בנובמבר 1992 חברה סיפרה לי שמאסטר ידוע לצ'יגונג מגיע לגואן-שיאן (פרובינציית שאן דונג), ושאוכל לשאול אותו על המחלה שלי.

הרופאים אמרו לי ללכת הביתה להתכונן לימי האחרונים עלי אדמות. למעשה, הייתי על סף מוות כבר שנים. היו לי מחלת לב, לחץ דם גבוה, אבנים בכבד, אולקוס, בעיות עיכול עקב מיקום נמוך של הקיבה, כיב תריסריוני, מיגרנות, אפנדיציט, סרטן בחזה וחוליים נוספים.

בעלי לקח אותי למספר בתי חולים, קודם לבתי החולים המקומיים הקטנים, ולאחר מכן לגדולים בבייג'ינג. ניסינו הכול: גם רפואה מערבית וגם רפואה סינית מסורתית, אך כלום לא עזר.

השמועות על המאסטר הידוע שבא מילאו אותי בתקווה. בעלי רכב על אופניו כדי להזמין את מאסטר הצ'יגונג לבוא לראות אותי.

הוא חזר במהרה ואמר שהמאסטר הזמין אותי לבוא לפגוש אותו. למרות מצבי, הסכמתי מיד. ברגע שאמרתי "אלך", חשתי גל חמים של אנרגיה עובר בגופי ומיד חשתי טוב יותר.

בעלי הושיב אותי על אופניו והביא אותי למקום המפגש. כשפתחתי את עיניי, ראיתי פנים מוכרות. הבנתי שראיתי את פניו של מאסטר לי הונג ג'י בחלומותיי.

המאסטר אמר לי לרדת מהאופניים ולעמוד כשעיניי עצומות. הוא טפח עליי מרום ראשי ועד לרגליי. יכולתי לחוש חום בכל גופי ואת כל תעלות האנרגיה שלי נפתחות.

תוך שתי דקות נעשה לי חם והזעתי. כשפתחתי את עיניי חשתי כמו אדם שונה לחלוטין. חשתי כמו צפה באוויר ופניי זהרו. יכולתי לחוש שכל החוליים שלי נעלמו.

באותו רגע, הרגשתי כילדה בת 12, מלאת חיים ואנרגיה.

מאסטר לי ביקש ממני לעלות על האופניים ולרכב עליהם. תחילה היססתי אם אוכל. ואז עליתי על האופניים והתחלתי להקיף את מגרש המשחקים שמחוץ למרכז [הקהילתי]. המאסטר אמר לי לדווש מהר יותר. אז דיוושתי חזק ומהר יותר. כולם החלו למחוא כפיים. מלאת אושר, התחלתי לבכות.

יומיים לאחר מכן, השתתפתי בסדרת הרצאות הפא הראשונה של המאסטר ונעשיתי תלמידת פאלון דאפא. אני מטפחת כבר 23 שנים ואף פעם לא לוקחת שום תרופה.

תודה לך, מאסטר, על שנתת לי חיים שניים! תודה לך, מאסטר, על גאולתך והגנתך החומלות!