ב-1 באוקטובר 2012 נעצרתי ונלקחתי למחלקת המשטרה המקומית. הם סטרו על פני והזריקו תרופות רעילות לקצה אצבע בידי הימנית. לאחר מכן אמר לי שוטר: ״ אם את לא מרגישה טוב לכי לראות רופא.״ לא פחדתי וזיקקתי את המחשבות הנכונות שלי, שהרי לא עשיתי כל רע. אלה שעצרו אותי אמרו לי [שבהשפעת הזריקות] אני אאבד את שפיותי ואיראה כמו אישה בת תשעים. הם גם איימו להחזיק אותי שבועיים נוספים.

ביקשתי את עזרת המאסטר. החלטתי שאחרי שיתנו לי ללכת, לא אחזור לשם שוב. הייתה שעת צהרים כשהם נתנו לי ללכת הביתה לארוחת צהרים. הייתי אמורה לחזור חזרה ב-3 אחה״צ כדי לדבר עם מפקד המשטרה. ידעתי שהמאסטר עוזר לי. אין עליי להתייחס למה שהשוטרים אמרו. בדרכי הביתה שיננתי את שירו של המאסטר:

"הוא עבר אין-ספור סוגי סבל,
שתי רגליו רומסות אלף דמונים;
כף ידו במאונך אל החזה – היקום רועד,
באמצע השמים עומד בודהא ענק." ("המואר הגדול", "הונג יין")

ברגע שהגעתי הביתה ביקשתי עזרה מהמאסטר. התחרטתי על שלא התנהלתי היטב כך שקיבלתי זריקות רעל מהמשטרה. ידעתי שרק המאסטר יוכל להציל אותי.
השפעת הזריקות

הרגשתי נורא כל יום, וכל יום היו לי סימפטומים אחרים. כששלחתי מחשבות נכונות הייתי שומעת צרחות מוזרות שגרמו לי לרעוד. תקפו אותי כאבי ראש, התקפי פאניקה וכאבים. לא יכולתי לומר לאחותי שקיבלתי תרופות רעילות כי היא הייתה מתעקשת שאלך לבית החולים, וזה בדיוק מה שהכוחות הישנים רצו.

היו לי כאבי ראש מייסרים, וכשלא יכולתי לשאת זאת יותר רציתי לדפוק את ראשי בקיר. אבל הזכרתי לעצמי שאני מתרגלת דאפא. אז ישבתי במדיטציה וביקשתי מהמאסטר שיעזור לי, ובמהרה זה השתפר. לפעמים הייתי יושבת במדיטציה למשך שעתיים או שלוש. כל יום תקפו אותי כאב ראש וסחרחורת, כאילו חבשתי מסיכה מברזל. הגולגולת שלי הרגישה הדוקה כאילו הייתה חבושה. הגולגולת פעמה, עיניי חשו כאילו שמושכים אותן החוצה, ושמעתי שלושה קולות שונים באוזני הימנית. כשעשיתי את התרגילים חשתי כאילו פניי ומוחי מתחת למים.

לא הזעתי ואפי היה ללא לחלוחית, וזה היה כאילו שחמשת החושים שלי היו מנותקים. הייתי אומללה. בנוסף לכך חשתי מבולבלת ולא הייתה לי כלל אנרגיה. אבל נשארתי מחויבת למאסטר: לא השתמשתי בשום דרך של אנשים רגילים. רק למדתי את הפא, עשיתי את התרגילים ושלחתי מחשבות נכונות.

ואז במהלך חודש ספטמבר 2016 הייתה לי נזלת בצבע כתום למשך ארבעה ימים. לפעמים היא קלחה למשך דקה. לאחר מכן ראשי חש טוב יותר. במהלך חודש אפריל 2017 הייתה לי נזלת צלולה לפרקים במשך חודש. לאחר מכן פניי כבר לא חשו מוזר.

הזריקות הרעילות גרמו לחור בחניכיים העליונים שלי. לא יכולתי לצחצח את שיניי, כי זה הרגיש כאילו המים נוגעים הישר בעצבים. אחת משיניי שכנראה הושפעה הפכה לשחורה, כששאר שיניי היו לבנות. זמן קצר לאחר מכן החלו שיניי להתרופף בזו אחר זו. לא פחדתי. לא יכולתי ללעוס דבר ואיבדתי שלוש שיניים. הציעו לי עזרה כדי לתקן את שיניי אבל סירבתי כי האמנתי שעבור מטפחים הדברים קורים באופן בלתי רגיל. עכשיו, שן אחת הגיחה, אני יכולה שוב לנגוס ושיניי מתחזקות.

לסלק החזקות

מתרגלים עמיתים אמרו שזהו נס, כי כמה מהם חשבו שאני לא אצליח לשרוד את המצוקה העצומה הזו. הכל בזכות האמונה שלי במאסטר ובדאפא. ידעתי שזה לא אני – זה הכוח של הדאפא. המאסטר הגן עליי ונשא את המשא עבורי.

הסתכלתי פנימה מאז. למרות שהייתי מסורה לטיפוח לא סילקתי את ההחזקות שלי. לא למדתי היטב את הפא. לפעמים הלכתי על פי אנשים במקום ללכת על פי הפא. היו לי הרבה החזקות: תחרותיות, קורת רוח, וחיפוש אחר נוחות ופנאי. עשיתי את התרגילים אבל לא טיפחתי את השין-שינג שלי. לא טיפחתי דיבור, וההחזקה שלי להתפארות הייתה ברורה מאוד. נוצלתי רק בגלל ההחסרות שלי. מתרגלים עמיתים שלחו לי את שבועון מינג-הווי וחומרים אחרים כדי לעזור לי להתרומם.

בזמן שחלף מאז למדתי את הפא בראש שקט, הסתכלתי פנימה כשדברים קרו ותיקנתי את הדיבור וההתנהגות שלי. בריאותי הפיזית השתפרה לאין שיעור. נעשיתי יותר אנרגטית ואני נראית קורנת.

אנשים הבחינו בהבדל. סיפרתי להם את הסיפור שלי: המפלגה הקומוניסטית הסינית נתנה לי זריקות מוות והיה זה המאסטר שהציל אותי. עכשיו אמי, אחותי ובתי משוכנעות כולן שהפאלון דאפא הוא טוב.

אני רוצה להביע את תודתי למאסטר. הוא לא חסך במאמצים ונשא את כאביי ויסוריי כדי שאוכל לעבור את המבחנים והמצוקות. עכשיו אני מסוגלת לצאת עם מתרגלים עמיתים מדי יום לדבר עם אנשים על הפאלון דאפא, כי המאסטר הסיר את הפחד שלי.