שלום לך בני, איך אתה מסתדר?

הזמן רץ. כבר שבע שנים מאז נלקחתי ממך. היית אז רק ילד קטן. כעת אתה סטודנט מבריק, מתוחכם, בקולג'. אני כל כך שמחה. הגדר האלקטרונית והקירות הגבוהים מפרידים בינינו. אני יכולה רק ללכת לקראתך בחלומי, כשאני מוסרת לך את האמונה המוצקה שלי באמת.

כל יום ויום בשבע השנים שעברו, כמו כל אימא בעולם, חשבתי עליך. האיחולים הטובים ביותר מלווים אותך תמיד בזמן שגדלת. אף על-פי שאינני יכולה לאחוז בידיך, לטפח ביחד אתך, ידעתי שאמת-חמלה-סובלנות, האמת של היקום, השתרשה עמוק בלבך.
כשהיית בן שמונה שנים הייתי ברת מזל מספיק להתחיל לתרגל פאלון גונג. לקחתי אותך אתי כל יום לקבוצת לימוד הפא. קראת איתנו את ג'ואן פאלון. בוועידת הפא לשיתוף התנסויות אתה ועוד כמה מתרגלים קטנים עליתם לבמה להדגים את תרגיל הישיבה במדיטציה. כולכם נראיתם מרוכזים ורציניים. כל כך התרשמתי שאני זוכרת זאת בצורה חיה אפילו כיום. [...]

לילה אחד בהיותך בן 15 שנה התעוררנו לפתע מהשינה. שוטרים פרצו לדירה וערכו בביתנו חיפוש בצורה בלתי חוקית ולקחו אותי עימם. מאז לא חזרתי הביתה. הייתי מודאגת ממאות ספרי דאפא והתקליטורים של הרצאות המורה שהיו בביתנו. היית כל כך חכם שלקחת אחדים אתך כל יום בדרכך לבית ספר והעברת את החומרים היקרים האלה למתרגלים עמיתים. לקחת כמה אחדים כל יום, עד שכולם היו בטוחים בידיהם של מתרגלים אחרים. זהו סוד בינינו. אף אחד אחר לא ידע על כך. בימים ההם, צותתו לטלפון שלנו והשוטרים צילמו את ביתנו שהיה במעקב. הדרך בה שמרת בהערכה על הפא ריגשה אותי עד דמעות. [...]

בגלל הרדיפה איבדת את חמימות הבית שלנו והיה עליך להתבגר מוקדם. בני האמיץ! לא נכנעת למבחן הרוע שהוטל עלינו. אתה אפילו כתבת לי לעתים קרובות ובאת לבקר ועודדת אותי. אני כל כך מודה לך.
סבלתי כל מיני עינויים כאן. זה היה כמו גיהינום עלי אדמות. בסביבה האכזרית ביותר הצלחתי לראות  ביתר בהירות, שהסיבה שאדם יכול לשרוד במצב הקשה ביותר היא בגלל שיש לו נשמה עם אמונה חזקה. מהיכן הגיעו האנשים? לאן הם הולכים? הדאפא הוא שענה לי על כל השאלות שלי. אני מוצאת תקווה בטיפוח שלי. האם זה לא מרומם אם נוכל לשחרר את ההחזקה לחים ומוות, כאשר הדאפא מושמץ ונוהגים בו בחוסר הגינות וכאשר כוחות הרשע מענים אותנו ומנסים לכפות עלינו לוותר על אמונתנו? לכן הסבל הוא לא לחינם. אולם יהיה מצער מאד אם אדם יאבד את ההתמדה שלו ואת אמונתו.

ברדיפה האכזרית הזאת, הגעתי להבנה גדולה יותר על החיים. כשדחקו ולחצו אותי בצורה קיצונית, גיליתי שאני יכולה עדיין לסבול קצת יותר. כשהתברר לי שקשה לי לשחרר משהו, גיליתי שאני יכולה לתת יותר. הזכות שלי לטפל בהוריי ובילדיי נלקחה ממני. אף על-פי כן, האמונה שלי בפא תמיד נמצאת אתי ושום דבר לא יכול להפריע לי יותר.

