באחד באפריל 2015 שמעתי דפיקה ארוכה על דלת דירתי בקומה השלישית. זה היה השכן הקשיש שלי מהקומה הראשונה בבניין. הוא שאל אותי אם אוכל לעזור לו ללמוד פאלון גונג. זה הכניס אותי למצב בעייתי.

האיש היה במצב בריאות גרוע ובשנות ה-90 לחייו, כך ששיערתי שיהיה לו קשה ללמוד את התרגילים. יתר על כן, איך אוכל לעמוד בפני משפחתו אם משהו ישתבש אצלו בזמן שיתרגל את התרגילים? מצד שני, איך אוכל להשיב את פניו ריקם לנוכח בקשתו לעזרה המגיעה מלב טהור? אולי זה תכנון מראש ועליי לעזור לו.

באותו רגע בדיוק נזכרתי במה שהמאסטר אמר:

טיפוח תלוי באדם עצמו – הגונג תלוי במאסטר." ("ג'ואן פאלון")

הבנתי שחובתי כמטפחת היא לעזור לכל אחד שרוצה ללמוד פאלון גונג. איך אני יכול לחשוב קודם כל על עצמי? עליי לסלק מחשבות רעות כאלה ולעזור לאיש.

רצון להפוך אדם טוב

סיפרתי לו שהמאסטר ירד לעולם האנושי הזה כדי לעזור לאנשים לחזור למקור שלהם, ולאו דווקא כדי לרפא מחלות. כל עוד אנחנו מטפחים ומשפרים עצמנו באמת, המאסטר יעזור לנו. כשנעשים אדם טוב, זה גם עוזר להחלים ממחלות.

כמטפח, אדם ילמד להיות אדם טוב ולהיות הרבה יותר טוב מכל מודל לחיקוי. שאלתי אותו בקול רם – בהתחשב בשמיעה החלשה שלו – אם הוא רוצה לנהוג בהתאם לכתבים של המאסטר ולהיות אדם טוב. הוא חייך והניד בראשו עם מבט של הנאה גלויה בעיניים.

לימדתי אותו את התרגיל הראשון. למרות שחזרנו על התרגיל שוב ושוב היו לו קשיים. הוא לא היה מסוגל למתוח את ידו ולזכור מה שממש כרגע לימדתי אותו. היו לי ספקות בעניין, אבל האופטימיות שלו והיחס הרציני שלו בלימוד התרגיל גרם לי להתבייש בעצמי. התייחסתי ביתר סבלנות כלפיו והוא כמעט תפס את העניין. לאחר מכן ליוויתי אותו במדרגות לדירתו בקומה הראשונה.

הכול אפשרי

כשחזר למחרת היום, הראיתי לו את תקליטור הדגמת התרגילים וההנחיות "דרך השלמות הגדולה של הפאלון דאפא". הוא החל ללמוד את התרגיל הראשון מול מסך הטלוויזיה, כשהוא ממלא בדיוק אחר ההנחיות. בסופו של דבר הוא הצליח לבצע את התרגיל הראשון בעצמו ללא כל עזרה.

למדנו ביחד את הפא במשך כשעתיים, אבל נוכחתי לדעת שלמדנו רק 10 עמודים. התחלתי לדאוג, מפני שלא היה לי כל מושג מתי נוכל לסיים לקרוא בקצב איטי כזה את ההרצאה הראשונה של "ג'ואן פאלון", הספר העיקרי של הפאלון גונג.

אבל אז נזכרתי שהפאלון גונג הוא משהו היוצא מגדר הרגיל. האם אין זה מבחן שינג-שין עבורי? איך אוכל לוותר ולא לעזור לאדם הנלהב הזה? לפיכך אמרתי לעצמי שעלי להמשיך הלאה.

ביום השלישי הוא שוב חזר ללמוד את התרגילים וללמוד אתי את הפא. הייתי מרוצה מאוד מההתקדמות שלו באותו יום. הרבה יותר מהר מהיום הראשון. הביטחון העצמי שלי השתפר בצורה דרמטית ככל שהאיש הזקן הזה למד מהר וטוב יותר ויותר מדי יום.

ביום החמישי הצעתי לבן שלו שיקנה לו מכשיר לצפייה בתקליטורי ווידיאו, כדי שיוכל לצפות בבית בהוראות התרגילים וכך הוא לא יצטרך לטפס במדרגות לדירתי כל יום.

איומים אינם יעילים

כלתו של האיש איימה עליו: "אם תמשיך לתרגל פאלון גונג יעצרו ויכלאו אותך. אם זה יקרה, אני לא אביא לך אוכל כל יום למרכז המעצרים. זה בטוח".

הזקן ענה לה: "איך הם יכולים לעצור אנשים כמוני, שאינם גונבים או שודדים? זו הסיבה מדוע אינני מפחד. כל מה שאני רוצה לעשות זה לתרגל פאלון גונג".

"תודה רבה לך מאסטר"

כמה ימים לאחר מכן הוא חזר לדירתי עם מתנת-תודה ואמר: "אני מודה לך מאוד על עזרתך. הכאב בגבי התחתון פסק וכאב הראש שלי נעלם. יתר על כן, אני יכול לישון ולאכול הרבה יותר טוב. בני דרש ממני לקחת מטפל, אבל עכשיו אין בכך עוד צורך".

אמרתי לו שהוא צריך להודות למאסטר שעזר לו לחזור למצב בריאות טוב ולא להודות לי. הוא חזר ואמר: "תודה רבה לך מאסטר! תודה רבה לך מאסטר!"

ליוויתי אותו חזרה לדירתו והבהרתי לו שמתרגלים אינם יכולים לקבל כסף או מתנות מאף אחד שרוצה ללמוד פאלון גונג. אנחנו צריכים, במקום זאת, לעזור לאלה שרוצים ללמוד את שיטת הטיפוח תרגול הזאת.

לפני שנפרדנו, לא עזבתי לפני שהסברתי לשאר בני משפחתו את העובדות על הפאלון גונג.