רוב המתרגלים בכפר שלנו החלו לתרגל פאלון דאפא ב-1996. אולם חלק מהם סטו מהטיפוח האישי שלהם ומהטיפוח בתקופת תיקון הפא. במשך השנים האחרונות שמונה מתרגלים פִתחו תסמינים של מחלות ונפטרו. הייתה לכך השפעה שלילית על אנשים באזור שלנו וזה גרם לנו למכשוליםלהבהיר להם את האמת ובהמשך ולהצילם.

מתרגלת שקדנית מוטרדת בקארמת מחלה

לאחרונה, עוד שני מתרגלים נרדפו על ידי הכוחות הישנים, דבר שהתבטא בצורה של קארמת מחלה. אחת מהם הייתה מתרגלת בשנות ה-50 לחייה, בעלת אופי חזק ושתלטני, שהייתה מסוגלת להתפרץ לנוכח פרובוקציה ולו הקטנה ביותר. אולם בהיבטים אחרים כמו הבהרת אמת והצלת ישויות חיות, היא פעלה ממש טוב במיוחד בשיחה אישית עם אנשים. היא דיברה כמעט עם כל אחד שפגשה בחיים הרגילים על האמת של הפאלון גונג. היה לה תפקיד חשוב מאוד בין כל המתרגלים בכפר שלנו. אך היא גם סבלה מקארמת מחלה במשך השנים האחרונות.

בהתחלה היא סבלה מכאבי גב. זה נמשך במשך זמן רב, אבל המתרגלים האחרים לא שמו לב אליה כל כך. באמצע דצמבר 2012 כאבי הגב שלה הפכו לפתע חזקים מאוד והיא אִבדה די הרבה ממשקלה. היו לה אפילו קשיים בהליכה לאתר התרגול במרחק של 30 או 40 מטרים. היא סבלה מכאבים עזים וביקשה ממתרגלים עמיתים לשלוח עבורה מחשבות נכונות חזקות: "איני יכולה יותר לסבול. אני לא רוצה שלאנשים תהיה דעה שלילית על הדאפא בגללי". המתרגלים עודדו אותה לשלוח מחשבות נכונות וגם הם שלחו מחשבות נכונות עבורה. אולם לחלק מהמתרגלים ששלחו מחשבות נכונות הייתה חשיבה אנושית לגבי המצב שלה והם ריכלו מאחורי גבה. היו שאמרו: "היא תמיד פוגעת באחרים ואינה מחפשת פנימה. אם היא לא תשנה את אופייה, המחשבות הנכונות שלנו רק ישנו דברים על פני השטח. כיצד זה יוכל לעבוד?" אחרים אמרו: "עלינו לקחת אחריות עליה ועלינו לתת לה להבין את הבעיות שלה בעצמה; אם היא תשנה את עצמה בזמן, נוכל לפורר את הרדיפה". לכן היו עליהביקורת ותלונות רבות. זה בדיוק כפי שמאסטר אמר ב-"תלמידי הדאפא חייבים ללמוד את הפא":

"האם אתם יודעים שכששלחו את כל הדברים האלה, זה התהווה בכל רחבי העולם לחומר דביק, כמו דבק, והספיקו ישויות רעות בודדות בלבד כדי להפריע לכם". (הוראת הפא בוועידת הפא בוושינגטון DC בשנת 2011")

יומיים לאחר מכן נראה שקארמת המחלה של המתרגלת החמירה אף יותר. ידיה ורגליה התנפחו, היה לה חום והיא לא יכלה לאכול. אף על-פי שהמתרגלים שהיו איתה שלחו מחשבות נכונות, היא איבדה את הכרתה בגלל החום. כולנו דאגנו והיינו חרדים לשלומה.

