לאחרונה הבחנתי בכמה בעיות בקרב מתרגלים באזור שלנו הנוגעות לקארמת מחלה. כיצד נוכל לטפל בהן במחשבה נכונה?

הבעיה הראשונה

כשלמתרגל באזור שלנו יש קארמת מחלה, השמועה מתפשטת במהירות בקרב מתרגלים אחרים וכל אחד רוצה לבקר אותו או אותה. אבל מתרגלים רבים מעירים הערות לא נחוצות במקום פשוט לעזור. לעתים קרובות המחשבות שלהם שליליות ולפעמים הן גורמות למתרגל לדאוג יותר ואז קארמת המחלה נעשית גרועה יותר.

הבעיה השנייה

מתרגלים רבים מציעים עזרה, אבל יש כאלה המאמינים שהם טיפחו טוב יותר. המנטליות הזאת מסתירה קנאה מושרשת עמוק ואימות עצמי. למעשה, לכל המתרגלים יש את המאסטר ואת הדאפא שדואגים להם.

נקודת פתיחה נכונה

אנחנו צריכים נקודת פתיחה נכונה כדי לעזור לאחרים להתגבר על קארמת מחלה. כשאני הולכת לבקר מתרגלים אחרים בביתם, אני הולכת עם המטרה לטפח ביחד עם המתרגל האחר. כשאני נתקלת באלמנטים לא נכונים, אני מחפשת פנימה, מטפחת את עצמי ומנסה לחזור לטבע המקורי האמיתי שלי. זאת הדרך היחידה בה אני יכולה לעזור למתרגלים אחרים.

נקודת הפתיחה של "רק לעזור למתרגל האחר" היא בחינת המצב מבחוץ במקום הסתכלות פנימה. אם נקודת הפתיחה אינה נכונה, המתרגלים האחרים יראו את המצב מבעד למושגים אנושיים, לא ישיגו מצב של לחזור לאני האמיתי שלהם, וייתכן שקארמת המחלה תתמיד במשך זמן ארוך ותגרום להפסדים. האין זה ליצור עוד בעיה למאסטר בכך שנשים לעצמנו עוד מכשולים ונמנע מעצמנו להתרומם?

זוהי ההבנה האישית שלי. אנא העירו בחמלה על כל החסרה.