רוב האנשים שיראו מראות של צינוק מבודד, מכות, תלייה מאזיקי הידיים, חישמול, האבסה בכפייה, "ספסל נמר", "מיטת המוות", עבודת פרך שעות ממושכות, או עינויים אחרים המופעלים על מתרגלי הפאלון גונג בסין, ירגישו בוודאי רע מאוד. אבל אפילו מחזות הזוועה הקיצוניים ביותר בסרטים אינם יכולים להשתוות למה שבאמת מתרחש סביבנו כל הזמן [בסין].

ב-7 באפריל 2013 כלי תקשורת בסין פרסמו מאמר בשם "לצאת ממא-סאן-ג'יא". הפרשן הראשי של "חדשות בייג'ינג החדשה" אמר שהוא רעד מצער בשעה שערך את תוכניתו שנשאה את הכותרת "מחנה העבודה בכפייה לנשים מא-סאן-ג'יא בפרובינציית ליאו-נינג הפך להיות גיהינום אנושי". הוא אמר שרצה לבכות בקול רם. אפילו איש חדשות בעל ניסיון מקצועי לא יכול היה לסבול את ההלם וההשפעה הנפשית של מחזות העינויים שם.

אנשים מכירים היטב את השם מא-סאן-ג'יא. זה המקום שפעם סוהרים הפשיטו 18 מתרגלות של פאלון גונג מבגדיהן וזרקו אותן לתאים של אסירים פלילייים. בזמן ההוא סוהרים פחדו להגיד שהם מהמחנה הזה.

למה יש כל כך הרבה סוהרים מרושעים במחנה הזה שמעזים לעשות כל דבר? זה משום שההוראה של ג'יאנג זמין כשהוא הנחית את הרדיפה נגד הפאלון גונג הייתה "כל מוות מעינויים של מתרגל פאלון גונג יירשם כהתאבדות". הסוהרים הללו הושחתו על ידי ההוראות האלה והשתמשו בכל כך הרבה שיטות עינויים במא-סאן-ג'יא שהם איבדו צלם אנוש כליל. הם פושעים ששכחו לגמרי את תפקידם המקצועי.

כאשר המפלגה הקומוניסטית הסינית אומרת שהיא תבטל את מערכת מחנות העבודה בכפייה, זה מהפה ולחוץ ואינו אומר שיש שיפור בדברים. השוטרים והסוהרים איבדו את האנושיות שלהם כאשר חידדו את כישורי העינויים וההרג על גבם של מתרגלי הפאלון גונג.