אני מורה בבית ספר יסודי. כמעט כל שנה הועברתי לבית ספר אחר. בדרך כלל אני מסתגלת היטב כל פעם למקום העבודה החדש שלי, אך התנסיתי בקשיים כשהועברתי לבית ספר באזור כפרי כמורה מחליפה למורה שנעדרה. למרות שטיפחתי בפאלון דאפא במשך שנים רבות, בהתחלה לא שלטתי היטב במזגי. תמיד הייתה לי בעיה לשלוט בו. שיתפתי פעולה עם אחרים באופן שטחי, אך הם לא היו מודעים להרגשה האמיתית שלי ולא לרמת השין-שינג שלי. בלבי הבנתי שאני עדין רחוקה מהדרישות של הפא.

מבחן שין-שינג יוצא דופן

בדרך כלל אני מלמדת בכיתות החמישית והשישית. זה ידוע שיותר קשה ללמד תלמידים בכיתות הגבוהות, וזה היה במיוחד נכון עבורי בגלל המזג הרע שלי. אל התלמידות שלא עמדו בסטנדרט דיברתי בגסות במקום בחמלה. הייתי אחראית על הרבה כיתות ולכן גם על הרבה תלמידות, וכך לפעמים הייתי מאבדת את סבלנותי. ולכן גם הופיעה אווירה שלילית בכיתות. לתלמידות היו רגשות שליליים כלפיי והן קראו לי בשמות גנאי מאחורי גבי. הכיתה הייתה כאוטית ובסופו של דבר לא רציתי יותר ללכת לעבודה.

תלמידות אחדות הפריעו מאוד בכיתה עד כדי כך שלא הצלחתי להמשיך בשיעור. לא חיפשתי פנימה ובמקום זאת התלוננתי אצל היועצת החינוכית שלהן. לאחר שהיועצת החינוכית ערכה שיחה עם התלמידות, הן בתחילה שלטו בעצמן קצת יותר טוב, אך תוך זמן קצר חזרו לסורן. כשעברו ליד משרדי הן היו בכוונה קוראות לי בכינוי שהדביקו לי, ומיד היו בורחות משם. בהדרגה איבדתי את הביטחון העצמי שלי כמורה.

לבסוף תפשתי את תלמידת הכיתה שקראה לי בשמות גנאי. היא הייתה שייכת לכיתה עליה התלוננתי קודם, והחלטתי לדווח עליה שוב ליועצת החינוכית. ניגשתי למשרד היועצת בסביבות שעת ארוחת הצהריים. היא שאלה אותי "מה את מצפה ממני שאעשה במצב הזה?" הרגשתי די מאוכזבת מתגובתה, אבל הייתי כבר שם, ותלמידות רבות צפו בי. לאחר שהגשתי את תלונתי היועצת החינוכית לא הסכימה עם זה. הייתי ממש עצובה וחשתי שכבודי נפגע. מורה אחד חולק על המורה השני לפני תלמידים כה רבים! באותו יום אפילו לא אכלתי ארוחת צהריים. לאחר זאת הלכתי למשרדי עצובה ורוגזת ונעלתי את הדלת. לא יכולתי לבכות אבל במקום זאת ניסיתי לחפש בתוכי את הסיבות לכל מה שהתרחש.

חיפוש פנימה

נזכרתי שאחת המתרגלות באתר התרגול המקומי שלנו ציינה בפני את חסרונותיי. באותה עת יכולתי לקבל את הביקורת מאחר שלא חשתי שמעליבים אותי. מאחר שקבלתי את הערת המתרגלת ללא תגובה רגשית, חשתי אפילו טוב. חשתי שאני עונה לדרישות המאסטר, אך לא חיפשתי פנימה כדי למצוא את שורש הסיבה (לחסרונות). התמקדתי רק בנימוקים במקום שתהייה לי חמלה כלפי אחרים.

אחרי כן הבנתי מהי הבעיה שלי וכתבתי שוב ושוב:

"…טון הדיבור וטוב-לב יכולים לשנות את לב האדם." (יסודות להתקדמות במרץ, "צלילות הדעת")

בסוף הכתוב הוספתי את המילים "תודה רבה לך מאסטר". ידעתי שעלי לשפר את השין-שינג שלי אך עדיין זה היה קשה מאוד לביצוע. הבעיה בבית הספר כבר נמשכה זמן מה. לתלמידות אחדות היו רגשות רעים כלפיי והן דברו מאחורי גבי. רכילות מתפשטת מהר מאוד בין התלמידות. ידעתי שחייב להיות נושא של טיפוח מאחורי מצב זה אבל לא ידעתי מה לעשות. התחבטתי בבעיה עד ליום הלימודים הבא.

הסביבה השתנתה לאחר ששיניתי את לבי

ידעתי שאין עליי להתייחס להצלת כבודי ושעליי לפתור את הבעיה עם התלמידות שלי. בשיעור, דנתי בכנות עם התלמידות על דרכים ללמד ולהיבחן. הקשבתי לדעותיהן ולאחר זאת ביקשתי מהן לבחור את השיטות המניחות את הדעת. הבטחתי להן שאנהג לפי מה שהם יבחרו. חשתי שהטינה ששררה בינינו החלה להתפוגג.

