ב-11 במאי 2012 נעצר ואנג שו-שן יחד עם אשתו ללא עילה חוקית ונלקח למרכז מעצרים, כשבנם בן החמש נותר לבדו בבית. המשפחה נותרה בחוסר ידיעה על מצבו של ואנג במשך זמן רב.

ואנג שו-שן הוא מתרגל של פאלון גונג מג'יו-צ'אנג שבפרובינציית גאן-סו. ב-7 במארס 2013 נערך לו משפט בו ניסה התובע להגיע לפסק דין אשם. על אף ניסיונות רשמיים להפחיד את עורכי הדין שלו, כפרו שניהם באשמתו של מר וואנג.

Wang Shushen
מר וואנג שו-שן

בכירים בבית הדין השתמשו בתכסיסים כדי לכסות על אי חוקיות התיק כולו

בכירים בבית הדין הכניסו לאולם המשפט כמה אנשים שלא שייכים למקרה ואפילו חלק מצוות הניקיון במקום, כדי שייראה שיש קהל, משום שהמשפט הוכרז כציבורי, אבל הם לא התירו את כניסת אשתו של מר וואנג לאולם. הם הרשו רק להוריו להיות נוכחים, משום שידעו ששמיעתם לקויה. אזרחים שרצו להיכנס לא הורשו, וצולמו על ידי הסוכנים החשאיים.

אף על-פי שהמשפט אמור היה להתחיל בשעה 9:00 הובא מר וואנג בסתר לאולם לפני השעה 8:00. ביטחון פנים היה בכוננות גבוהה. כ-80 סוכנים ושוטרים חלקם במדים, הוצבו בסמוך לבית הדין ובדקו תעודות מזהות של נהגים שהחנו את רכבם בסביבה. חגורת ביטחון סבבה את בית הדין ושני חברי סגל משטרתי צילמו בווידיאו את העוברים ושבים. אנשים רבים ששמעו על המשפט ועל כוונת עורכי הדין לכפור באשמה הסתקרנו וניסו להיכנס לבית הדין. הם הופתעו כשנשללה מהם הזכות להיכנס, על אף שהוכרז על המשפט כמשפט ציבורי.

לפני תחילת המשפט שוחח השופט עם עורכי דינו של מר ואנג והורה להם שלא להציג את מלוא ההגנה לנאשם. כמו כן מערכת הקול באולם הותאמה כך שבכל פעם שעורכי הדין דיברו, הם לא נשמעו או שנשמעו מקוטעים.

עורכי הדין התעלמו מלחץ בכירים עליהם והגבירו את מערך ההגנה כשהם מציינים שפאלון גונג אינו בלתי חוקי. התובע נראה עצבני בגלוי ומחה לעתים קרובות את הזיעה מגבותיו. המשפט שהיה מתוכנן ל-40 דקות ארך יותר משעתיים. בתום המשפט הוצא מר וואנג מהאולם על ידי המשטרה דרך הדלת האחורית.

חיפוש לא חוקי; הצגת מספר כניסות לאתר אינטרנט והורדת חומר כפעולה מרשיעה

אחרי שהמשפט החל סיפר מר ואנג: "כשחזרתי הביתה ב-12 במאי 2012 בשעה 10:00 ראיתי חמישה אנשים זרים עורכים חיפוש בביתי. שאלתי אותם מיהם והם אמרו שהם סוכני משטרה אך סירבו להראות לי תעודות מזהות. אמרתי להם שזה לא חוקי לערוך חיפוש ללא צו חיפוש וביקשתי מהם לעזוב. הם הראו לי כמה תעודות מזהות ועצרו אותי. הם המשיכו בחיפוש עד השעה 16:00".

התובע ג'או קאי טען שזה היה ביקור שגרתי של המשטרה. אחד מעורכי הדין אמר ש"ביקור" כזה הוא הפרת חוק ומעמיד בסכנה את היציבות והביטחון של התושבים.

בשלב הצגת הראיות הורה התובע להציג חומרים שונים הכוללים מחשב, מדפסת, ספרי פאלון גונג וה- Minghui Weekly. לטענתו, על-פי נתונים מהמחשב נכנס מר ואנג לפחות 190 פעמים לאתר Minghui, וכי נקבע על ידי בית הספר הטכני של המשטרה כי עותקי ה- Minghui Weekly הודפסו על המדפסת של מר ואנג.

אחד מעורכי הדין אמר שלקוחו הוא מתרגל פאלון גונג. החומרים והספרים הם לשימושו האישי וללימוד. הזכות לעשות זאת מוגנת בחוק ולכן ביקש להחזיר למר ואנג את חפציו. עורך הדין גם העלה ספק בשיטות בהן השתמש התובע כדי לקבוע באיזו מדפסת הדפיסו את החומרים. התובע נראה עצבני ומחה כל הזמן את הזיעה מפניו.

מר ואנג היה סטודנט מצטיין לבניית קונסטרוקציות ממתכת באוניברסיטת שי-אן, אולם בגלל אמונתו מנעה ממנו המפלגה הקומוניסטית את לימודיו לאחר התואר ואת ההזדמנויות התעסוקתיות להן היה זכאי. אחרי שעבר את המבחנים ללימודי המשך שלאחר התואר, נאמר לו בראיון שהוא צריך לוותר על אמונתו בפאלון גונג. הוא סירב וכך מנעו ממנו המשך לימודים. באוקטובר 2000 נעצר ונלקח למחנה עבודה בכפייה פינג-אן-טאי למשך שנתיים.

ב-2005 החל ללמד שיעורים פרטיים תלמידי בית ספר יסודי וחטיבות ביניים כדי לפרנס את משפחתו. הוא פתח עסק בשם "שירות לימודי חכם". השכר שביקש היה נמוך יחסית, אבל תלמידיו השיגו תוצאות מצוינות בלימודיהם.