6 באוגוסט 2007

הזכות שהעניקו לסין, לארח את המשחקים האולימפיים של 2008, היא למעשה הכרה  בהתפתחות הכלכלית הדינמית של המדינה ובצמיחתה ככוח עולמי שיש להעריכו. החלטה זו מרמזת על המחשבה שסין תוכיח את עצמה כי היא ראויה באמון שנתנה בה הוועדה האולימפית הבינלאומית, שהצביעה בעדה, בכך שתצטרף לקהיליית האומות שמעודדות זכויות אדם ומגנות עליהן.

שנה בלבד לפני טקס הפתיחה ב- 8 באוגוסט באצטדיון הבינלאומי Birds Nest ('קן ציפורים'), יש לעולם את הזכות להביע אכזבה לכל הפחות, אם לא זעם. הכבוד שהעניקו לסין בכך שאפשרו לה לארח את האירוע הספורטיבי הזה לא הוביל אותה לשנות את האופן בו היא מתייחסת לנושא זכויות האזרח, למחאות מבית ולחופש הביטוי. בעוד שההנהגה הסינית החליטה להקל על התקשורת הזרה במספר הגבלות לפני המשחקים, היא המשיכה לדכא את התקשורת המקומית, ארגונים לא ממשלתיים, את האינטרנט ואת אלה שהיא מתייחסת אליה כאל בדלנים.

חופש הביטוי הוא עדיין בגדר "תפיסה", הוא איננו דבר ממשי. ההנהגה הסינית סגרה אתרי אינטרנט ועיתונים, שכמה מהם היו קיימים כבר זמן רב, והעבירה מתפקידם עיתונאים ועורכים אליהם היא מתייחסת כאל ליברלים מידי, כמה שנראה כאזהרה מכוונת לתקשורת המקומית באופן כללי. היא גם מנעה בעלי טורים ביקורתיים לנסוע מעבר לים, המשיכה לדכא באכזריות את תנועת הפאלון גונג והוציאה להורג מספר אנשים העולה על כל הוצאות להורג בעולם כולו.

בעוד שסין בהחלט משפרת את תדמיתה במספר אזורים ב'עולם השלישי', בזכות ההלוואה הנדיבה ו'הבלתי מתערבת' ובזכות תכניות הסיוע, העובדה כי היא מפרה זכויות אדם בטיבט והשותפות שלה בפשע במשבר דארפור , היא ממשיכה להיות ב"קו האש" של פעילי זכויות אדם בין-לאומיים. באופן לא מפתיע, פעילים אלה רואים במשחקים האולימפיים בבייג'ינג הזדמנות חד פעמית להדגיש את הפרות זכויות האדם המתמשכות בסין, ולנהל מערכה במטרה לכבד יותר את הנורמות והעקרונות הבסיסיים שמהווים את עמוד התווך של החברה האזרחית.

נשיא הועדה האולימפית הבינלאומית, ז'אק רוג (Jacques Rogge) אמר כי המשחקים האולימפיים יכולים להביא את סין למצב טוב יותר. השאלה היא האם תקווה זו אכן תתממש.