התנסות מוועידת הפאלון דאפא לשיתוף התנסויות בקנדה בשנת 2017

ברכות, מאסטר נכבד ומתרגלים עמיתים:

קיבלתי את הפא ב-2009 ומאז אני מעורב בקידום ה"שן יון". בקיץ שעבר התבקשתי לתאם צוות לקידום ה"שן יון" באמצעות האינטרנט.

בתחילה כשהתבקשתי לעשות זאת, לא הייתי מוכן לקבל את המשימה. היה לי ניסיון רב בקידום ה"שן יון" דרך עיתונות ופרסום-חוץ (מודעות), ביססתי את קשריי והשגתי מומחיות רבה. אם אעבור לתפקיד אחר, לא רק שעליי לאמן מתרגלים אחרים שיחליפו אותי, אלא עליי גם ללמוד מההתחלה איך עושים פרסום באמצעות האינטרנט. זה היה קצת יותר מדי עבורי, כי לא היה מי שילמד אותי.

זה לא מועיל להתלונן

תמיד אהבתי לעבוד עם אנשים. אני טוב בלשאת ולתת עם אנשים, ונהנה לדבר בציבור. אך להישאר בבית ולהתעסק עם מכונה, זה גרם לי אומללות. לדבר עם אנשים על "שן יון" היה אחד מהדברים החזקים שלי. יכולתי להבין כה הרבה על אנשים דרך שיחות, קשר עין ושפת גוף. אבל כשזה הגיע לעבודה עם מכונה, הייתי אבוד.

במציאות החדשה גם הייתי תקוע בבית, והצטרכתי להסתכל במסך המחשב כל היום. הייתי צריך לפענח כמות ענקית של מידע כדי להבין את הצרכים והרצונות של קהל היעד שלנו. היו לי גם תהיות, כמו למשל מדוע שיטה א' טובה משיטה ב'? איזו מודעה עליי לשים ומתי לעשות זאת כדי למשוך את רוב האנשים? ראשי הסתחרר והתחלתי להתלונן: "האם המתאמים לא אמורים לבחור אנשי הצוות בהתאם לכישרונותיהם? אני בקושי מצליח עכשיו להשתמש במיומנויות ובכישרונות שיש לי".

ככל שהתלוננתי במרירות, הבנתי שזה מוטעה, אחרי הכול, אני מטפח.

המאסטר אמר:

"שליחת מחשבות נכונות נעשית כמובן כדי לסלק את הרוע שחוסם אותנו מלהציל אנשים, ולמעשה נותר רק מעט מן הרוע. כמובן שלסלק את הרוע זה דבר טוב. האם כשכל כך הרבה אנשים שולחים מחשבות נכונות אין לזה השפעה? יש לזה השפעה. אבל, צריך להסתכל על מה שחלק מהאנשים שלחו בעת שליחת המחשבות הנכונות . הם ישבו שם עם כף היד ישרה, אבל המחשבות שלהם לא היו נכונות: "לָמה אנחנו מאמצים את הגישה הזאת השנה? עשיתי עבודה מצוינת במכירת כרטיסים בשנה שעברה. למה הם אומרים לי לשלוח כאן מחשבות נכונות כשאני יכול להיות שם בחוץ ולמכור כרטיסים? לָמה עלינו לכוון לזרם המרכזי של החברה? הכרטיסים יקרים כל כך – מי יקנה אותם?!" (הקהל צוחק) למרות שזה נשמע מצחיק לשמוע את זה עכשיו, זו למעשה הייתה תופעה נפוצה ביותר. האם אתם יודעים שכששלחו את כל הדברים האלה, זה התהווה בכל רחבי העולם לחומר דביק, כמו דבק, והספיקו ישויות רעות בודדות בלבד כדי להפריע לכם. זה לא היה משהו שיכולתם לנקות, והוא חסם ישירות את מכירת הכרטיסים על ידי תלמידי הדאפא שלנו, ואת תלמידי הדאפא ששלחו מחשבות נכונות אמיתיות. זה לא היה משהו שניתן היה לנקות." ("תלמידי הדאפא חייבים ללמוד את הפא")

הבנתי שבמחשבות המוטעות שלי שלחתי החוצה חומר דביק כמו דבק. כשהממד שלי אינו נקי, זה משפיע על מכירות הכרטיסים. עליי לדכא את תלונותיי ולשתף פעולה ללא תנאי.

