לאחרונה פגשתי כמה מתרגלים וגיליתי שיש להם בעיה משותפת רצינית: הם לומדים את הפא אך לא מבצעים את התרגילים. בגלל נסיבות מסוימות למתרגלים אחדים יש קשיים בביצוע התרגילים בכל יום. אם אתה נמצא במצב מיוחד או עסוק מאד במשך זמן מה אז אולי זה נסלח. אך כשאתה מסיים את מה שהיה עליך לעשות, אתה צריך לפצות על כך (ביצוע התרגול ולימוד הפא). אך אם התרגלת להיות במצב כזה במשך זמן רב, מצב זה אינו נכון.

המאסטר אמר זאת מאוד ברור:

"פאלון דאפא הוא גם כן שיטה שמטפחת את הטבע הנפשי והחיים  גם יחד. לכן צריך לתרגל עם תנועות." ("ג'ואן פאלון", הרצאה ראשונה "מאפייני הפאלון דאפא")

"שיטה מושלמת שמטפחת את הטבע הנפשי ואת החיים גם יחד צריכה גם לטפח וגם לתרגל." ("ג'ואן פאלון", הרצאה ראשונה "מאפייני הפאלון דאפא")

אם מישהו רק קורא בספר ואינו מבצע את התרגילים כיצד יכול הגוף שלו לעבור שינוי? אם סביבתך היום יומית מפריעה ליכולתך לבצע את התרגול, מדוע אינך נוהג לפי מה שהמאסטר לימד:

"אם אתה נחוש בדעתך, שום קושי לא יעצור אותך. הייתי אומר שלא תהיה בעיה." (("ג'ואן פאלון", הרצאה רביעית "טרנספורמציה של הקארמה")

מתרגלים עמיתים חיכינו מיליוני שנים לזמן הזה כדי שנוכל לאמת את הפא ולחזור הביתה עם המאסטר. מאחר ונכנסת לדאפא אל תיתן להזדמנות לחמוק בקלות! שמעתי על מתרגל בן 70 שקרא במשך זמן רב את הספר אך לא ביצע את התרגילים, מצבו הגופני היה די טוב, אך בשנה שעברה החל לסבול ממצוקות גופניות ונפטר תוך חודש ימים. זה גרם למבוכה ובלבול אצל כמה מתרגלים והגביר את המכשולים לכמה ישויות חיות להינצל. איזה הפסד עצום!

אני מציע שהמתרגלים שנושא זה ברור להם יעזרו למתרגלים אלו להשתפר מנקודת המבט של הפא. תופעה כזו שגורמת לסטייה רצינית מהפא חייבת להיות מתוקנת מיד.