסרות שלי וההחזקות שעליי לסלק. במלך קוף ראיתי את הפקחות שלי אך גם את היהירות וחוסר הסבלנות שלי; בחזירון גיליתי את העצלנות שלי ואת התעקשותי לא להקשיב לאחרים; מבן החול הבנתי שאני גם נבהל בקלות; ולבסוף, הנזיר טאנג הזכיר לי שגם אני מטפח, ושעליי לעבור מבחנים ומצוקות רבים כדי שאוכל לחזור הביתה עם המאסטר.

קידום ה"שן יון"

מנהל בית הספר כבר יודע על מופע ה"שן יון" מניסיוני לספר לו על המופע בשנה שעברה. הוא ראה את חומרי הפרסום בידי ואמר, "איזו מקריות! גם אני הולך לראות את 'שן יון' השנה".

השנה, כשאמי ביקשה ממני לתת למנהל את לוח השנה החדש של "שן יון 2016", לא עשיתי זאת מיד. אך למחרת, המנהל תפש אותי עובר ליד משרדו ועצר אותי כדי לשאול אם אני רוצה לוח שנה של "שן יון 2016" כי הוא קנה 10 עותקים. השבתי שכבר יש לי אחד בבית. אז הוא סיפר לי שעוד שלושה מורים הבטיחו ללכת למופע בשנה הבאה.

אמי הציעה שאשאל את המנהל אם הוא יכול לארגן פגישה בת 10 דקות כדי שצוות הקידום של "שן יון" יספר לסגל בית הספר על המופע. בדקתי אתו ביום המחרת והוא הסכים ברצון. הוא חש שהתלבושות, הריקוד ומוסיקה של "שן יון" הם מושלמים, וש"שן יון" הוא באמת מופע ברמה עולמית.

סיכום

מתחילת הטיפוח שלי ועד עכשיו, אני חושב שהדבר החשוב ביותר שהוארתי אליו הוא שעליי ללמוד יותר את הפא, לעשות היטב את שלושת הדברים, ולסלק את ההחסרות שלי. גם חשוב שאהיה אמיץ מספיק כדי להבהיר את האמת ולהציג את "שן יון" לעולם.

אני באמת אסיר תודה למאסטר החומל שלנו שסולל הכול לאורך הנתיב בשבילי. הוא סידר עבורי הזדמנויות להבהיר את האמת בבית הספר ולהגשים את נדריי הפרה היסטוריים.

הכתוב למעלה הוא רק הבנתי ברמה מוגבלת. אנא הצביעו באדיבות על כל דבר שאינו הולם. תודה לך מאסטר! תודה לכם מתרגלים עמיתים!