להגדיר את קהל היעד

כדי להבין את קהל היעד שלנו טוב יותר, כמה מתרגלים ואני ביקרנו בכמה שכונות עשירות כדי ללמוד על סגנון חייהם של האנשים שם ואיך הם מקבלים מידע. גיליתי שיותר ויותר אנשים משתמשים באינטרנט ובמדיה החברתית. משובי הקהל היו עוצמתיים מאוד כי זה הראה לנו שיותר מחצי מאלו שהסתכלו על המודעות שלנו אהבו את מה ראו. אז אם נוכל לזהות את קהל היעד, ההוצאות שלנו יהיו נמוכות יותר מאשר אם נפרסם בתקשורת הרגילה.

קידום אינטרנטי יכול להיות יעיל מאוד, אך הרשת עצמה אינה מסוננת. איך נתפקד ביעילות במקום המבולגן הזה? על אף שהיה לי ניסיון מסוים בקידום אינטרנטי, לא עשיתי זאת באופן שיטתי. אמרתי לעצמי להוציא את המיטב מהמצב הזה. ודאי ישנה סיבה מדוע הוצבתי בתפקיד הזה. אני בוטח בסידורים של המאסטר. אם הכול היה הולך חלק, לא הייתי יכול למצוא את ההחזקות שלי.

הצוות שלנו התחיל לחקור דרכים שונות להשיג את המטרות שלנו, בהתבסס על מחקר שיווקים. התחלנו עם כמות קטנה של מודעות כדי "לבדוק את המים". בכל יום כשפקחתי את עיניי, כל מה שיכולתי לחשוב עליו היה הנתונים, ואיך לכוון את האסטרטגיות שלי.

שבועיים שלושה לפני כריסמס, גיליתי שהמודעות ששמתי ברשת לקבוצת גילאי +55 קבלו הרבה התייחסות, אך כרטיסים לא נרכשו כלל. חצי מקהל ה"שן יון" הוא בדרך כלל מעל גיל 55. להגיע לקבוצת הגיל הזו היה הקל ביותר ואמור היה להיות הפרודוקטיבי ביותר. חשבתי: "השקעתי כל כך הרבה זמן ללמוד את הקבוצה הזו, מדוע זה לא מביא תוצאות? השקענו גם הרבה כסף ועדיין אף כרטיס לא נמכר". שאלתי את עצמי אם יש לי החזקות החוסמות אנשים מלקנות כרטיסים.

לטהר את המחשבה

התבקשתי לעזור לאייש דוכן למכירת כרטיסי ה"שן יון" הסמוך לביתי. הסכמתי, כי לא התקדמתי לשום מקום בפרויקט הקידום האינטרנטי.

לפני שיצאתי למכור כרטיסים ל"שן יון" תמיד ניקיתי את מחשבתי. זה הפך לטבע שני אצלי. בדרכי לדוכן הכרטיסים הייתי רגוע.

לפתע צצה מחשבה במוחי. "אני רודף אחרי משהו. והוא שקבוצת +55 יקנו כרטיסים. אך הנושא הוא הצלת אנשים. האם זה נכון לרדוף אחר השאיפה הזאת?" זה גרם לי להבין שאני צריך לרוקן את מחשבתי גם לפני שאני עובד על הקידום באינטרנט. רק כשאפעל כך, ללא מושגים אנושיים, היכולת העל טבעית שניתנת על ידי המאסטר תוכל לבוא לידי ביטוי.

כשחקרתי יותר לעומק, מצאתי שאני הוא שקיוויתי שהקבוצה הזו תקנה כרטיסים – הכול היה סביב עצמי. אך המאסטר הוא זה שבוחר מי יכול לבוא. בנוסף, כיוון שהכרטיסים לא נמכרו, חששתי מבושה. לאחר שגיליתי כל כך הרבה החזקות, שלחתי מחשבות נכונות לנקות את מחשבתי.

בדוכן המכירות, איש מבוגר רצה לרכוש כרטיסים כי הוא ראה את המודעה באינטרנט, אך לא ידע איך לרכוש כרטיס דרך האינטרנט. זה גרם לי להבין שהמבוגרים צריכים הוראות ברורות ופשוטות מאוד איך לרכוש כרטיסים. לחצן הכרטיסים צריך להיות מואר ונפרד משאר הטקסט. כמו כן, מבוגרים מעדיפים לרכוש כרטיסים דרך הטלפון, אז עלינו לשים במודעה מספר טלפון של "קו חם".

תוך שעתיים, קבוצות שונות של אנשים בגילאי +55 הגיעו לדוכן והראו לי איך לעשות עבודה טובה יותר בלהגיע אליהם דרך האינטרנט. בבית התאמתי את המודעות לצרכים האלה, וכמות כפולה של כרטיסים נמכרה תוך כמה ימים.

כדי לקדם את "שן יון" דרושות לנו מיומנויות הנרכשות בעולם האנושי, אך אין עלינו להיות מוגבלים על ידיהן. הדבר החשוב ביותר הוא לטהר את עצמנו. גיליתי שרעיונות טובים רבים צצו בראשי כשרוקנתי את מחשבתי.

