שיתוף התנסות מוועידת הפא הבינלאומית 2012 בבירת ארה"ב

ברכות למאסטר הנכבד! ברכות למתרגלים העמיתים!

אני מתרגל דאפא צעיר מיפן. אני בן 10. השגתי את הפא דרך אמי לפני שלוש וחצי שנים. אני כל כך מאושר ונרגש שיכולתי לבוא לוושינגטון כדי להשתתף היום בוועידת הפא הקדושה הזאת, כי אני יודע שמתרגלי הפאלון דאפא התאספו כאן מכל רחבי העולם. הייתי רוצה לכתוב את חוויית הטיפוח האחרונה שלי ולחלוק אותה כאן עם המתרגלים הקטנים מכל רחבי העולם.

להבהיר את האמת בבית הספר

 בימים אלה אני לומד בכיתה ה' בבית ספר יסודי. לפני מספר חודשים הועבר לכיתה שלי נער סיני, מחרבין. בעת הגעתו ליפן הוא לא ידע לדבר יפנית. היה לו קשה ללמוד בבית הספר בלי עזרה בתרגום ממישהו אחר. המנהל שלי ידע שאני יודע סינית, אז הוא בכוונה סידר שהילד יישב איתי ליד אותו שולחן, בתקווה שאוכל לסייע לילד הזה. בהתחלה, כמו כל החברים לכיתה הייתי סקרן ונרגש לגבי החבר הסיני הקטן שאמור להגיע למחרת. ברגע שהגעתי הביתה סיפרתי לאמי על הנושא. אמי אמרה: "הו, המורה סידר למישהו עם קשר גורלי הזדמנות להבהרת אמת. זה דבר טוב. לא כל המתרגלים הקטנים בחו"ל יכולים להיתקל בהזדמנויות כאלה ".

כמה ימים לאחר הגעתו של החבר הסיני הקטן, התחלתי לדבר איתו על הנושא של פרישה מהמפלגה הקומוניסטית הסינית [המק"ס], אבל הופתעתי לגלות שהוא לא ממש האמין בזה. שאלתי אותו: "האם אתה אוהב את הצעיף האדום?" הוא ענה: "רק ככה-ככה" אמרתי לו שהצעיף הזה מרושע למדי וניסיתי לשכנע אותו לפרוש מהחלוץ הצעיר, אבל הוא אמר: "אף ילד סיני לא פרש מהחלוץ הצעיר" אמרתי לו שלנוכח השואות, פרישה מהחלוץ הצעיר יכולה להגן על חייו של אדם, אבל הוא עדיין הטיל בזה ספק. באותו זמן, המנטליות התחרותית שלי התעוררה וניסיתי לשכנע אותו אפילו עוד יותר, לבסוף הוא הסכים לפרוש מהחלוץ הצעיר, אבל לא מרצון.

להפתעתי, למחרת הוא שאל אותי: "האם אתה מתרגל פאלון גונג? פאלון גונג לא טוב, אנשים מתאבדים! " הייתי מאד מופתע ושאלתי אותו: "איך אתה יודע שאני מתרגל פאלון גונג?" הוא אמר: "אמא שלי ביקשה ממני לבדוק אם אתה מתרגל פאלון גונג. היא גם אמרה לי שאם אתה אכן מתרגל פאלון גונג, וכשאתה תדבר אליי שוב אני צריך לומר לך שאינני מבין על מה אתה מדבר ולא יודע שום דבר". באותו רגע, הבנתי שהוא לא באמת מבין את האמת, אז המשכתי לספר לו על התקרית השקרית של ההצתה העצמית בכיכר טיאננמן וכן הלאה, אבל הוא עדיין לא האמין בזה. במקום זאת, הוא אמר שהוא לא רוצה לשמוע אותי יותר וסירב לקחת את חוברת הבהרת האמת שנתתי לו.

לאחר שחזרתי הביתה, אמי ביקשה ממני לחפש פנימה, וידעתי שזאת המנטליות התחרותית שלי שגרמה לבעיה. מצד השני, הרגשתי שתלמידים מסין ויפן שונים באופן דרמטי. בעבר, כשדברתי עם חבריי לכיתה על דברים הקשורים לפאלון דאפא, הם היו מאוד סקרנים ומוכנים להקשיב לכל מה שאמרתי. כששאלתי אותם אם הם מאמינים שקיימים אלוהויות בעולם הזה, אחדים אמרו שכן, ואחדים אמרו שלא, ויש שאמרו: ". אני עדיין שוקל אם להאמין בקיומו של אלוהים או לא" אולם, אף אחד מהם לא התנהג כמו החבר הסיני הקטן שפחד והתנגד להקשיב. מזאת יכולתי להבין כמה קשה זה להבהיר את האמת לאנשים הסינים!