מהו הדבר שעושה את החיים בעלי משמעות? [...] כאן כבלו את ידינו באזיקים. היינו כבולים באזיקים ברגלינו. היינו קשורים לספסל הנמר. היה כל כך קר כאן ומנעו מאיתנו שינה. אנשים רעים ניסו לשטוף לנו את המוח. אולם על-אף כל העינויים הפיזיים ועינוי המחשבה והרוח שלנו, בשעה שגורמים לנו עוול, רבים כל כך מאתנו נשארו נאמנים לפא. אנחנו מפיצים את האמת על הדאפא, את אמת-חמלה-סובלנות, לכל האנשים בהם אנחנו נתקלים ומצילים אנשים אפילו בעודנו סובלים מצוקות בעצמנו.

הזמן אינו יכול לעולם לשנות  את לבו של תלמיד פאלון דאפא. יש לנו את האמונה הנחושה באמת. הפא מעניק לנו חכמה, עושה אותנו בשלים וסובלניים. בבית הכלא דחקו בנו עד הקצה. אולם המורה מחזק אותנו. בשבע השנים שעברו, כשהתגעגעתי אליך כל כך, הייתי מצטטת את מה שאמר המורה בג'ואן פאלון.

"טיפוח-תרגול חייב להיעשות באמצעות קשיים כדי לבחון אם תוכל להיפרד או לייחס פחות חשיבות לסוגים שונים של רגשות ותשוקות". (הרצאה רביעית, "שיפור השין-שינג")

[...] במשך השנים שלא הייתי אתך, אני יודעת שתמיד ישנם מתרגלים עמיתים שמטפלים בך. אפילו כשעברת לעיר אחרת פגשת מתרגלים עמיתים שעוזרים לך להשתפר בפא.

חמש שנים לאחר שנלקחתי ממך התחלת ללכת לקולג', מה שאומר שיכולת להתחיל לבקר אותי. בחדר הביקורים, בצד השני של חלון הזכוכית הגדול חיפשתי בלהיטות את הפנים הקטנות שכל כך הכרתי. אבל הזמן משנה את שנינו. אתה מבוגר כעת. אתה נראה כל כך בטוח בעצמך וישר. שמחתי כל כך שאתה לא עוד ילד קטן, אלא גבר כיום. המילים הראשונות שאמרת לי היו: "אימא, את כל כך אמיצה".

בני, אתה עומד תוך שנה להיכנס לזרם המרכזי בחברה. בחברה הנוכחית היכן שאנשים רודפים אחר אינטרסים חומריים, אתה עדיין צריך להיות אדם טוב, אפילו כשזה קשה לעשות זאת. לחזור לאמת של עצמך זוהי התקווה לחיים. הדאפא יסייע לך לגלות את עצמך בעולם כל כך רועש, זוהי המטרה האולטימטיבית בחיים. הצלחה שטחית לא צריכה להסיח את דעתך. החיים למעשה די מרירים. ההערצה של אנשים לא תשלח אותך לגן העדן. שום נכס חומרי לא יוציא אותך ממעגל הלידה מחדש, וכל היחסים עם בני המשפחה יהפכו להיסטוריה כאשר יקום חדש יתפוס את מקומו של היקום הישן.

בוא ונהיה אסירי תודה. אנחנו מודים על כך שקיבלנו את ההזדמנות ללמוד את הפא. אנחנו מודים על הזמן שהמורה נמצא עימנו. אנחנו מודים על התכנונים של המורה שהופכים אותנו להורה וילד. אנחנו מודים על כך שיש לנו סיכוי למקם את עצמנו היטב דרך תרגול הדאפא.

אמרת במכתבך הקודם, "העננים נעלמים. השמש מפציעה החוצה. פרחים פורחים בדירה שלנו. הבניין כולו טובל בריח הפרחים. הפרחים פורחים עבור אימא. הם מקבלים את פני אימא הביתה. בואי ונתכונן ביחד לעתיד נהדר".

ביחד עם מכתבי, אני שולחת לך את איחולי הטובים ביותר!

בבקשה מסור לבני המשפחה האחרים את איחולי.

לבסוף אני מאחלת לך שחלומותיך יתגשמו.

אימא
בית הכלא