החלק הראשון בקישור האינטרנט:

http://he.minghui.org/?p=6217

להגיע להרמוניה כפי שהמאסטר רוצה

בוא נדבר על בודהא מילארפה. אנחנו יודעים שבודהא מילרפה עבר סבל רב בבניית והריסת בתים. כתפיו וגבו העלו מוגלה מהפצעים שנפצע מנשיאת האבנים. איך הוא יכל לסבול כל כך הרבה ועדיין להתמיד בטיפוח? זה בגלל האמונה הנכונה שלו והכבוד למאסטר שלו. הוא הקדיש את גופו, דיבורו והכרתו למאסטר שלו. הרבה נאמר ב: "גוף דיבור ומחשבה" הדיבור והגוף נשלטים על ידי ההכרה. ההכרה היא הכוונות והמחשבות שלנו. עולה הנושא האם כל מחשבה שלנו היא על המאסטר.

המאסטר אמר:

היו צלולים (הערה למאמר של תלמיד)

"כמתרגל, אם אינך פועל לפי הדרישות של המורה, זה וודאי אינו עניין פשוט. הכוחות הישנים תכננו מערכת של הדברים שלהם עבור כל מתרגלי הדאפא. אם תלמיד אינו פועל לפי הדרישות של המורה, הוא בוודאי פועל לפי התכנונים של הכוחות הישנים".

תכנוני הכוחות הישנים הם קפדניים. אפילו כל מחשבה של כל בני האדם סודרו. אבל הסידורים האלה הם בדיוק מכשול לתיקון הפא. בחיינו היומיומיים, אם אנו נוהגים לפי מחשבות אנושיות, אז מחשבותינו הן לפי תכנוני הכוחות הישנים.

ניקח את הסיפור שהזכרנו על זוג המתרגלים. האישה שלחה קודם מחשבות נכונות כדי להשמיד את האלמנטים המרושעים שמפעילים את השוטר. אם שליחת המחשבות הנכונות שלה הייתה במטרה להגן על עצמה מלהיעצר, אז מחשבתה הראשונה הייתה על עצמה ולא על המאסטר. אנחנו צריכים להיות צלולים לגבי כך שהמאסטר מטפל בלב העניינים של ההצלה. כשאנשים מקבלים את האמת, המאסטר גרם לזה לקרות. אנחנו פשוט מבהירים את העובדות, בעודנו ממלאים את דרישות המאסטר. אם אנחנו משוחררים מהחזקות אנושיות ומוותרים על העצמי, אז אנחנו לא מגשימים את תכנוני הכוחות הישנים. וכך, אולי השוטרים לא יופיעו.

אם נחשוב על המאסטר, המאסטר ידאג לנו. אם ההחזקות האנושיות שלנו פועלות: "היום היה יום טוב. אני במצב רוח טוב. הצלתי כך וכך אנשים…" כל מה שאנחנו חושבים עליו זה על עצמנו. ההחזקות האלה תוכננו על ידי הכוחות הישנים לפני זמן רב. ועכשיו הכוחות הישנים מעיזים להפריע לנו. הם משתמשים באנשים רגילים כדי לרדוף אותנו. זה מסתכם ברדיפת הדאפא. זהו חטא עצום. יצורים חיים רבים כל כך השתתפו ברדיפה והם אולי איבדו את ההזדמנות שלהם להצלה. זה לא מה שהמאסטר רוצה. המאסטר רוצה להציל מה שיותר יצורים חיים. הוא לא רוצה שישויות חיות יהרסו.

חשבתי על זה: כשאנחנו מסתכלים פנימה, מה אנחנו מחפשים? עלינו לחפש מדוע אין אנו חושבים קודם כל על המאסטר. מדוע אנחנו כל הזמן רוצים לעשות דברים לפי המושגים שלנו? מדוע התגובות הראשונות שלנו הן אנושיות? לנהוג כפי שהמאסטר נוהג זו הדרך להשיג נדיבות אמיתית. כשאנחנו בהרמוניה עם מה שהמאסטר רוצה, אז המאסטר יכול לעזור לנו. אחרת, אנחנו מעכבים את תיקון הפא של המאסטר. זה רציני עד כדי כך.

בואו ונתייחס לדוגמה אחרת. מתרגלת עמיתה נעצרה. היא בצעה את תרגילי הדאפא במרכז המעצרים. היא אמרה שבמחשבתה לא היה דבר פרט ל-"המאסטר אמר שעלי לתרגל את התרגילים כל יום". אף אחד לא הפריע לה. אם היא הייתה חושבת "אם אני אתרגל השוטרים יראו אותי. הם ינסו לעצור בעדי, אבל אני אמשיך. אני אעשה את זה ואת זה ביציבות." אז אולי היא לא הייתה יכולה לתרגל את התרגילים. אך היא לא חשבה על דבר מזה, ואף אחד לא הפריע לה. בדרך זו היא נתנה הניעה מתרגלים עמיתים רבים לתרגל איתה. אם אנחנו מניחים לעצמי ולמושגים שלנו, ומקדישים את מחשבותינו למאסטר, אז אנחנו סומכים על המאסטר בכל דבר.

במילים אחרות, לא משנה אם זה טוב או רע, אנחנו לא חשים בזה, כי ברגע שאנחנו מתחילים בדרך של הטיפוח, כל מה שקורה עבורנו הוא הטוב ביותר. פשוט עקבו אחרי תכנוני המאסטר ללא הוספת המושגים שלנו. האם זו לא הדרך הפשוטה ביותר?

"דרך גדולה היא הפשוטה והקלה ביותר." ("דרך השלמות הגדולה של חוק הבודהא של הפאלון").

כשאנחנו יודעים על מתרגלים עמיתים שאינם יכולים לוותר על קרובי משפחתם, או על נושאים פרטיים ורוצים להשתמש בדרכם האנושית כדי לטפל בנושאים, עלינו להזכיר אחד לשני לוותר על המושגים שלנו, ופשוט לנהוג לפי תכנוני המאסטר. כל תכנוני המאסטר הם הטובים ביותר, והרבה יותר טובים ממה שמאמץ של כל אחד מאיתנו יכול להשיג.

כשאנחנו רואים מתרגלים עמיתים הסובלים מקארמת מחלה, עלינו לחשוב: "מתרגלים עמיתים הם הטובים ביותר. המאסטר בחר בו להיות תלמיד דאפא. כולנו מאמינים בצורה איתנה שבחירתו של המאסטר היא הטובה ביותר. אנחנו לא מגיבים לאשליית קארמת המחלה. אנחנו אפילו לא חושבים האם זו הפרעה. תכנוני המאסטר הם הטובים ביותר. אנחנו בוטחים במורה". המאסטר יפתור הכל בנדיבות.

יש דוגמאות נוספות רבות. הנושא העיקרי הוא לכבד את המאסטר ואת הפא. כשכולנו מאמינים במאסטר, יותר אנשים ינצלו.

תודה לך המאסטר המכובד ביותר! הא-שי.