יום אחד, סבתא של מתרגל עמית נתנה לי שקית גדולה של קמעות פרחי לוטוס. למחרת, נתתי אחד לחבר הסיני הקטן הזה. כשהוא ראה את המילים "פאלון דאפא הוא טוב", הוא סירב לקחת אותו. אמרתי אנא קח אותו, הוא יביא לך שלום וברכה, הוא נראה כל כך יפה, והוא לקח אחד. כשנתתי אחד לחבר אחר לכיתה, המורה של הכיתה שלי ראתה את זאת ושאלה אותי מה זה. כשראיתי שהיא מעוניינת להשיג אחד, אמרתי לה בחיוך שזה קמע. סיפרתי לה גם על הפאלון דאפא ורציתי לתת לה קמע אחד, אבל היא שאלה: "האם יש לך עוד בבית?" אמרתי שיש לי עוד רבים בבית. היא אמרה: "מה דעתך על זה: אתה תביא את כולם לכיתה ותן לחבריך לכיתה שרוצים אותם. ואת השארית תוכל לתת לי".

ביום השלישי, הייתי כה שמח להביא את כל פרחי הלוטוס לכיתה. עם זאת, בשעת הבוקר המוקדמות, שותפי הסיני לשולחן החזיר לי באופן בלתי צפוי את פרח הלוטוס שנתתי לו יום קודם לכן ואמר: "עדיף שזה יחזור אליך. אני לא רוצה את זה". לא אמרתי מילה, אלא לקחתי את פרח הלוטוס חזרה ושמתי אותו בתיק, בחושבי שאולי באמת עדיף שהחזיר למקרה שיזרוק אותו מתוך פחד, ואז יצור לעצמו קארמה. אז הוא יכול באותה מידה להחזיר לי אותו! אחר הצהריים כשהגיעה שעת סיום הלימודים בבית הספר, המורה מהכיתה שלי אמרה לכיתה: "אנא המתינו לרגע, מר לונג-יאן יספר משהו לכולכם". המורה ביקשה ממני לקום. הרמתי פרח לוטוס בידי והראיתי אותו לכיתה ואמרתי: "זה קמע סיני. אם תתלו אותו בבית הוא יביא לכם שלום וברכה. אם אתם רוצים אחד, אתם יכולים לבוא ולקבל אחד ממני". כל הכיתה שמחה מאוד לקחת את פרחי הלוטוס ממני. חלק אמרו "הם כל כך מקסימים", אחרים אמרו שהם "מאוד יפים". חלק שאלו מה משמעות האותיות הסיניות על הפרחים. להפתעתי, חלק מחבריי לכיתה ששמעו על פאלון דאפא ממני לפני כן, העלו את פרחי הלוטוס שלהם ביד ואמרו בקול רם: "אני יודע, אני יודע! שמעתי ממר לונג-יאן שזה צ'י-גונג בסין! " ואז הם הגו אותו במבטא יפני: "זה אומר 'פאלון דאפא הוא טוב!'" "ג'ן, שן, רן הוא טוב!'" באותו זמן, החבר הסיני הקטן גם הושיט את ידו אליי ואמר: "אז תן גם לי אחד". הייתי כל כך מאושר שהוא ביקש מרצונו את קמע פרח הלוטוס. באותו זמן, הבנתי שאני צריך להמשיך במאמציי וקיוויתי שהוא יבין את האמת וירצה לפרוש מהחלוץ הצעיר מוקדם ככל שניתן.

