התנסות שהוקראה בוועידת פאלון דאפא התשיעית בישראל

מאסטר נכבד,

חברים ועמיתים לטיפוח שלום,

אני חש בר מזל שיש לי את ההזדמנות לתרגל ולטפח פאלון גונג ועל כך אני אסיר תודה לך מאסטר.

כאשר אני מסתכל לאחור אני מתמלא פליאה. סיפרו לי כי נולדתי בצבע כחול וזה לא כי יש לי דם כחול, אלא פשוט חבל הטבור היה כרוך סביב צווארי והייתי בין חיים למוות. אני מתלוצץ על כך שהרופא במקום לתת לי מכה בישבן כדי שאתחיל לבכות ובכך אתחיל לנשום, נתן לי הרופא מכה בראש אז התחלתי לצחוק.

כילד היה בי הרצון להשתפר ולהיות טוב יותר ובאופן טבעי מצאתי עצמי מתאמן בספורט, שם יכולתי למדוד את תוצאותיי ולראות את השיפור באופן מעשי, ובהמשך הפכתי עיסוק זה למקצוע שבו אני עובד כיום כמורה ומאמן, הכנתי לעצמי תוכנית פעולה כיצד אני מצליח להשיג את כל מטרותיי בחיים, אך לחיים היו תוכניות אחרות עבורי וביום שתרגלתי פאלון גונג לראשונה והרגשתי כמה הוא טוב. ידעתי שאני רוצה לתרגל עוד.

"ג'ואן פאלון", הרצאה שישית:

"בדרך כלל כשאדם נכנס בשער הטיפוח-תרגול הוא ירצה להמשיך לתרגל. לכל אחד יש טבע בודהא ולב לטיפוח הטאו. לכן ברגע שלומדים שיטת תרגול, רבים יתרגלו למשך שארית חייהם."

וככל שתרגלתי חוויתי הבנות באמצעות התרגול והבנתי שאדרש לעשות שינויים ולוותר על דברים משמעותיים עבורי, שאחד מהם הוא העיסוק בספורט שכנראה היווה קרקע פוריה להחזקות כגון: תחרותיות, התפארות ואגו נפוח. בהמשך כאשר עמיתים לטיפוח ראו כי אני מתרגל באופן קבוע, שאלו אותי אם אני קורא את הספר ("ג'ואן פאלון") השבתי שלא, וחשבתי לעצמי שקראתי הרבה ספרים וצברתי מודעות רבה והתרגול היה בשבילי הכול. זה היה על פני השטח אך ברובד עמוק יותר חששתי מהתובנות שקיבלתי בתרגול – שאיאלץ לוותר על הפעילות הגופנית שהייתה גם מקור פרנסתי, שאצטרך לוותר על החיים הטובים והנוחים שהיו לי לפני התרגול – חברים היו מתקנאים בי אז שהחיים באו לי יחסית בקלות ושהייתי נוסע ומטייל הרבה בעולם. המחשבה שאדרש לוותר על החיים הנוחים והמוכרים לי לעבר הסבל הלא ידוע, הקשתה עליי לעבור ממצב של מתרגל למצב של מטפח. אולם כאשר מטפחים המשיכו לשאול אותי שוב אם אני קורא בספר, אז כדי שמצד אחד יפסיקו לשאול אותי ומצד שני הייתי קשור להחזקה של להיות בסדר ולרצות את האחר – החלטתי לקרוא, ומאז עולמי השתנה. כי כל פעם שקראתי בספר חוויתי אתגרים והתנסויות בחיי היום-יום שלא ידעתי כמותם בעבר. אחד מהם למשל היה בתחילת דרכי כמתרגל: נפצעתי במהלך עבודתי וסבלתי מפציעה גופנית שהגבילה אותי בעבודתי עד שיום אחד בקושי הצלחתי לזקוף את גופי וללכת, ומכיוון שהחשש והדאגה לפרנסה היו לנגד עיניי הגעתי לרופא שבדק וקבע שאני צריך לעבור ניתוח, ולשאלתי האם ישנה אפשרות להימנע מניתוח לתשובתו היא שאין דרך אחרת אלא לנתח.