לשתף פעולה

צוות הקידום הרשתי קיים את לימוד הפא ושיתוף ההתנסויות בסופי שבוע או בערבים, כי כולם חוץ ממני עבדו במשרה מלאה. היינו צריכים להיפגש פעמיים בשבוע כדי ללמוד את הפא, להחליף רעיונות ולשתף התנסויות כדי שנלמד זה מזה.

בתחילה, כשלא היינו עסוקים כל כך, הצלחנו להיכנס לפגישה האינטרנטית בזמן. אך בדצמבר, אנשים החלו להיכנס במפוזר. האמנתי שחשוב שנשמור על תקשורת פתוחה, ולא משנה אם נשתמש בשיטות מסורתיות או באינטרנט. כמתאם, הייתה זו אחריותי לוודא שאנחנו בקשר.

בכל פעם כשמישהו נעדר מהפגישה, הייתי צריך לעדכן אותו. כשיותר אנשים נעדרו, נדרש יותר זמן ליצור איתם קשר. הייתי מתוסכל מכך כי הייתי עסוק גם כן. הייתי כבר מעדיף לעבוד לבדי אם הייתה לי הבחירה. אך ידעתי שבוודאי קיימת סיבה לכך שהוצבתי בתפקיד הזה. ידעתי שיש לי החזקה גדולה לעצמי. אם אנשים העבירו ביקורת על מה שעשיתי, לא יכולתי לקבל את זה כראוי. לתאם צוות זה לאלץ אותי לוותר על ה"עצמי". אך הכול תלוי בלימוד יציב של הפא. כשקונפליקטים קרו, זה באמת נגע בהחזקות בסיסיות שנאחזתי בהן.

אתגרים שיש למתאם

יום אחד, מתרגל שלעתים רחוקות השתתף בלימוד הפא שאל אותי אם אוכל לקחת חלק מהאחריות שלו כיוון שהוא פשוט עמוס מדי. הסכמתי כי היה לי ניסיון עם המשימות האלו. לאחר זמן מה, הוא ביקש שוב. לא היה לו קל לכתוב באנגלית אז הוא ביקש אם אוכל לקחת על עצמי את החלק הזה גם כן. אפשר להבין זאת, כי הוא הגיע לקנדה לפני זמן קצר והאנגלית לא הייתה הצד החזק שלו. כיוון שהיינו צריכים לכוון לזרם המרכזי בחברה, היו דרושות מיומנויות טובות באנגלית, אז לקחתי את זה על עצמי. הגדרתי את האתר, כתבתי את הטקסט, שלחתי לו את פרטי ההוראות, וביקשתי ממנו להשתמש בסרטון מסוים שילווה את התוכן, ושיפרסם את זה כמה שיותר מהר.

יומיים לאחר מכן, הוא התקשר כי הוא לא היה יכול למצוא את הסרטון וביקש אם אוכל לשלוח לו אותו. כעסתי מאוד. קבצי הסרטון נשמרו במאגר סרטונים, וכולם ידעו איך להיכנס אליהם כי בפגישות הזכרנו זאת תכופות. איך יתכן שהוא עדיין לא יודע לעשות זאת? הכנתי הכול עבורו, ואם הייתי עוד כותב לו מייל עם הוראות איך למצוא את הסרטון, כבר עדיף שאעשה זאת בעצמי. בזמן הזה אני יכול לעשות זאת בעצמי פעמיים. איננו יכולים לבזבז זמן. איך יתכן שדברים יסחבו ככה? אך הוא היה באמת עסוק כי הוא בדרך כלל היה מתקשר אליי בין 22:00-23:00 בלילה. המצב הפריע לי, אך חשבתי שכיוון שלי יש יותר זמן, אנסה לשתף איתו פעולה. אמרתי לו שאעשה את הכול. הוא רק צריך לפקח על התגובות והתוצאות לאחר שהמודעה הושמה.

כמה ימים לאחר מכן, כמה מודעות לא הביאו לתוצאות חיוביות, וגיליתי שמישהו השאיר הערות שליליות במשך יומיים ואף אחד לא מחק אותן. פרסמנו מודעות רבות באינטרנט. כשתגובות שליליות נשארות יותר זמן, ההפסד שלנו גדל. זעמתי. אני עשיתי הכול, והוא אפילו לא השגיח על התוצאות.

לא הצלחתי לתפוש אותו, אז החלטתי לקחת את החלק שלו כיוון שנראה היה שהוא לא אחראי. לקח לי כמה שעות לעבור על כל התגובות. הבנתי שלבדוק את התגובות גם לוקח זמן ומאמץ משמעותיים.

