בסוף שנת 2008 בעיצומן של הכנות לחתונת בני, יותר מ-4,000 שתילי מלפפון בתוך הסככה שלי באורך 80 מטר כוסו בפלומת עובש, מחלה חמורה לשתילי מלפפון. בני משפחתי האשימו אותי על שלא טיפלתי בהם כראוי, ואנשים אחרים ריכלו אודותיי. אם הייתי זורק את כל השתילים הייתי יודע בוודאות מה תהיינה ההלשכות למחייתנו. המשפחה שלי השתמשה אמצעים רבים כדי לפתור את הבעיה אך ללא הועיל.

לפני זמן רב פיתחתי הרגל להתווכח בלהט כשעמדתי מול קשיים כאלה, עם משפחתי וגם מחוצה לה. הפעם הייתי רגוע להפליא. זה היה כאילו המורה עמד לצדי. המחשבה הראשונה שלי הייתה שאין כלל בעיה. בנתיב הטיפוח דברים טובים ודברים רעים, שניהם טובים. עימותים בחיים מזמנים לנו הזדמנויות לשפר את השין-שינג שלנו.

מה עלי לעשות? אולי אני צריך לדבר אל השתילים? נזכרתי שהמורה אמר שצמחים הם גם יצורים חיים, אמרתי להם: "אני לא מאשים אתכם על היותכם כך. אני כבעלים לא טיפלתי בכם היטב, הזנחתי אתכם בתהליך הצמיחה ולא דאגתי לצרכיכם. אני באמת מתנצל על זה. אני באמת מצטער. אנא סלחו לי על הרשלנות שלי". אמרתי להם בצורה רשמית "הבעלים שלכם הוא מתרגל פאלון גונג. פאלון גונג הוא החוק הגדול של היקום. כל הדברים שביקום צריכים להטמע בחוק הגדול הזה. אני מקווה ששנינו נהיה בריאים תחת חסותו של חוק בודהא".

אמרתי את מה שהייתי צריך לומר, ועשיתי את מה שהייתי צריך לעשות. לא חשבתי הרבה והרגשתי הקלה.

מה שהתרחש לאחר מכן באותה השנה היה כרגיל, אותו דבר. עשיתי הכול על פי ההליכים המקובלים בשתילת שתילים קטנים. לאחר כחודש כשראיתי שהשתילים בסככה היו כולם בצבע ירוק בהיר, חייכתי. בירכתי אותם, והודיתי להם. לאחר עקירת הצמחים ומכירתם חישבתי את הרווחים הכלכליים. לעומת השנים הקודמות, העונה הזו הייתה המוצלחת ביותר.

עמוק בתוכי ידעתי, שהמאסטר סייע לי ועזר לי להבין. הוא עזר לי לוותר על כל ההחזקות הארציות. אם זה שייך לך לא תאבד אותו, אם זה לא שלך, אל תנסה להשיג זאת.