פניתי לזוג מטפחים ושיתפתי אותם שקבעו לי תור לניתוח, ומיד הסבירו לי את הבנתם שאין עליי לעשות את הניתוח ולימדו אותי לעשות מחשבות נכונות, וככל שעשיתי יותר מחשבות נכונות התחלתי לחוש הקלה במצבי הגופני וביטלתי את הניתוח וחזרתי לעבוד כרגיל, אולם בשל החסרה בהבנה שהקדשתי לפרנסתי את רוב זמני לא המשכתי ללמוד באופן מסודר והכאבים חזרו בצורה קשה יותר. כאשר בני משפחתי ראו כמה אני סובל שכנעו אותי ללכת ולשמוע את עצתו של חברם שהוא פרופסור מנתח. לאחר בדיקה הוא קבע שיש לנתח ונקבע לי תאריך, וככל שהתאריך התקרב ההתלבטות האם לעשות ניתוח או לא גברה. בנתיים עשיתי יותר מחשבות נכונות, תרגלתי ולמדתי ככל שיכולתי באותו הזמן, התשובה הגיעה ימים ספורים לפני המועד. הפרופסור המנתח התקשר ושאל אם אני מוכן לוותר על התור שלי לטובת ניתוחן של שתי נשים הסובלות ממחלה קשה. מיד הסכמתי לוותר ואיחלתי להם בהצלחה, ידעתי כי המאסטר נתן לי סימן כמו עוד הרבה סימנים לאורך הדרך בהם המורה מאיר את עיניי בדרכי לאימות הפא, ומצאתי כי כל מילה של המורה אמת היא.

הנושא של הבהרת האמת

בתחילת הטיפוח התקשיתי להתמודד מול העדויות מסין, והיה קשה לי להכיל את הזוועות שנעשות למטפחים. אז כשניסיתי לעשות הבהרת אמת עשיתי את זה בהתחלה באופן מאולץ כי זה הדבר השלישי שצריך לעשות. כמו שלמדתי ושלחתי מחשבות כך גם הבהרתי את האמת, בהתחלה בעזרת עיתוני א.ט.

בהדרגה, ככל שלמדתי יותר הבנתי למה המורה מבקש מאתנו לעשות את הבהרת האמת. שהיא למעשה הצלת יצורים חיים. אחרי שהבנתי את המשמעות ואת המהות של הצלת יצורים חיים, התחלתי להבהיר את האמת בצורה טבעית, ובהזדמנויות שהבהרתי את האמת וביקשתי שיחתמו על העצומה אנשים חתמו על העצומה גם אם הם הביעו בהתחלה התנגדות. אני בעצמי לפעמים לא מצליח להבין איך קרה אצלם השינוי. לפעמים אני ממש מופתע. אני מבין שזה בזכות כך שאני מדבר אל הלב שלהם.

דוגמה לכך התרחשה כאשר ציינו את יום השנה ה-12 לרדיפה בתחנה המרכזית בתל אביב, הבהרתי את האמת לכל מי שעבר והסתכל בתמונות שהוצגו. מקרה אחד זכור לי באופן ספציפי. בחור ישראלי שהבהרתי לו את האמת הביע ישר התנגדות. הוא אמר: "יש לנו מספיק אויבים, ובדת היהודית אומרים שעניי עירך קודמים, סין היא רחוקה – מה איכפת לי מהסינים שם?" ואז התחלתי להסביר לו. אמרתי לו קודם כל אתה צודק, כדי להסיר התנגדויות. אחר כך פניתי אל הלב שלו ובמונחים שלו. אמרתי לו שאנחנו עם שעבר את השואה והניצולים שהגיעו לארץ אמרו להם איך אתם באים ומספרים לנו זוועות כאלה ולכן ניצולי השואה שמרו על שתיקה לגבי הזוועות שהם עברו, ורק לאחר שנים הבינו שאסור לשתוק, ושצריך לספר, כדי שרוע כזה לא יישנה. וכיום בכל מקום ובכל הזדמנות מדברים ומזכירים את השואה. ואנחנו רואים שבזמן כה מתקדם הרוע פוגע בצורה כה אכזרית וקשה באנשים טובים שמטפחים אמת-חמלה-סובלנות. איך אנחנו יכולים לעמוד מהצד ולשתוק כאשר דברים כאלה קורים. הרי מבחינה משפטית מי שיודע על רצח ולא מנסה למנוע אותו נחשב מוסרית כמסייע לרצח. לכן אנחנו לא יכולים לשתוק, ואנחנו צריכים לזעוק את זעקתם כדי שדברים רעים כאלה לא יישנו.

הוא לקח ממני את כל החומרים, הבטיח שיקרא אותם ושאל אותי "איך אני יכול לעזור?".

הגעתי בטיפוח לפרשת דרכים בה הבנתי שהפא שהמורה מלמד אותנו היא הדרך הנכונה, אולם לא תמיד התנהגתי לפי הפא, בשל הבנה לא מספיקה של הפא מחשבות ורגשות אנושיים ובשל החשש והדאגה לפרנסה שהיו בסדר עדיפות קודם לטיפוח, דבר שעיכב את התקדמותי בטיפוח. בראשי עלו השאלות: לשם מה אתה מטפח? ועבור מי אתה מטפח? כדי להבין היכן אני נמצא ביחס לסדרי העדיפות שלי בחיים קיבלתי החלטה שאני מגיע לוועידה בניו יורק 2010 ויהי מה, בתקווה למצוא תשובות לשאלותיי, ובוועידה מצאתי עצמי יושב מול המורה במרחק של מספר מקומות ישיבה מתרגש ומתפעם מגודל המעמד והזכות האדירה לשמוע את הפא מהמורה.

