שמתי לב שיש מתרגלים הנוטים להחניף, או לשבח יתר על המידה מתרגלים עמיתים אחרים. הם משבחים אחרים על הבנה טובה יותר של הפא, על תכונת הארה טובה ועל הישגים.

אלה הזוכים לשבחים כאלה, מפתחים לעתים קרובות את ההחזקה של קורת-הרוח. השבחים "עולים להם לראש" כאשר אומרים להם כמה טוב הם פועלים. לכן הם נעשים פחות פתוחים לקבל ביקורת כאשר אחרים מצביעים להם על החסרות.

דחיית ביקורת היא מחסום מרכזי במסלול הטיפוח של מתרגל. מי שמחמיא למתרגלים עמיתים אולי לא מבין שהוא עלול להוסיף קשיים נוספים לטיפוח שלו.

באוקיאנוס הדאפא, כל אחד מאיתנו הוא כמו טיפה אחת של מים. היכולות שלנו, הכישרון והמיומנות שלנו מגיעים מהפא. ללא הפא, לא היה ביכולתנו לשכשך, שלא לדבר על לעשות גלים.

אלה הפועלים היטב צריכים להישאר ענווים ולהיות ערניים שלא ליפול להחזקה של התפארות, קורת רוח או שאננות. יש גם להיזהר שלא לשבח יתר על המידה או להחניף למטפחים עמיתים.