חלוקת חומרי הבהרת אמת ביום ההולדת שלי

בשנה שעברה בחודש נובמבר, הוצגה תערוכת האמנות ג'ן שן-רן במרכז הקהילתי של אזור מגורו, בטוקיו. מתרגלים רבים הגיעו לשם כדי להפיץ עלונים. אמי הלכה לשם פעמיים יחד עם אחותי ואיתי. בפעם השנייה שהלכנו הייתה ביום ראשון. קרה שזה היה היום האחרון של התערוכה וגם יום ההולדת ה-10 שלי. הבית שלי די רחוק מטוקיו. זה לוקח יותר משעה וחצי כדי להגיע לשם במונו-רייל (רכבת קלה על פס אחד), אז כשהגענו לשם כבר היה אחרי 11:00. אחותי ואני הסתובבנו ברחוב לחלק פליירים. כשפגשנו אנשים שהיו מעוניינים לראות את התערוכה, הדגשנו שזה היום האחרון של התערוכה ושלא כדאי להם לפספס את זה, לכן הדרכנו אותם לאתר התערוכה. כשהגענו הביתה במונו-רייל, השעה היתה כבר 16:30. בדרך חזרה היה ממש קר, רוח צוננת נשבה. בדרך אמי אמרה שהנסיעה ארכה לנו יותר משלוש שעות להגיע לאתר התערוכה וחזרה ממנו, ומחיר הנסיעה היו מעל 4000 ין יפני, סכום מספיק כדי לקנות עוגת יום הולדת גדולה וטעימה מאד, או לכל המשפחה ליהנות מארוחה טובה מאד במסעדה יפנית. כל הזמן שהושקע היום יכול היה גם לאפשר הנאה רבה בפארק שעשועים כדי לחגוג את יום ההולדת שלי. בסין, יום הולדת העשירי הוא אירוע חשוב מאוד לילד, ובדרך כלל ההורים מתייחסים לזה ברצינות רבה ועורכים מסיבה גדולה. אבל אנחנו תלמידי דאפא, ואנחנו לא מתייחסים לדברים של אנשים רגילים כל כך ברצינות. במקום זאת, אנו חייבים לשים את הדאפא במקום הראשון. כשהגענו הביתה, השעה כבר הייתה כמעט 19:00. אחרי שאכלנו קצת אינסטנט נודלס, אחותי ואני גם אכלנו את מעוגת יום ההולדת שאבי קנה עבורי. הרגשתי מאושר מאד. אמרתי: "למעשה, הייתי מאוד מאושר היום! הרגשתי ממש טוב לחלק את הפליירים!" אחותי גם אמרה: "אני גם אוהבת לחלק פליירים!" אבל שמתי לב לכמה החזקות שלי בזמן שחילקתי את הפליירים. למשל, הייתי ביישן בהתחלה, אבל אחרי שחילקתי פליירים רבים, פיתחתי את המנטליות של רצון לנוחיות, וניסיתי לשבת ולהירגע קצת. אני יודע שזאת לא הייתה מחשבה רצינית וצודקת. כמו כן, כאשר אנשים הודו לי ושבחו אותי על שלקחתי אותם לאתר התערוכה, התעוררה בי הרבה קורת רוח. אני יודע שאני חייב לוותר על כל ההחזקות האלה.

התמדה בהשתתפות בלימוד פא הקבוצתי השבועי

 בכל יום שלישי, יש לימוד פא קבוצתי ושיתוף התנסויות בטוקיו. אמי נכחה יחד עם אחותי ואיתי בכל פעם, ואף פעם לא פספסנו, בכל מזג אוויר. אך לאמי יש דרישה קפדנית מאיתנו, כלומר, כאשר אנחנו מגיעים לשם, אנחנו לא יכולים לרוץ ולדבר בקול רם, כדי שלא נפריע ללימוד הפא, לשיתוף, או לשליחת המחשבות הנכונות של המתרגלים העמיתים. מכיוון שאנו יוצאים בדרך כלל בסביבות 5 בערב, זה היה קצת מוקדם מדי לארוחת ערב, השיתוף יימשך עד השעה 10:00 בלילה ונהיה רעבים. לכן ביום שלישי, אמי בישלה עבורנו לפני שיצאנו קצת אטריות (אינסטנט נודלס) ולקחה כמה חטיפים עבורנו, כדי שיהיה לנו משהו לאכול באתר לימוד הפא. אבל, בנושא של אכילת חטיפים, אמי כעסה עלינו פעם. בדרך כלל אנחנו אוכלים את החטיפים לאחר לימוד הפא ובמהלך השיתוף. בהתחלה, הייתי תמיד מתחלק בחטיפים עם המתרגלים העמיתים היושבים סביבי. בדרך כלל, הם היו מסרבים בנימוס על ידי נפנוף ידיהם, אבל אני המשכתי לנסות לשכנע אותם לנסות את החטיפים שלי. אם ניסיתי יותר מדי ותנועות הגוף שלי היו ברורות מדי, אמי לא הייתה מרוצה והייתה אומרת לי בקול חמור מאחוריי: "אתר לימוד הפא הוא לא גן ציבורי אין זו התנהגות מכובדת לאכול חטיפים כאשר אחרים משתפים. זה בדיוק בגלל שאתה קטן ונעשה רעב בקלות שאני מרשה לך לאכול חטיפים שם, אבל אתה עושה הצגה בכך שאתה מזמין אחרים לאכול מהחטיפים שלך. בעתיד, אם אתה רעב, אתה פשוט צריך לאכול את החטיפים בזריזות בעצמך בלי להתפאר מול האחרים!" לאחר זאת אחותי ואני היינו מאוד זהירים לגבי אכילת חטיפים. היינו משתמשים בספר כדי להסתיר את הפה שלנו בזמן שאנחנו אוכלים.