מתוך "ג'ואן פאלון", הרצאה ראשונה:

"אני חושב שאלה שיכולים לשמוע ישירות את העברת שיטת התרגול והוראת הפא שלי, אני אומר שבאמת…  אתה תדע בעתיד ותחשוב שהתקופה הזאת ראויה מאוד לשמחה. ודאי שאנחנו מאמינים בגורל שנקבע מראש. כל מי שיושב כאן זה בגלל הגורל שנקבע מראש".

ונוסף לכך המורה איפשר לי לראות כיצד הוא מסלק את הקארמה מתלמידיו ומאותו הרגע חיי השתנו, כי הבנתי שאני נמצא מול בורא עולם ושיש לי הזכות להיות תלמידו של מאסטר לי הונג-ג'י. ככל שלמדתי את הפא והקשבתי להרצאות המורה מצאתי תשובות לשאלותיי. ומצאתי כי אם אני לומד מדברי המורה ומתבונן פנימה בזמן הטיפוח אני מגלה את כל התשובות ואם אני שוגה ולא הולך בדרכו של המורה מיד אני מקבל מכה. למשל, כשחזרתי מהוועידה בניו יורק למקום עבודתי הרגיל היה לי קונפליקט עם המנהל. הוא נהג בי בצורה לא ישרה מספר פעמים. בקונפליקט הוא דרש ממני לעשות דבר שלא יכולתי, וכדי לצאת באותו רגע מהמצב החזרתי לו בצורה לא ישרה, סיפרתי תירוץ כדי לצאת מהעניין, ויותר מאוחר סיפרתי לו את האמת. הוא רצה להפסיק את עבודתי והתנכל אליי במשך תקופה ארוכה. ואילו אני באותו הזמן עשיתי מאמצים להשתפר כמה שיותר ולאור מאמציי אנו ממשיכים לעבוד יחד. הבנתי שמכיוון שלא נהגתי כמטפח אלא כאדם רגיל, נפלתי במבחן שהוצב לי בדרכי לאימות הפא..

מתוך "ג'ואן פאלון", הרצאה שישית:

"גם מישהו שהוא קאי-גונג יכול ליפול מטה. אם הוא לא יכול לנהל את עצמו היטב, גם אם הוא מואר הוא יכול ליפול מטה. גם כאשר בודהות לא יכולים לנהל את עצמם היטב הם עלולים ליפול, שלא לדבר עליך, המטפח ומתרגל בין אנשים רגילים!"

להבנתי זו הייתה מכה כמו אזהרת מקל שממנה למדתי שגם אם נפלתי, עליי פשוט לקום לתקן את דרכי ולהמשיך ולטפח, ללמוד יותר את הפא ולהתבונן פנימה בכל מצב לזהות החזקות ולוותר עליהם, לשפר את השין-שינג  ולפרוץ דרך קדימה כדי לעזור בהצלת יצורים חיים.

כשהתבוננתי פנימה הבנתי שלא נהגתי במקרה זה כשורה והתנהגתי מלב לא ישר  ונפלתי במבחן האמת. אז נזכרתי בדברי המורה בהקלטת האודיו בסוף הרצאה שמינית: שלכל שאלה תמצא תשובה בספר. ולכן למדתי את הפא יותר, התבוננתי פנימה ואט אט התגלו ההחזקות שלי והחסרות שהיוו פירצה להפרעות שגרמו לקשיים מרובים שבאו בעצם ללמד אותי שעליי להתייחס לעצמי כמטפח בכל רגע, ששיפור השין-שינג יהיה תמיד לנגד עיניי, וללכת ישר בדרך שהמורה מתווה. וכמטפח עליי לוותר על החזקות ומחשבות אנושיים כגון: עקשנות, חששות, דאגות, פחדים ורגשות אנושיים שהינם החסרות שמכבידות ומקשות עליי בטיפוח – אז מדוע אני סוחב אותן עמי במשך זמן כה רב, האין עלי לוותר עליהם? כמטפח, ממה אני כה חושש?  הרי אני תלמידו של מאסטר לי הונג-ג'י, שאמר (בג'ואן פאלון):

"אם אתם באמת הולכים בדרך ישרה  בטיפוח-תרגול אף אחד לא יעז סתם כך לגעת בכם. חוץ מזה, יש לכם הגנה של הפא-שן שלי ולא תופיע שום סכנה."

אני מבין עכשיו כי עליי לפעול ביתר נחישות ומרץ בדרכי בטיפוח תרגול למען הצלת ישויות חיות.

מטפחים יקרים אנא האירו אם בדבריי היה משהו לא ראוי.