יותר מאוחר נתקלתי ביועצת החינוכית מחוץ לבית הספר. חשנו נבוכות אבל החלטתי להיפטר מהיהירות ולדבר איתה. אמרתי לה "שיניתי כמה דברים בכיתה שלי. לפי שעה אינני יודעת כיצד התלמידות הגיבו. אנא הודיעי לי אם תשמעי על משהו! היא חשה ביחס החביב שלי וענתה: אינני יודעת כיצד שינית את הגישה שלך בזמן כה קצר! התלמידות כבר לא חשות פגועות יותר בשיעורים שלך. אנא, אל תחמירי עם עצמך". לפתע חשתי שכל הבעיות בינינו סולקו. בכל אופן, הבעיה עדין לא חוסלה לחלוטין. הבעיה הקשה ביותר נפתרה אך היו דברים אחרים שהיה צריך להתייחס אליהם. למחרת בבוקר יועצת חינוכית אחרת הודיעה: "אנא העבירו את ההודעה שביקורת על מורה באינטרנט אינה חוקית". חזרתי למשרדי ונכנסתי לאינטרנט, מצאתי ביקורות רעות רבות הקשורות לשמי. חשתי מדוכדכת באופן קיצוני. למרות זאת הבנתי שזה משהו שצריך להיות קשור לטיפוח שלי. עודדתי את עצמי כדי שאמשיך לחפש בכל התוכן האמור ומצאתי את שם התלמידה שכתבה את ההערות. הזהרתי אותה בחמלה ואמרתי לה שאם היא תמחק את מה שכתבה אני לא אדווח על זה. לא התייחסתי יותר למקרה הזה והתנהגתי לתלמידה הזאת בדיוק כמו לאחרים. בהדרגה התלמידים לא היו יותר נגדי.

בשכבה החמישית ובשכבה השישית יש כ-10 כיתות סך הכול. טיפחתי את עצמי במשך חודשיים עד שלושה חודשים והתאמתי את מחשבותיי ואת התנהגותי. למרות זאת הכיתה השישית הייתה עדיין פרועה. אחדות מהתלמידות עדיין התמרמרו עליי, וכך זה המשיך עד סוף חודש מאי. עמד להתקיים משחק כדור עף עם שחקניות מבתי ספר אחרים, ובזמן השיעור התלמידות שלי דנו במשחק העומד להתקיים ורצו לצפות בו במקום ללמוד בכיתה. לא הייתי אמורה להרשות להן לצפות במשחק, משום שבחינות הסיום עמדו בפתח. למרות זאת הצעתי להן בחירה "בסדר, יש לנו עדיין מה לעשות בשיעורים שלנו, אבל אני יכולה לסיים זאת יותר מהר ולאחר זאת אנחנו יכולות לצפות במשחק". כתוצאה מכך, הכיתה עבדה טוב מאוד. כשהן יצאו לצפות במשחק, המשחק כבר הסתיים והשחקניות רק התאמנו, אך התלמידות שלי עדיין שמחו מאוד. מצאתי שהיחסים בינינו השתפרו ושיכולנו לדבר בנועם ובחיוך.

יום אחד ירד גשם חזק, תלמידות רבות לא הביאו מטרייה והיה עליהן לחכות במבואה עד שהגשם ייחלש. הייתה לי מטרייה בתיקי ויכולתי לצאת לדרכי מבלי להירטב. ראיתי כמה תלמידות רצות בגשם ונרטבות לגמרי. לקחתי את התלמידות לאוטובוס אחת אחת תחת המטרייה שלי. מאחר ורכבתי על אופניים והייתי זקוקה רק למעיל הגשם, השאלתי את המטרייה שלי לשימושה של אחת התלמידות. זה לא היה משהו מיוחד, בכל אופן, מאותו יום ואילך בעיות רבות שהיו ביני ובין התלמידות שלי נעלמו.

שינוי מזל

תלמידות הכיתה השישית שלי סיימו באמצע חודש יוני. וכמעט כל תלמידה רצתה שאחתום בספר המחזור שלה. לפני שלושה חודשים דבר זה היה בלתי אפשרי. הפעם הזאת שיניתי את עצמי בכנות וטיפחתי בשקדנות. כתוצאה מכך התלמידות השתנו. למעשה התקופה הקשה נתנה לי הזדמנות לטפח ביתר חריצות מאשר בכל זמן אחר במשך תשע שנות הטיפוח-תרגול שלי.

מאחר והייתי מורה מחליפה סוף חודש יוני היה יום עבודתי האחרון. לאחר אסיפת בית הספר ראיתי את היועצת החינוכית שלפני כן התלוננה עליי. ניגשתי אליה ואמרתי לה "תודה רבה!" והיא אמרה בנימוס "על לא דבר. לא עשיתי כלום, את עברת את המבחן". עניתי בחיוך "כן, אני באמת עברתי אותו!" הערכתי את ההערה שלה, למרות שהיא לא באמת הבינה למה התכוונתי. תודה לך מאסטר על שעזרת לי לטפח את עצמי ולשנות את הגורל הרע שבין התלמידות האלו וביני לגורל טוב. זכרתי לעומק את מה שהמאסטר אמר ב"צלילות הדעת" (יסודות להתקדמות במרץ)

"בזמן העבודה, בנוסף להיגיון טון הדיבור וטוב-לב יכולים לשנות את לב האדם. ואילו באמצעות פקודות לעולם לא יכולים להשיג זאת!"

לאחר התנסות זאת השתניתי כליל. אני מוקירה את הסידורים של המאסטר, אחרת לא הייתי מבינה את הבעיה הגדולה שלי. אני מוקירה את לימודי הפא של המאסטר שנתנו לי את הכיוון לשפר את עצמי ולשנות מזל רע למזל טוב.