בינואר השנה, התחילו להופיע אצלי סימפטומים של שפעת של אנשים רגילים, עם חום, שיעול, התעטשות, וצמרמורת בגוף. המורה בבית הספר שלחה אותי למרפאה ולאחר מכן התקשרה לאמי שתאסוף אותי. זה קרה ביום של לימוד הפא. למרות הרוח הקרירה החזקה, אמי לקחה אותי ללימוד הפא. במונו-רייל, הייתי במצב תמידי של בלבול וצמרמורות. אמי טפחה על מצחי הלוהט, וביקשה ממני לדקלם בלבי: "פאלון דאפא הוא טוב! "ג'ן, שן, רן הוא טוב!'" באתר לימוד הפא, הייתי רדום כל הזמן. כשהתעוררתי, שתיתי קצת מים. כשהגעתי הביתה, עדיין חשתי בקור גם כשהגוף שלי היה מכוסה בשמיכה. אמי אמרה: "אתה תהיה בסדר גמור. זה סילוק קארמה. צריך להיות לך ברור שאתה מסלק קארמה ואין עליך להתייחס לזה כמחלה. זה יעזור אם תדקלם "פאלון דאפא הוא טוב" בלבך! " היה ברור לי שזה סילוק קארמה, אז לא התייחסתי לזה כמחלה. למחרת, הקדחת נעלמה. ביום השלישי, חזרתי למצב הרגיל. אני יכול להרגיש את הכח האדיר של דאפא!

כל פעם כשאנחנו מסיימים ללמוד את הפא ומגיעים הבייתה, השעה כמעט חצות. פעמים רבות, אחותי ואני נרדמים ברכבת. כשהגיע הזמן לרדת ואמי העירה אותי, לא התחשק לי לקום ולעזוב את הרכבת. במקום זאת, רציתי להמשיך לישון. מכיוון שאני מבוגר יותר מאחותי, עדיין הייתי מסוגל לסבול, לא משנה כמה לא נוח היה לי. אבל אחותי, שצעירה ממני בשלוש שנים לא יכלה לשאת את זה. בהתחלה, היא לא הייתה רגילה בכלל להתעורר ברכבת הקלה, אז היא לא הזיזה את רגליה ממקומן, אלא בכתה והתלוננה. גם אם היא הייתה קמה, היא הייתה מבקשת מאמי שתיסחב אותה על גבה. למרות זאת, אמי הייתה קפדנית איתה. אמי הפסיקה לסחוב אותה לאחר שעשתה את זה כמה פעמים, והתעקשה שאחותי תלך בעצמה. כשישנו במונו-רייל, הרגשנו חום ונוח, אבל כשירדנו בתחנה, הרגשנו קור מהרוח. זה היה גרוע במיוחד בחורף, כשירד גשם. רצינו לרוץ מהר הביתה. בשלב זה, אמי הייתה שואלת אותנו בחיוך: "האם אתם מרגישים שקר לכם? ישנוניים? לא נוח לכם? אם כן, זה דבר טוב. האם אתם יודעים למה? " זה מפני שאתם משלמים קארמה תחת נסיבות כאלה! איזה דבר נהדר! האם אתם עדיין זוכרים מה המורה אומר בהונג-יין? לקחת סבל כשמחה, נכון? אז מדוע אתם עדיין ממלמלים ומתלוננים? האם לא לקחתם את זה כשמחה? אם לא עשיתם כך, אז רק שילמתם קארמה, אבל לא שפרתם את השין-שינג! " דבריה של אמי שינו אותנו ממלמול ותלונות לצחוק שבהבנה.

אנו מקווים, שלא משנה כמה קשה זה יהיה, אנחנו נתמיד להשתתף בקבוצת לימוד הפא!