משפחתה של המתרגלת לקחה אותה לבית החולים והרופא אמר שהתגלו אצלה סיבוכי סכרת חמורים, הייתה לה אנמיה רצינית, הצטברות נוזלים בריאות וכליותיה התנפחו והתמלאו בקרישי דם. לדברי הרופא היא יכלה למות בכל רגע. באותו הזמן למתרגלת היו קשיי נשימה, היה לה דם בשתן וחום גבוה. הרופאים החלו בהליכי הצלה דחופים והציעו להעבירה לבייג'ינג לניתוח הסרת הכליות. המתרגלת התנגדה להצעה של הרופא וחזרה לביתה.

אחרי ששבה לביתה היה עליה להישאר במיטה והיא לא יכלה אפילו להסתובב ללא עזרה. במשך כמה ימים מעיה לא פעלו והיא הזיעה הרבה.

כל המתרגלים בכפר התחילו לדאוג לגבי מצבה. לא יכולנו להרשות לעצמנו לאבד עוד מתרגלים ולא יכולנו לגרום עוד אבידות לדאפא. מלבד לשלוח מחשבות נכונות עבורה, ולעודד אותה לשלוח מחשבות נכונות בעצמה, ולבקש עזרה מהמאסטר, מה עוד יכולנו לעשות? הרגשנו שסבלה מהרדיפה הזאת על ידי הכוחות הישנים היא אותו דבר כמו רדיפה שלנו כקבוצה. המצב היה כל כך דחוף שלא יכולנו לחכות עוד. המתאם שלנו יצר קשר עם מתרגלים בכפרים הסמוכים ושיתפנו הבנות בעניין. צפינו שלוש פעמים בוידיאו של מאסטר המלמד את הפא למתרגלים האוסטרלים. כל מתרגל הואר להבנה חדשה.

הכרה בחסרונות שלנו

במהלך השיתוף שלנו המתאם שאל: "האם איננו צריכים לשנות באופן יסודי את המושגים האנושיים שלנו? כשאנחנו עוזרים למתרגלים הנמצאים במצוקה פיזית, מהי נקודת ההתחלה שלנו? על פני השטח נראה כאילו אנחנו עסוקים בלהגיש לה עזרה, להגיע אליה לביקור, ובלשלוח מחשבות נכונות חזקות עבורה (כמובן שזה מה שעלינו לעשות), אבל למעשה במחשבות שלנו הייתה מחשבה תת הכרתית לעזור למתרגלת לגלות את הבעיות שלה בעצמה ולשפר את עצמה".

מתרגלים אחרים הגיעו להבנה: דברים כאלה קורים כאן לעתים קרובות. לא רק המתרגלת במצוקה זקוקה לעזרה, אבל נראה שיש לכל אחד מאיתנו מהגוף האחד, משהו לטפח. מה שהמאסטר רוצה זה שכל אחד יחפש פנימה. אחרת מה שנשיג זה רק הרחבת ההחזקה שלנו לחפש את התוצאה. בעבר, באופן מצער כמה מתרגלים נפטרו כשהם לוקחים עימם את החטטנות למציאת טעויות ואת התלונות שלנו. עלינו באמת ללמוד מהלקחים האלו ולא להרשות לכך לקרות שוב. עלינו לשנות את הדבר הרע הזה לדבר טוב, כדי לפצות על ההפסדים הנגרמים בהצלת ישויות חיות.

אולם כיצד אנחנו משנים את המושגים שלנו? הבנו שעלינו לתקן כל מחשבה בודדת שיש לנו ולשלול לחלוטין את התכנונים של הכוחות הישנים. עלינו לשנות את המושג שלנו "לעזור למתרגל לעבור את המצוקה", ל "המתרגל שבצרה עוזר לנו לטפח", ובאמת לעבור מ"לעזור לאחרים" "לטפח את עצמנו ולשחרר את המחשבה האנושית שלנו". זה כבר קשה מאוד למתרגלים הסובלים מקארמת מחלה. אסור לנו להעמיס עליהם עוד לחץ ואסור לנו להוסיף לשדה שלהם עוד חומרים שליליים. בין אם המחשבות הנכונות שלהם חזקות או לא, בין אם הם לא פעלו היטב בהיבט כלשהו, עלינו לשנות את המושגים שלנו ורק להסתכל על הנקודות המבריקות שלהם. עלינו ליצור באמת גוף אחד ולא לתת לכוחות הישנים לנצל אצלנו פרצות כלשהן.