ואז הוא התקשר אליי בחזרה וסיפר לי שהוא היה צריך לצאת לנסיעה עסקית דחופה. הוא היה בנסיעה כמה עשרות שעות בלי גישה לאינטרנט. לא הייתה לו גם הזדמנות ליידע אותי. סיפרתי לו על התגובות השליליות. הוא התנצל בכנות ואמר לי שהוא פשוט עסוק מדי.

התקרית האחרונה הזו גרמה לי להבין שלמתרגל הזה לא קל. נכון שיש לו המיומנויות הטכניות, אבל לא היה לו זמן או מיומנויות שפה בשביל העבודה הזו. זה נראה קל, אך עד שאתה באמת עושה את זה בעצמך, אינך יודע כמה זה קשה. לקחתי על עצמי את העבודה וביקשתי ממנו רק לבדוק את התוצאות.

ההפרעה מתמזערת

מצאתי שהמודעות היעילות ביותר מושכות הרבה תגובות שליליות. במשך זמן רב הודאגתי מהתגובות השליליות האלה.

המאסטר אמר:

"ככל שאתם תופסים את האתגרים כגדולים יותר, יהיה קשה יותר להוציא לפועל את הדברים, מאחר ש"הביטוי בשטח נובע מתוך המחשבה". וכך המשימה תהפוך מעיקה יותר ויותר. כשאני אומר "הביטוי בשטח נובע מתוך המחשבה", אני מתכוון גם שהקושי נובע מכך שאתם מייחסים חשיבות יתר לעניין עצמו ורואים את עצמכם באור פחוּת יותר. אל תתייחסו לשום דבר כזה כאל משהו גדול, בגלל שבמשהו משמעותי כמו הצלת ישויות חיות, עליכם לעשות בדיוק מה שאתם אמורים לעשות, לנהל אותו בצורה רגועה. כשאתם נתקלים בדברים שלא נשמעים כל כך טוב, או שאינם מה שאתם מצפים שיהיו, אל תיקחו אותם ללב ורק עשו בצורה אצילית ובביטחון את מה שאתם אמורים לעשות. אם לא תיתנו להפרעה של הרוע לסחוף אתכם, גורמים מרושעים לא ינבעו מכם, הרוע יהפוך משהו פעוט, אתם תיעשו ענקיים וחזקים והמחשבות הנכונות שלכם יהיו שופעות. זה באמת כך." ("לימוד הפא בפגישת 'האפוק טיימס"')

אז מדוע חששתי? האין זו רדיפה אחר משהו? האם אינני מזמין צרות?

המאסטר אמר:

"הביטוי בשטח נובע מתוך המחשבה". ('לימוד הפא בפגישת "האפוק טיימס"')

אני עושה משהו ישר. לכן, אני מפרסם עכשיו מודעות במחשבה רגועה, ופשוט מוחק כל הערה שלילית.

לפעמים כשהיינו עסוקים מכדי למחוק את ההערות השליליות, כמה אנשים שראו את המופע הגיבו באופן חיובי ביותר כמו למשל ב:"חובה לראות".

חברי הצוות שלי שיתפו שמתרגלים מסין יכולים להשתמש ביכולות העל טבעיות שלהם כדי למנוע מהרוע לראות אותנו. ניסינו לעשות את המיטב, אך אם היינו עסוקים מכדי לבדוק, ביקשנו מהמאסטר לחזק אותנו, כך שאלו האמורים להינצל לא יראו את ההערות הרעות. ברגע שהמחשבות שלנו היו נכונות, התוצאות היו טובות יותר.

אתגרים עקב החזקות

הזמן רץ! כבר עברו שמונה שנים מאז שהתחלתי להשתתף בקידום ה"שן יון". כשאני מביט לאחור, היו לי אתגרים רבים; לפעמים התרשלתי; לפעמים הטיפוח שלי היה גרוע. יש לי יותר מדי החזקות שלא סילקתי.

אני חוזר ומזכיר לעצמי להסתכל פנימה. ואז אני נזכר שהבדל בין היקום הישן והחדש הוא שהראשון הוא אנוכי והשני חסר אנוכיות.

המאסטר אמר:

"…עליכם קודם לחשוב על אחרים כשאתם עושים דבר כלשהו, כך שתצליחו לטפח את ההארה האמיתית של 'אין אנוכיות ואין אני,'"
("ללא החסרה בטבע הבודהא", מ"יסודות להתקדמות במרץ)

אני מזכיר לעצמי שוב ושוב לסלק את האנוכיות שלי ולשים במקום הראשון את מה שהמאסטר רוצה. לא משנה מה אעשה, אינני יכול לשכוח שנקודת ההתחלה שלנו היא להציל אנשים.

תודה לך, מאסטר, ותודה לכם, מתרגלים עמיתים!