אני מרוצה מאוד על זאת שאני יכול לדבר על זה בוועידת הפא היום, כשהפא שנים של המאסטר וכל כך הרבה בודהות, טאואים, ואלוהויות מקשיבים גם הם. אחרי הכל, אני מרגיש שמחה גדולה לאחר קבלת הפא. למדנו הרבה עם ההדרכה של אמי. עם זאת, אני מרגיש שאני בעצמי עוד צריך להיות חרוץ יותר. לדוגמה, בזמן שליחת המחשבות הנכונות או המדיטציה השקטה אני פזור נפש בקלות, ולא נשאר שליוו. לפעמים, הייתי פוקח את עיניי להביט סביב באמצע המחשבות הנכונות. מול אחותי, המנטליות התחרותית, הקנאה, וההתפארות שלי חזקות במיוחד. לפעמים אני מאיים או גוער באחותי. אני קורא מהר מדי בזמן לימוד הפא, ואמי העירה שלא למדתי את הפא בלב שלם וביציבות כמו אחותי, אשר קוראת את הפא מילה אחר מילה. אני אתאמץ להיפטר מההחזקות הללו ולהיות באמת תלמיד דאפא קטן וחרוץ. אנחנו לא צופים בסדרות טלוויזיה וסרטים מצוירים של אנשים רגילים. ואנחנו גם לא משחקים במשחקי מחשב, כי אנחנו חשים שהם משעממים למדי. אנחנו אוהבים לצפות בסדרות הטלוויזיה הישנות שהופקו לפני 20 – 30 שנה שאמי מצאה עבורנו, כגון "מסע למערב", "ג'י גונג", "שמונת בני האלמוות חוצים את הים", "האגדה של הענקת התארים לאלים", "פורעי החוק של הביצה" והתכנית הקוריאנית מהזמן האחרון "דיי ג'אנג גיום". אנחנו מרגישים שהתוכניות האלה מאוד מעניינות ואנחנו אוהבים במיוחד לצפות בהן. אחרי שצפינו בתוכניות הטלוויזיה הסיניות האלה, למדנו הרבה על התרבות הסינית. למדנו גם מונחים רבים, כך שכאשר אנו קוראים בספר "ג'ואן פאלון" ונתקלים בשמות כמו "סון וו קונג" (המלך הקוף), "ג'י גונג", "לו דונג בין", "דא-ג'י", וכו', אנחנו יכולים בקלות להבין מה הם. כמו כן, המיומנות שלי בסינית מתקדמת במהירות, ואני נהנה ללמוד סינית. חוץ מזה, אמי משמיעה לנו שירי דאפא רבים. אחותי ואני אוהבים לשיר את השירים. אנחנו מרגישים ששירי הדאפא כל כך נעימים לאוזנינו. עם זאת, עדיין הייתי רוצה להצביע כאן על דבר אחד לאמי: "את כל כך נהדרת בכל המובנים, בכולם, מלבד המזג החם שלך." נהגתי לומר את הביטוי "להיות בזעם נוראי" כדי לתאר את אמי כשהיא רותחת מזעם. לכן, בכל פעם שאנחנו קוראים את הפסקה בתת-הפרק "אנשים עם טבע מולד גדול" בהרצאה התשיעית בספר "ג'ואן פאלון", אחותי ואני היינו צוחקים ואמי גם צחקה. בטקסט נכתב:

"יש אנשים שייאבדו את מזגם אפילו כשהם מחנכים ילדים, ופשוט צועקים עליהם ועושים סצנה. אין צורך להיות כך כשאתה מחנך ילדים, ואין עליך עצמך להתרגז באמת. עליך לחנך את הילדים עם היגיון כך שבאמת תוכל לחנך אותם היטב. אם אינך יכול להתגבר אפילו על דברים קטנים ואתה יוצא מהכלים בקלות, איך אתה מצפה להגביר את הגונג שלך?"

לכן, אמי אחותי ואני על כולנו להיות חרוצים יותר!

לסיום השיתוף שלי ברצוני לצטט את השיר של המאסטר "עולם הפאלון": (תרגום לא רשמי)

"כל כך נפלא שלא ניתן לתארו במילים
קרני אור צבעוניות לאינספור מסנוורות את העיניים
בממלכת בודהא הקדושה יש אושר ואריכות ימים
עולם הפאלון נמצא במקום גבוה
"
"עולם הפאלון", הונג יין, גרסה I, ינואר 1996

תודה לך מאסטר! תודה לכם מתרגלים עמיתים! הא-שי.