המאסטר אינו מכיר בתכנונים של הכוחות הישנים, וגם אנחנו לא צריכים להכיר בהם. המתרגלים העמיתים שלנו אחראיים על הצלת ישויות חיות וזה מה שהמאסטר רוצה. אף פעם לא נתייאש ולא נוותר.

התוצאה הייתה שכל מתרגל שהשתתף שינה את הלך מחשבתו וניקה את המחשבה האנושית שלו, כגון תלונות, קנאה כלפיה, חוסר התייחסות, החזקה לנוחות וכו'. כולם הפסיקו לחפש החוצה.

השין-שינג שלהם, אם כך האם למעשה לא היה זה אגו חזק?

ב-"ללמד את הפא בועידה בשיקאגו ב-2004" המאסטר אמר :

"בדיוק משום שיש לכם עצמכם את ההחזקות האלו, קיימים גורמים שמפעילים את ההחזקות שלכם. ובדיוק בגלל שההחזקות האלו שלכם מתעוררות אתם נעשים מרוגזים. כשלכולכם יש את ההחזקות האלו, אז מתרחש מצב בו כולם מתרגזים בגלל האדם שנוגע בהחזקות שלהם."

כולנו הבנו שזו לא הייתה המתרגלת העמיתה שלא פעלה היטב, אלא זה אנחנו שדבקנו בעקשנות במחשבות האנושיות שלנו, שלא רצו שייגעו בהן, ומאסטר השתמש במתרגלת העמיתה לעזור לנו לשחרר את המחשבות האנושיות שלנו.

שינוי החשיבה שלנו

לאחר השיתוף הזה המתרגלים הפסיקו לדבר על מי צודק ומי טועה. כולנו חיפשנו פנימה ושלחנו מחשבות נכונות חזקות וטהורות: "להשמיד לחלוטין את כל הגורמים המרושעים שרודפים את המתרגלת העמיתה שלנו בצורה של קארמת מחלה, ולהשמיד את כל הגורמים המפריעים ששולטים במתרגלת וגורמים לה לאבד את מזגה".

כששוב ראינו אותה, מתאם אחד פנה אליה כשדמעות בעיניו ואמר: "את כל כך נהדרת. את סובלת את הכאב בצורה של קארמת מחלה. את לא רק מטפחת את עצמך אלא מה שחשוב עוד יותר הוא שאת עזרת לנו לגלות את החסרונות שלנו. עזרת לכל אחד מאיתנו ועזרת לנו כגוף אחד. תודה רבה לך!".

איזה שינוי ענק חווינו! מהאשמת המתרגלת הזאת עד להערכתה. המתרגלת במצוקה הרגישה זאת. והייתה מאוד נרגשת. ברגע ששינינו את עצמנו, היא הבריאה מהר מאוד. ימים ספורים לאחר מכן היא יכלה לצאת מהמיטה ולבשל ואז היא הגיעה לקבוצת לימוד הפא היומית שלנו. כעת היא שוב יוצאת להציל ישויות חיות.

כאשר השתנינו כגוף אחד, גם היא השתנתה. היא הפכה לחומלת יותר ושלווה. הבחנו בה גם בחן ובנועם ההליכות של אישה מסורתית. אנחנו יודעים שזהו העידוד שקיבלנו מהמאסטר. כולנו רוצים להביע את הערכתנו למאסטר על שעזר לנו בנושא זה. כמו כן אנו רוצים להודות למתרגלים העמיתים המתאמים שלנו על מאמציהם.

הכתוב לעיל הנו חלק מהשיתוף שלנו בקבוצת הלימוד. נקבל בברכה מתרגלים שיציינו כל מה שאינו הולם.