השבוע פגשתי פעמיים את המפקח שלי לשעבר. הבנתי שזה לא סתם צירוף מקרים ושעלי להבהיר לו את האמת [לגבי הפאלון גונג ולגבי הרדיפה]. אבל איך? הוא מבוגר מאוד ויש לו מעמד חברתי מסוים.

החלטתי לבקרו בביתו ולדון אתו על העובדות.

למחרת סרתי לבקרו עם מנחת פירות. הוא הופתע לראותי. אשתו הזמינה אותי בשמחה לסלון, אחזה בידי ואמרה "לא ראינו זה את זה יותר מעשר שנים". סיפרתי להם שהייתי צריך לבקרם הרבה קודם. אשתו אמרה שאני בוודאי עסוק עד מעל הראש בתפקיד הבכיר שלי.

סיפרתי להם שאני לא בעמדת ניהול יותר, בגלל אמונתי בפאלון גונג. היא שאלה "זה היה שווה? למה לא שינית את אמונתך והתנצלת בפני המפלגה [הקומוניסטית]?". עניתי: "למה עלי להתנצל בפני המפלגה כשלא עשיתי שום דבר שלא כשורה? לגבי השאלה האם זה שווה או לא, הייתי אומר שאמונתי חשובה יותר מחיי". המפקח-לשעבר סימן לאשתו לא לענות ואיפשר לי להמשיך לדבר.

סיפרתי להם אז כמה תועלת הפקתי מהתרגול בפאלון דאפא (פאלון גונג), סיפרתי על התרמית המבוימת של "ההצתה העצמית בכיכר טיאננמן", על כך שהפאלון דאפא תפסה תאוצה בכל העולם, שהוגשו תביעות בחו"ל נגד ג'יאנג זמין. סיפרתי גם איך המק"ס (המפלגה הקומוניסטית הסינית) הרגה 80 מיליון איש מאז לקחה לידיה את השלטון, ועוד. הם האזינו בתשומת לב.

המפקח-לשעבר הגיב: "אני מאמין למה שסיפרת על המק"ס ועל מה שהיא עשתה. אני עצמי רומיתי על ידי המק"ס כל כך הרבה פעמים. בתחילת שנות ה-50 הייתי בצבא. כל מה שהצטוויתי לעשות היה מפוקפק. דבר אחד השאיר עלי את רישומו ועדיין אינני יכול לשכוח אותו: ערב אחד אספו אותנו בדחיפות. המפקד סיפר לנו שארה"ב וטייוואן שלחו סוכנים חשאיים לעיר שלנו ושתהיה שם התקוממות. נצטווינו לעצור את ה"סוכנים" האלה ללא היסוס וללא רחמים. המפקדים הובילו אותנו לאוניברסיטה ושם עצרנו עשרות מורים ותלמידים, ואחר כך הלכנו לאזור הבתים ועצרנו אנשים שישנו במיטותיהם. חלקם היו זוגות שישנו, חלקם עם בגדים תחתונים בלבד. עצרנו אותם ללא היסוס וללא שאלות, והם נזרקו למשאית כאילו היו חזירים. המשאית הוציאה אותם אל מחוץ לעיר והם רוססו במכונת ירייה. בני המשפחה שלהם אפילו לא הורשו לבקש את הגופות. זה היה באמת מחזה מבעית. אחרי שסיימנו את המשימות ידעתי בלבי שהאנשים האלה בכלל לא היו סוכנים. הם היו קבוצת אקדמאים, לא חמושים, ושאני לעולם לא אעשה דברים כאלה יותר. אבל כל פעם לפני שנתנו לנו משימה, הורו לנו לציית להוראה ולשמור על חשאיות הפעולות, והיינו חייבים לעשות מה שהם אמרו. אתה אומר שהמק"ס הרגה 80 מיליון סינים אחרי שהיא לקחה את השלטון. למעשה אני חושב שהמספר גבוה אפילו יותר. ג'יאנג היה הגרוע מבין הגרועים ביותר, ולא עשה מעודו דבר אחד טוב. עכשיו אני בשנות ה-80 שלי ואני כל כך מתחרט על הדברים שעשיתי כשהייתי צעיר".

אמרתי: "אל תרגיש חרטה יותר. אולי תפרוש, כמוני, מהמפלגה?". הוא שתק זמן מה ולא ענה. אחרי כמה זמן אמרתי "אתה יכול לפרוש בשם מושאל. נפילת המק"ס היא מעבר לפינה. השבועה שנשבעת למפלגה שתמסור את חייך בעדה – רשומה בשמים. אם באמת תקריב את עצמך יחד אתה, אז זו תהיה החרטה הגדולה שלך". הוא טפח על ברכו באגרופיו ואמר "אני פורש! אני בטוח פורש! לא משנה אם אשתמש בשמי האמיתי או בשם מושאל. אני זוכר שאישרתי את הצטרפותך למפלגה לפני 49 שנה. זה כל כך יפה שאחרי 40 שנה אתה עוזר לי לפרוש מהמפלגה. אני מרגיש הרבה יותר טוב עכשיו!".

נתתי לו שם מושאל שמשמעותו "חוכמה". הוא הגיב: "ממש לא הייתה לי חוכמה כשמילאתי את הוראות המפלגה כל חיי". אמרתי לו: "זה טוב מאוד שהבנת את זה עכשיו, וטוב שהתוצאה היא טובה".